מטה משה קע

החזק וישב בסוכה כדי שיתעורר וישים מבטחו בשם יתברך. ויתן אל לבו כי כל הטוב שהגיע אליו מן היוצא בשדה הכל בא לו ברצון השם יתברך. ועל זה רמזו לעשותה מפסולת גורן ויקב לזכר זה שאסף הפירות לאכול והפסולת לסכך בתתו מטר בעתו ויזכור שכל שמירת גופו וכל אשר לו מאת השם יתברך ולא יבטח באשר לו ע"כ

ובהיות כי ע' פנים לתורה ויודע כל תעלומות חכמה העלימם ונתנן כתובים בלשון שיובן מכל מלה המצוה כפשטה. וגם מורה בעניין הרמוז בה למה הייתה כוונת המצוה. לכן אענה ואומר אף אני טעם מצוה זאת. צריך אתה לדעת כי הסוכה רמוזה לשכר עוה"ב כמו שארז"ל אמרו במדרש כי עשו הרשע רצה לאכול הנאת זה העולם ויעקב לא רצה בהנאת זה העולם אלא לעוה"ב כמו שאמרו על פסוק אם לא כי צורם מכרם. כי אברהם בירר לו שעבוד מלכיות ולכן אמר עשו נסעה ונלכה ואלכה כנגדך. כלו' שיחלקו בשוה זה העולם ויעקב לא רצה ואמר אדוני יודע כי הילדים רכים. כלומר אדוני יודע כי האוכל הנאות זה העולם סופו יורש גיהנם והילדים רכים ואינם יכולין לסבול אש הקשה של גיהנם. ודפקום יום אחד בדינה של גיהנם ימותו כולם. לכן יעבור אדוני לפני עבדו ואכול בשמחה הנאות זה העולם. ואני אתנהלה לאטי סובל עול גלות ועול מלכות כדי לירש עוה"ב. ובפסוק זה רמז לו כל הגליות יעבור אדוני לפני עבדו בגלות מצרים. ואני אתנהלה לאטי בגלות בבל. לרגל המלאכה אשר לפני בגלות מדי. ולרגל הילדים זה גלות יון. עד אשר אבא אל אדוני שעירה זה גלות אדום. ואז אמר אציגה נא עמך וגו' ולא רצה לקבל שילך לא הוא ולא עמו וישב עשו לדרכו שעירה מדת סמאל זה דרכו כסל למו ויעקב נסע סכות' בחר לו העה"ב אשר היא הסוכ' אשר עתיד לעשות הקב"ה לצדיקי' כדאי' בפ"ק דע"ז. וכענין שנ' וברא ה' על כל מכון על הר ציון ועל מקראיה ענן יומם ועשן וגומר וסוכה תהיה לצל וגומר ודרשו פסוק זה בפ' המוכר את הספינה אמר רבה בר בר חנה אמר ר' יוחנן עתיד הקב"ה לעשות לכל צדיק וצדיק ז' חופות בג"ע שנא' וברא ה' וגו'. ומאחר שהש"י מחל להם עונותיהם ועתה הוא ראשון לחשבון עונות אמר בסכות תשבו ז' ימים. ודרשו רז"ל תשבו כעין תדורו מכאן אמרו כל ז' ימים עושה אדם סוכתו קבע ודירתו עראי כיצד היו לו כלים נאים מעלן לסוכה מוצע' נאה מעלן לסוכ' ר"ל כל ימי האדם והוא ימי שנותינו ע' שנה יעשה סוכתו קבע. ר"ל יעשה תכלית העוה"ב קבע ועיקר ודירת עוה"ז עראי. יש לו כלים נאים מעלן לסוכה מוצע' נאה מעלן לסוכ' כלו' אם יש לו כלי' נאים ומוצע' נאים ישים תכליתן לעוה"ב. כלו' כדי שירחיב לבבו להגות באילת אהבים ע"ד אשה נאה ומטה מוצעת לת"ח כמ"ש הרמב"ם בהקדמה למסכת אבות פ' ה'. ואמר רבא מנא מכלי בר מכלנתא נא מנא מכלי הוא תאות עוה"ז. והסוכה היא רמו ה לעוה"ב אשר אין שם לא אכילה ולא שתייה אלא צדיקי' יושבים ועטרותיהם בראשם ונהנין מזיו השכינה כמבואר בברכות. מאני משתי והם הכוסות בגו מטללתא כי שכר הצדיקים לעוה"ב נמשל לכוס הוא שנאמר ראשי כוסי רויה. וכתיב ה' מנת חלקי וכוסי. וכתיב כוס ישועות אשא. ולכן כל דבר המקבל טומאה פסול לסכך הרמוז למקום קדושה וטהרה. וכן כל ברזל פסול לסכך דברזל מקצר ימי' והסכך רמוז לשכר עוה"ב הוא יום שכולו ארוך חיים. ולכן הדפנות גובהן עשרה רמז לעוה"ב הנברא ביו"ד. ומעשרה עד עשרים הוא הכשר סוכה כי יו"ד מלא היא עשרים. וכל הטפחים בסוכה י"ש פחות ב'. וסוכה דומה לב' הרי י"ש. כנגד עתיד להנחיל לכל צדיק י"ש עולמות כמבואר במסכת עוקצין. ובעניין הכשר דפנות אפליגו בפרק קמא דסוכה חנו רבנן שתים כהלכתן ושלישית אפי' טפח. ר"ש אומר שלש כהלכתן ורביעית אפי' טפח כי הדפנות הם מקבלי הסכך כנגד אומה ישראלית אשר הן המה המקבלים שכר עוה"ב. ואיתא בפ"א דערכין כל האזרח בישראל ישבו בסכות הכל חייבין בסוכ' כהנים לויים וישראלים. הכל לרבות קטן שאינו צריך לאמו נמצא דעת ר"ש ג' מחיצות כנגד כהנים לוים ישראלים. ורביעית אפילו טפח כנגד הקטן ודעת תנא קמא שתים כהלכתן לפי שכהנים ולויים חד שבט הוא לכן אין צריכין רק כנגד כהנים ולויים חדא מחיצה. וכנגד כל ישראל חדא מחיצה. ושלישית אפי' טפח לרבות את הקטן

