מטה משה קסח

בתשובה אע"ג דבהגה"ה מיימוני הביא הרבה גאונים וכתב ומיניה לא תזוז מ"מ נוהגין כהר"ר שמואל לפי שכבר עבר עבודת היום א"כ על מה יאמר על העבודה וכן כתב האגור

ענין נעילה

תתפא סמ"ג מצות עשה להתפלל בכל יום סימן י"ט. תפלת נעילה ביום. ואם התפלל בלילה יצא ומפרש בגמרא בירושלמי מאי תפלת נעילה עת נעילת שערים בעזרה וחד אמר נעילת שער שמים. ומתפללין כההוא דתניא אור י"כ מתפלל ז' ומתוודה. בשחרית ז' ומתוודה. במוסף ז' ומתוודה. במנחה ז' ומתוודה. בנעילה ז' ומתוודה עכ"ל. ה' ודוים. ה"פ ז' ברכות. הם ל"ה אנו מברכין לצורינו שיסכים ויאבה עם ל"ה מיימינים ומליצי יושר ואז יהיו הרוב אחרי רבים להטות לטובה ולא לרעה. וחמשה ודויין כנגד חמשה חושים הן מה שחטא בראייה. ושמיעה. וריח. וטעם. ומישוש. ועל כולם צריך להתבונן ולהתודות והם חמש טבילות של כהן גדול ביו"כ

תתפב כתב הגהות מיימוני לפעמים לא היה אומר הר"ם אבינו מלכינו עד אחר נעילה כדי להתפלל נעילה ביום

תתפג אחר הפזמונים אומר שמע פעם א'. ברוך שם כבוד מלכותו ג"פ כנגד כהנים לוים ישראלים. ועוד על שם הפסוק שנא' ה' ימלוך לעולם ועד. פי' ה' מלך קודם שנברא עולם. ה' מלך בעה"ז. ה' ימלוך לעתיד

תתפד ה' הוא האלהים ז' פעמים. כנגד ז' רקיעים שקרע לישראל והראה להם שאין עוד מלבדו. טעם אחר סימן לסלוק שכינה שאנו מלוין השכינה משמים לשמים משמים לוילון כו' לפי ששרתה בינינו מערב עד ערב כדאיתא בע"ז. והתו' כתבו פ' אין עומדין מה שאומרים אותו ז' פעמים בי"כ וביום ערבה. כנגד ז' רקיעים משבחים לבורא שהוא דר למעלה מז' מנהג כשר הוא. וגם מצינם בקרא ב"פ ה' הוא האלהים גבי אליהו וכן כתבו הר"ר יונה והר"ר אשר ז"ל

