מטה משה קסה

ויבא לידי דחוי שירחץ רגליו משנתיר לו סנדל. ואע"ג דנעילת סנדל ורחיצה תרוייהו דרבנן כו' נימוקי יוסף בפרק מצות חליצה בשם הרשב"א והרא"ה דף תל"ח. מיהו ישמור עצמו בהליכתו שלא יציג רגליו במי הגשמים דאסור להושיט אפילו אצבע קטנה במים משום תענוג

תתנט דין אכילה ושתייה ידוע'. ודין סיכה לא נהוג בינינו לכן לא אאריך בשני ענינים הללו. והתינוקות מותרים בכל אלו חוץ מנעילת סנדל שאין חוששים כל כך אם לא ינעלו. אבל שאר הדברים שהם מצטערים אין למונעם מהם. ומותר להאכילם בידים. וכתב הר"ר יודא שמותר לומר לגוי לרחוץ התינוק אפי' בחמין שהוחמו בו ביום דסתם תינוק חולה הוא אצל חמין ודבר שאין בו סכנה אומר לגוי ועושה. ומ"מ מחנכי' אותם להרגילם במצות ומונעים מהם מאכל שעה אחת או יתר ממה שרגיל שאם היה רגיל לאכול בשתי שעות מאכילים אותו בג' ואם היה רגיל בג' מאכילי' אותו בד'. כיצד תינוק הבריא מחנכי' אותו לשעות בשנת י' וי"א. ובשנת י"ב וי"ג משלי' מדרבנן. ובשנת י"ד משלים מן התורה. והחולה שאינו חזק לסבול התענית מחנכי' אותו לשעות בשנת י"א וי"ב. ובשנת י"ג משלים מדרבנן. ובשנת י"ד משלים מן התורה. והתינוקת שממהרת ליחשב גדולה קודם התינוק שנה אחת הבריאה מחנכי' לשעות בשנת ט' י'. ובשנת י"א י"ב משלמת מדרבנן. ובשנת י"ג משלמת מדאורייתא. והחולה מחנכים אותה לשעו' בשנת י' י"א. ומשלמת מדרבנן בשנת י"ב. ומדאוריי' בשנת י"ג. וכדרך שמחנכים אותה לאכילה כך מחנכי' אותה ברחיצה וסיכה לשון הטורים

תתס חולה שצריך לאכול אם יש רופא בקי שאמר אם לא יתנו לו אפשר שיכבד עליו החולי ויסתכן. מאכילי' אותו על פיו וא"צ לומר שמא ימות. ואם אין שם רופא מאכילי' אותו על פיו. שמאחר שהודיעוהו שהוא י"כ והוא שואל לאכול אין צריך לדקדק עליו יותר ל' טורים

תתסא כתב מהר"י קלון בשורש קנ"ט בענין אכילת חולה ביום כפירים שמעשים בכל יום שאנו סומכים על דברי רופאים גוים להאכילו

תתסב חולה שאכל ביום כפורים ונתיישבה דעתו בענין שיכול לברך. היה אומר הרא"ש ז"ל שצריך להזכיר של י"כ בברכת המזון שאומר יעלה ויבא בבונה ירושלים וכן הוא בתשב"ץ סי' תקס"ח

תתסג יולדת תוך ג' ימים לא תתענה כלל. מג' עד ז' אם אמרה צריכה אני נותני' לה כמו לחולה מכאן ואילך היא כשאר כל אדם. וכתב בתרומת הדשן נראה דתוך ג' לא חשיב לה מעת לעת כגון אם ילדה בז' בתשרי בערב שיאכילוה בי"כ בחצות היום דעדיין תוך ג' ימים מעת לעת. אלא חשבינן לפי סדר הימים. ומיד כשנכנס יום ד' ללידתה מקרי לאחר שלשה ימים והאריך בראיות ע"ש