ומאחר שמצות סוכה רומזת להתעורר לב האדם על תכלית עוה"ב. לכן צוה ג"כ ולקחתם לכם ביום הראשון כפות תמרים וגו'. כי האתרוג ולולב רמז לשכר העוה"ז ועוה"ב. והדס וערבה הן רמז לדרכי התשובה והן הצער וההכנעה. פרי עץ הדר ירמוז לשכר עולם הזה לפי שיש מצות שאדם וכל עליהן פירות משנה לשנה כשם שהאתרוג דר באילנו משנה לשנה. כפות תמרים ירמוז לשכר עוה"ב כשם שהלולב גדול כך שכר עוה"ב גדול. כשם שהלולב עלין שלו זו למעלה מזו כך מדרגות עו"ה זו למעלה מזו. וכשם שהלולב אין פריו אלא לסוף שבעים שנה כך שכר עוה"ב אינו אלא בסוף ימיו של אדם שכתוב בו ימי שנותינו שבעים שנה. הדס יש בו מרירות וריחו טוב ירמוז אל הצער שהוא מדרכי התשובה. והוא שיצער אדם עצמו ושיסגף את גופו בתעניות ומלקיות ובגדרים רבים כפי מה שחטא ושיצטער כפי מה שנהנה ועם זה יעלה ריחו לשמים. וערבה רמז להכנעה ושפלותו לכך אינה גדילה על ההרים אלא היא גדילה בנחל במקום נמוך ושפל כדי שיכניע לבו וישפיל עצמו ויתכפר לו. ולפי הדרך הזה נראה ליטול ביד ימין הלולב עם ההדס והערבה כדי לרמוז על בכר הגדול שכר עוה"ב המעותד לו בסוף עם הצער וההכנעה. וכן אתרוג רמז לשכר עוה"ז ליטלה ביד שמאל שכן עוה"ב נמשל לימין ועוה"ז נמשל לשמאל ממה שכתוב אורך ימים בימינה ובשמאלה עושר וכבוד. ובאורו למימינים בה למי שהלך במצות לצד ימין ומכוון בהם לשכר עוה"ב. למשמאילים בה למי שהלך בהם לצד שמאל ומכוון בהם לשכר עוה"ז לזה נותן אורך ימים ולזה עושר וכבוד. הרי מצות סוכה ולולב רמוזים לשכר עוה"ב. וביום השמיני הוא שמחת בית השואבה