תתפה ואח"כ תוקעין תקיעה אחת. וטעם תקיעה זו כתב השבולי לקט וז"ל שמעתי משום דשטן בי"כ לית ליה רשות' לסטוני ובמוצאי י"כ בחזירתו מגערין בו. ורבינו האי גאון ז"ל כתב בתשובותיו לא מצאתי טעם אלא דומה שהוא זכר ליובל שנאמר בי"כ תעבירו שוכר בכל ארצכם ולפי שאינו ברור חשבון זמן היובל התקינו בכל שנה לתקוע זכר ליובל. ואני מצאתי טעם אחר לפי מה שמצינו בפרקי ר"א שכשעלה מרע"ה לקבל לוחות האחרונות עלה בר"ח אלול וירד י' בתשרי וצוה לתקוע בשוכר בעלייתו וירידתו. לכך התקינו דורות האחרונים לתקוע בלילי ר"ח אלול ובמי"כ לזכר אותן התקיעות שקבלו לוחות האחרונות בשמחה. עוד מצאתי טעם אחר לפי שבר"ה כל באי עולם עוברין לפניו כבני מרון וגזר דינם נחתם בי"כ ואלו הימים ימי תשובה הן והשב בנתיים מוחלי' לו כל עוונותיו לפיכך תוקעין במוצאי י"כ להודיע כי נצטדקו בדין. וכן מנהג העולם כשחוזרים מערכי המלחמה ונצחו את שונאיהן חוזרים בחדוה ובתרועה להרים קול עכ"ל. והרוקח כ' הטעם לומר נצחנו השטן ע"פ האגדה דפרקי ר"א ראה סמאל שאינו מוצא בהן חטא כו'. עוד מצאתי רמז לסילוק שכינה שנא' עלה אלהים בתרועה עוד מצאתי טעם שבשע' נעילה הקב"ה חותם על הרעה והטובה לפי' תוקעין בשופר שיזכרו עקידתו של יצחק ויחתום גזר דינם לטובה. עוד שיזכור קולות של תקיעות מתן תורה שקבלו התורה בלב שלם ובנפש חפצה. והתו' פ' אלו קשרים כתבו טעם תקיעה זו להראות שהוא י"ט להרבות בסעודה בזה הלילה שנכנסים ימי שמחה ועוד בת קול מכרזת ואומר' במוצאי י"כ לך אכול בשמחה לחמך וכ"כ הסמ"ג בסי' ס"ט בלאווין וכ' מפני שאין י"ט זה מפורסם עשו בו תקנ' לפרסמו. ומצאתי כתוב דלכן יפקידו איש את אחיו בצאתו מבית הכנסת ויאמר איש לרעהו כדרך שאמר בשבת וי"ט בצאתו מב"ה ע"כ

תתפו שאלו מקמי רבי יצחק בר יודא מפני מה תוקעין קודם שמבדילין והלא אסור לעשות מלאכה קודם הבדלה. והשיב ודאי מלאכה אסורה אבל תקיעת שופר חכמה היא ואינה מלאכה וכיון שעבר היום אפי' בר"ה שחל להיות בשבת אינו אסור אלא משום גזירה שמא יטלנו בידו ויוליכנו אצל בקי ויעבירנו ד' אמות בר"ה שהיא מלאכה גמורה. והיכא דליכא אלא חדא תקיעה דמנהגא ליכא למיחש להכי משום דבחדא תקיעה לא צריך למיזל אצל בקי. ועוד שהרי כבר תקעו בר"ה וזוכר עדיין תקיעת שופר והשוכר הוא מונח בבית הכנסת מראש השנה ואין צריך להביאו ממקום אחר לשם עכ"ל מרדכי וכ"כ רש"י בסדר שלו

תתפז ומתפללי' ערבית שאין תפלת נעילה פוטרת של ערבית. ואומר הבדלה בחונן הדעת. ומבדיל על הכוס בב"ה ובביתו בפה"ג בורא מאורי האש על אור ששבת מעבירה כגון נרות שדלקו בב"ה ולא נעשה בהם מלאכה. וגם ידליק נר המיוחד לו בביתו להבדלה ויברך על שתיהן כן הוא בתשובת מהרי"ל ובדרשותיו. ואם מ"ש יכבה נר דב"ה ויחזור וידליקו לברך עליו בורא מאורי האש דכיון דבמ"ש הוא צריך אש שנברא דנורא באפוק' שבת' איברא כדאיתא בפ' מקום שנהגו

תתפח כתב הכלבו וז"ל ואין מברכין על הבשמי' בי"כ ואפי' חל להיות בשבת. לפי שטעם בשמים במ"ש להשיב הנפש היתירה הכואבת להליכת שבת ובשבת זו אין בו נפש יתירה מפני התענית. ולדברי האומר טעם בשמים במ"ש מפני שבכל שבת שובת אש של גיהנם ואינו מסריח ובמ"ש חוזר ושורף ומסריח ועל זה מריחי' בבשמים להגין מאותו ריח. לפי זה הטעם נברך על הבשמים אף במוצאי י"כ שחל להיות בשבת ולא כן כתב הרמב"ם ולא כן אנו עושין עכ"ל. וכן הסכים הב"י דאין לברך על הבשמים אפי' אם חל להיות בשבת וכן נוהגין: