מטה משה קעא

אשר עליה ארז"ל מי שלא ראה שמחת בית השואבה לא ראה שמתה כו'. ירמוז שאם יעשה אדם כל שבעת הימים אשר הם כנגד ימי שנותיו של אדם סכתו קבע רוצה לומר שישים כל תכליתו לעוה"ב. אזי מיד אחרי מותו הוא מזומן לחיי עוה"ב ולשמוח בשובע שמחות אשר עליה נאמר עין לא ראתה אלהים זולתך. ונאמר וישמחו כל חוסי בך. ונאמר שובע שמחות את פניך [נעימות] (תעוז) בימינך נצח. זהו הנראה לי בטעם מצות הללו. והשם יתברך יראנו נפלאות מתורתו אמן

תיקון סוכה והכשרה

תתצב אעפ"י שדין סוכה שתים כהלכתן ושלישית אפילו טפח נהגו עכשיו לעשות מחיצות שלימות כי אין הכל בקיאין בדין המחיצות. ומי שאין לו כדי צרכן למחיצות אמר מרר"י סג"ל דיותר טוב שיעשה אדם שלשה מחיצות שלימות לסוכה. ממה שיעשה ארבע מחיצות רעועות. ומאחר דנהגו לעשות ארבע מחיצות שלימות. מטעם זה נהגו שעושין עיגול בתוך הפתח כשאר פתחים דאם לא הייתה עגולה מבפנים הוי ליה צורת הפתח מן הצד דרוב בני אדם מחברין אותו הנסר שיהיה המשקוף מן הצד ואיכא מאן דאמר דלא שמיה פתח. אבל אותן סוכות הבנויות משנה לשנה בפתח גמורה אין צריך אותו עיגול ואפי' מנהגא ליכא

תתצג אין לסמוך על היריעות המצויירות שתולין אצל המחיצות לנוי. דאז הוי מצוה הבאה בעבירה דהיריעות מנתקות וברוח מצויה אין עומדין ולא שמה מחיצ'. ועוד דרוב פעמי' מסככי' הסכך ואח"כ תולין היריעות והוי מן העשוי

תתצד מותר לתלות בהיריעות שעטנז רק שיהיו תילין למעלה מתשמיש אדם. ואם מצילין למעלה מן החמה והרוח אין לחוש מהרי"ל ומהרי"ו

תתצה מותר לעשות מחיצות שיהא בין כל דף ודף פחות משלשה טפחים דאמרינן לבוד. ויתלה שם יריעות להציל מן הרוח והיריעות אינן יכולין להתיר הרחקת הדפין ביותר משלשה טפחים

תתצו העושה סוכה למטה בבית תחת הגג שהסירו הרעפים. אעפ"י שנשארו עדיין העצים הדקים שהרעפים מונחים עליהם כשיר'. אבל אם הרעפים סמוכין זה לזה פתוחים מג' טפחים פסולה דאמרינן לבוד. ואם סיכך על הלטי"ש אפי' הם סמוכים בכחות משלשה לא איירינן כהאי גוונא לבוד להאסר משום דסכך כשר רבה עליו ומבטלה. ואפילו תחת הגג נמי אם הוא בעניין דחם מסלקת לסכך שתחת הלטי"ש הוי חמתה מרובה מצלתה פסולה. ולדעת הר"ר יחיאל מפרי"ש והר"ר פרץ בכל עניין צריך לזקוף קנים מן הסכך עד הגג לערב שני הסככים יחד להיות הכל סכך אחד. והירא דבר ה' יחיש לדבריהם לכתחלה וכן משמע בדרשות מהרי"ל

תתצז מותר לעשות סוכה תחת הגגות העשוים לפתוח ולסגור ומותר לסוגרן מפני הגשמים ולחזור ולפותחן. ואפי' בי"ט שרי לסוגרן ולפותחן אם יש להם צירים שסוגר ופותח בהן ואין בזה משום סתירה ובניין בי"ט

תתצח כתב האורח חיים וז"ל נוכל לומר שאלו העושים סוכתם בתוך הבית ואין מסירין הרעפי' עד אחר סיכוך הסוכ' שאין צריך לנענע הסיכוך, אח"כ משום תעשה ולא מן העשוי. לכי שהסרת הרעפים ופקפוק הדפין הוא המעשה להכשיר הסיכוך הנעשה בפיסול עד כאן לשונו. וכן הוא דעת הא"ז והר"ר אלחנן וכן כתב הכלבו לדעת בעל ההשלמה בסימן ע"א

תתצט אותן סוכות העשויין תחת הגג ומגביהי' הגג לפעמים הצריפים משופעים יזהר שלא ישב תחת השיפוע

תתק פירש סדין תחת הסכך לנוי אם הוא בתוך ארבע טפחים לגג כשרה. ואם הוא רחוק ארבע טפחים מן הגג פסולה. ואם אינם לנוי אע"פ שהוא בתוך ארבע טפחים פסולה. ויש ליזהר שלא לתלות שום נוי סוכה רק בפחות מארבע לסוכה. אבל אם אותה עטרה שעושים לנוי חמתה מרובה מצלת' ליכא למיחש דלא מצי פוסל דלא מתקרי סכך. אלא א"כ צלתו מרובה מחמתו

תתקא אמר מהר"י סג"ל כל דבר המקבל טומאה אסור לסכך בו. לכן יזהר כל אדם שלא להניח כולם או שברי כלים של ספסלים וקתדראות על הסכך להחזיק את הערבה דחיישינן שמא נטמאו במדרס ע"כ. ומהרא"י כתב בתרומת הדשן סימן צ' דשרי אפילו לכסות בסולמות ע"ש. ובתשובת להרמב"ן סימן רט"ו נסתפק בדבר ואותן סולמות העשויות בצידי העגלות היה נראה לאסור לכסות בהן וגם להניחן על הסוכה דסתם סולמות שאני. דלמאן דמתיר סבירא ליה דאע"ג דעולין ויורדין בהן אינן מטמאין מדרס מטעם משום דאינן עשוין להנאת מדרס אלא כדי לעלות ולירד בהן. אבל סולמות העגלות לפעמים יושבים על הסולמות והוא הנאת מדרס ממש. ואע"ג דעיקר עשייתן אינו להכי מ"מ יש לדמות אותה להא דכתב הסמ"ק באותן הכובעים של לבדים אע"ג שאין עשוין לקבל מים מ"מ ע"י הדחק מותרים ליטול מהם שעוברי דרכים רגילין לשתות מהן ע"כ. ואע"ג דעיקר תשמישן אינן להכי מ"מ כיון שעוברי דרכים רגילין לשתות מהן חשיב תשמישן להכי ה"ה נמי הכא. ועוד דהוי כמו סמיכת כסא וספסל דהא סמכינן בהו בשעת ישיבה בעגלה. אף כי יש לחלק דסמיכת כסא וספסל הם מגוף הכלי שנטמא במדרס אבל הסולמות כלי אחד הוא. מ"מ יש מהם שהם מחוברין. לכן נכון להחמיר לכתחלה וסולמות של לולין מותר לכתחלה דאע"ג דכלי היא מ"מ לא מקבל טומאה דכלי עץ שאין בו בית קיבול אינו מקבל טומאה וחשש מדרס נמי ליכא בהו

תתקב לחבר כלונסות הסוכה במסמרות של ברזל או לקשרם בבלאות שהם מקבלים טומאה כ' מהרא"י בתרומת הדשן בסי' צ"א דאין קפידא

תתקג הא דנהגו לסכך בערבה ולא בנסרים אפילו