סדר יום כיפורים ותפלתו תתסד ערבית ש"ץ ושאר העם מתעטפי' מבע"י ויברכו עליו ויעמיד ש"ץ אחד לימינו ואחד לשמאלו שנאמר ואהרן וחור תמכו ידיו וגו'. ויאמר כל נדרי ג"פ ואומרים דאינדרנא להבא מיום כיפורים זה עד יום כיפורים הבא עלינו לטובה כך הנהיג ר"ת. וראי' דבר הא דאמרינן בנדרים הרוצה שלא יתקיימו נדריו של כל השנה יעמוד בראש השנה ויאמר כל הנדרים שאני עתיד לידור יהיו בטלים ובלבד שיהיה זכור בשעת נדר. ומה שתקנוה לומר בי"כ ולא בר"ה כמו שהוא במשנה. משום די"כ בטל ממלאכה ואיכא כנופי טובא וסמוך הוא לר"ה. ופעמים שי"כ נקרא ר"ה כדכתיב בר"ה בעשור לחדש השביעי ואמרינן איזה היא שנה שראש השנה שלה בעשור הוי אומר זה יובל והוא י"כ כל אלו מדברי ר"ת ז"ל. ומה שנהגו לאומרו ג"פ. מצאתי בשם ר"ת ז"ל שכך רוב דברי חכמים משולשי' מגל זו מגל זו מגל זו קופה זו קופה זו קיפה זו במנחות וכן חלוץ הנעל וכן מותר לך מותר לך מותר לך. ורבינו ישעיה כתב שתקנו לומר ג' פעמים שמי שלא שמע בפעם ראשונה יכוון לבו בפעם שניה ושלישית וכן כתב ראב"ן אלו שני הטעמים

תתסה כתב במנהגים ויאמרו עמו בנחת כי התרת נדרים בשלשה. ובהגהות כתב והטעם שנהגו הקהל לאומרו בנחת עם הש"ץ כדי להתיר ש"ץ כי אין יכול להתיר לעצמו. ואמת שכן הוא במרדכי וז"ל במסכת יומא וגם נהגו לקרות כל נדרי עם ש"ץ כדי שיהיו לכל הפחות ג' מתירין. וכן כאשר ש"ץ מתיר להם אף הם מתירין לו לש"ץ שאין יכול להתיר לעצמו כדתניא כל הנדרים אדם מתיר חוץ מנדרי עצמו ע"כ. וכל זה אינו אלא לאותן האומרים מי"כ שעבר עד י"כ זה דהוי כמין התרת נדרים. אבל לפי מה שהגיה ר"ת מי"כ זה עד י"כ הבא עלינו לטובה ואומר שאין אומרים משום התרת נדרים שעברו אלא משום תנאי בנדרים העתידים לנדור בשנה הבא. אין אנו צריכין לכל זה רק יאמרו עמו כי כל אחד יתנה לעצמו. ומהתימא על בעל המנהיג שכתב זה וכתב דנוהגים כר"ת ולא דק במילתיה שלפי דעת ר"ת אין כאן התרת נדרים

תתסו תקנו כל נדרי בלשון ארמית לפי שבבבל תקנו ושם היו מדברים בלשון ארמית וכדי שיבינו הכל הג"ה במהרא"ק. ונוהגי' לאומרו קודם ברכו משום דאמרינן אין נשאלים לנדרים בשבת אלא לצורך השבת א"ח

תתסז וקודם שיתפללו מתירין לכל העבריינים כדי להתפלל עמהם ואפי' אם לא יבקשו שיתירו להם דאמר ר' שמעון חסידא כל תענית צבור שאין בו מפושעי ישראל אינו תענית שהרי חלבנה ריחו רע ומנאה הכתוב עם סממני קטורת. ואומרים בזה הלשון בישיבה של מעלה ובישיבה של מטה על דעת המקו' ועל דעת הקהל אנו מתירין להתפלל עם העברייני': תתסח וש"ץ מברך שהחיינו בלא כוס. ואחר כך מתחילין ברכו. ונוהגי' לומר בקול רם ברוך שם כבוד מלכותו לעולם ועד. וסמך לדבר ממדרש אלה הדברים רבה בכר' ואתחנן כשעלה משה