מטה משה קסד

וקידוש שבת. אך מ"מ מאחר שאינן מחויבים בכולן לא שייך בהו הנרות הללו. ונוהגים שכל איש גדול או קטן עושים לו נר נשמה לאביו ולאמו שמתו. וכן כתבו מקצת רבוותא. ואם כבו הנירות הללו בי"כ אין לומר לגוי שיחזור וידליקם. מי שכבה נרו בי"כ יחזור וידליקנו במוצאי י"כ ולא יכבנו עוד אלא יניחו לדלוק עד גמירא. וגם יקבל עליו שכל ימיו לא יכבה במוצאי יום כפורים נרו לא הוא ולא אחר. כך נמצא במנהגים ישנים

דיני יום הכיפורים

תתנ יום כיפור אסור בכל מלאכה ובאכילה ובשתייה וברחיצה ובסיכה ותשמיש המטה ונעילת הסנדל וכולהו נפקא לן מקראי. ומיהו אין חייב כרת אלא במלאכה ואכילה ושתייה. אבל בהנך אין בהם כרת אע"ג דנפקי מקראי אסמכתא בעלמא נינהו

תתנא תניא אסור לרחוץ בי"כ מקצת גופו ככל גופו ואפי' להושיט אצבעו במים אסור. ואם היו ידיו מלוכלכים בטיט ובצואה מותר לרוחצם שלא אסרו אלא רחיצה של תענוג. הלכך בבוקר דסתם ידים כמו מלוכלכות מותר לרוחצם. וכן בכל היום אחר שעשה צרכיו ואפי' לקטנים ואפילו לא שפשף ה"מ. ובכל אלו לא ירחץ אלא מקום הצריך כגון ראשי אצבעותיו ולא כל היד כן הוא דעת הפוסקים. וכתב רבינו מאיר כהן העולה לדוכן נוטל ידיו שאינו מכוון להנאת רחיצה. וכתב המהרי"ל דיטלו ידם נטילה גמורה עד הפרק וכן היה קידוש הנהנים במקדש

תתנב יזהר אדם שלא ירחץ פניו וגם אם הוא איסטניס שאין מיושב דעתו כל היום אם לא רוחץ בבוקר מ"מ אסור לו לעשות כן בי"כ דלא כא"ח שכתב להתיר כן שמע מהר"י סג"ל מרבו המובהק מהר"ש ז"ל. וכתב התשב"ץ סימן קל"ו מותר לו לאדם לרחוץ עיניו בי"כ מפני שהוא רפואה לעיני' כדאיתא במסכת שבת פ' שמנה שרצים טיפת צונן שחרי' וטיפת חמין ערבית יפה לעינים מכל קילורין ורפואה שבעולם ומותר בי"כ. כדאיתא במסכת יומא בפי"ה היה לו חטטים בראשו סך כדרכו ואינו חושש. אבל לרחוץ פניו ושיניו אסור שאפילו חצי שיעור אסור מן התורה. כלומר אפילו כל שהוא לפי שמא יבא מעט לגרונו. וכתב שם בהג"ה ומיהו טוב שלא לרחוץ עיניו ביום כיפור דלא הוי רפואה גמורה וכן הוא במהרי"ל ובמנהגים

תתנג כתב המרח"ק ואין שורין מפה במים דחיישינן דלמא אתי לידי סחיטה אבל לאחר נוטל ידיו כדרכו לשם נקיות אבל לא פניו וכן היה נוהג מהר"ם. ומסיק בא"ח דכל חייבי טבילו' וגם בעל קרי אינן טובלין בי"כ. ואם ראה קרי אם הוא לח ירחוץ אותו מקום לבד ויקנחנו. ואם הוא יבש ישפשפנו בידו כן פסק ר"ת ואין חילוק בכל מקום שהוא בגופו: תתנד ואסור בתשמיש המטה ויליף מקרא דחשיב ענוי ואיתא בפסחים מקום שנהגו להדליק את הנר בליל י"כ מדליקין מקום שנהגו שלא להדליק אין מדליקין. דרש רבא ועמך כלם צדיקים לעולם ירשו ארץ בין שאמרו להדליק בין שאמרו שלא להדליק שניהם לא נתכוונו אלא לדבר אחד. ופרש"י לא נתכוונו אלא לדבר אחד להיפרש עצמו ממשכבי אשה. האומרים להדליק משום דאין אדם משמש מטתו לאור הנר. והאומר שלא להדליק סבר כשהנר דולק רואה את אשתו ומתאוה לה. ומאחר שמקום שנהגו להדליק הוא משום שאין אדם משמש מטתו לאור הנר. ואנו נהיגנן במקום שנהגו להדליק לכן ידליקו בחדר משכבו דאז הוא מונע את עצמו מלקרב לאשתו דישראל קדושים הם ואינם משמשים מטותיהם לאור הנר. ואי מדליק בבית לא עבד לא כמקום שנהגו שלא להדליק ולא כמקום שנהגו להדליק. דאלו מקום שנהגו שלא להדליק סברי כשהנר דולק רואה את אשתו ומתאוה לה והוא רואה ומתאוה לה. ולא כמקום שנהגו להדליק דמברי משום דאין אדם משמש מטתו לאור הנר וכאן בחשיכה יתהלכו לחדר משכבם ונמצא תרתי לריעותא דבבית מסתכל בה כשהיא מתקשטת ומתאוה לה. ובחדר אין לה שום היכר ויבא עליה בלי מונע. לכן ידליקנו בחדר משכבו. וכל אותה לילה ויום יתרחק מאשתו שלא ליגע בה ובבגדיה כאילו נדה שהרי החמירו להדליק או שלא להדליק ובנדה לא החמירו כן הוא באגודה בפסחים וביומא. וגם לא ירבה בדברים עמה שלא יבא לידי הרגל עבירה ושלא יבא לידי הירהור ולידי קרי

תתנה נעילת סנדל אסור ודוקא של עור אבל של גמי או של קש או של בגד או של שאר מינים מותר אפי' לצאת בהם לר"ה

תתנו כתב מהרי"ל כשרוצה אדם לילך לב"ה ליל כל נדרי ישלוף מנעליו ויניחם בביתו ולא יוליכם לבית הכנסת משום טינוף. ויום זה הוא יום שחייבים לכבדו בכל דבר טהרה. ואי איסטניס הוא וקשה עליו לילך יחף עד לב"ה. ילך במנעליו עד פתח ב"ה ויתנם לבני ביתו להחזירם לבית או יצניעם במקום מוצנע

תתנז החיה כל שלשים יום מותרת לנעול סנדל. והחולה כיוצא בו אע"פ שאין בו סכנ' וכן מי שיש לו מכה ברגלו. ולעניין כרים וכסתות של עור אם מותר לעמוד עליהם כתב בתרומת הדשן סימן קמ"ט נראה דהמיקל לצורך לא הפסיד והמחמיר תע"ב ומשמע שם דעל כרים וכסתות אחרים לית בהון בית מיחוש כלל ומותר לעמוד עליהן. מלבד כשמתפלל י"ח יעמוד על הארץ

תתנח ואם ירדו גשמים ורוצה לילך לביתו מבית הכנסת או להפך והוא איסטניס מות' לנעול מנעליו עד שמגיע למקומו כך הוא בהגהות ש"ע והוא מדברי מהר"י מו"לן ז"ל. ונראה דווקא כשהוא איסטניס אבל בלאו הכי לא ינעול אפי' לשמור רגליו מלכלוך שלא יצטרך להדיחם לבסוף ומוטב שיתלכלך