מטה משה קסג

נצור כן הוא בתשב"ץ ובמהרי"ל ובמנהגי' וכן עיקר

תתמב ואח"כ לוק' מלקות ארבעים שמתוך כן יתן אל לבו לשוב מעבירות שבידו והנלקה לא עומד ולא יושב אלא מוטה. ואומר בשעת ההכאה ודוי אשמנו. והמלקה אומר שלשה פעמים והיא רחום שהוא ל"ט תיבות כמנין מלקות א"ח ואור זרוע. וברצועה של עגל מכהו שנאמר ארבעים יכנו ולא יוסיף וסמיך ליה לא תחסום שור בדישו או על דרך ידע שור קונהו

תתמג ואוכלים סעודה המפסקת ובין השמשות שלו אסור גם בכניסתו לכן מפסיקים מבע"י מאכילה ושתייה וממלאכה כי תוספות שלו דאורייתא. ותוספת זה אין לה שיעור אלא קודם בין השמשות שזמנו אלף ות"ק אמה קודם הלילה צריך להוסיף מחול על הקודש. ואם הפסיק מאכילתו בעו' היום גדול יכול לחזור ולאכול כל זמן שלא קבל עליו התענית בפיו עד מעט קודם בין השמשות. דלא כמנהגי מהרא"ש שכתבו עד בין השמשות הרי התוספות דאורייתא ובין השמשות לאו תוספת הוא רק ספק יום ספק לילה ובלאו רבוי דקרא צריך לפרוש מספק. וגם ספק כרת יש בו ולא נקרא תוספת רק קודם בין השמשות. לכן צריך להפסיק מעט קודם בין השמשות וכן כתב התוספת ריש פ' המביא כדי יין והסמ"ג וסמ"ק והרא"ש בפ' בתרא דיומא וכן כתב הר"ן בפ' המביא כדי יין בשם המפרשים

תתמד ומצוה להרבות בסעודה כדי שיוכל לסבול התענית כמבואר בא"ח. רגילי' בעופות ודגים ודברים קלים כדאמרי בב"ר עובדא מההוא חייטא דזבן חד נונא בתריסר דינרי תוספות פ"ק דע"ז וכתב הכלבו בשם מהר"ם הטעם שיש לאכול מאכלים קלים להתעכל כדי שלא יהיה שבע ומתנאה כשיתפלל. וכל אדם יזהר שלא יאכל בסעודה המפסקת דברים המחממים כגון מיני בשמים וכן מוריק' שקורין זפרו"ן ויין ובצים פן ח"ו יראה קרי אין מתירין לו לטבול. ואמר מהרי"ל שכן אין לאכול מאכלי חלב בעי"כ דהא מרבה קרי] כדאיתא בפ"ק דיומא זב תולה בכל מיני מאכל והולך ומונה ג"כ חלב

תתמה בעי"כ אין להתענות תענית חלום אלא ייטב לו וחמור משאר עי"ט כן הוא בתשובת מהרי"ל. ושאלו אותו על אשה שנדרה שלא לאכול בשר ולא לשתות יין רק בשבתות וי"ט מה דינה בעי"כ. והשיב שמותרת לאכול כל רצונה ולשמח לבה ביום זה דגם הוא מתקרי י"ט

תתמו נשים שאוכלות ושותות עד שחשכה והן אינן יודעות שמצוה להוסיף מחול ע הקודש אין ממחין בידן כדי שלא יבואו לעשות בזדון כ"כ הרמב"ם בהלכות שביתות עשר והוא בהדי' במס' ביצה בפ' המביא ובמסכת שבת פ' השואל

תתמז וה"ה בכל דבר אסור אמרי' מוטב שיהו שוגגי' ואל יהו מזידין. ומיהו אי ידיעו במילתא דמקבלי מיניה חייבים לאוכחינהו כ"כ פסקי תו' בפ' המביא: וכתב בעל העיטור דווקא במידי דאתי מדרשא כגון ענוי די"כ. אבל במידי דכתיבא באורייתא בהדיא מחינן בהו וענשינן להו עד דפרשי

תתמח ויבקשו מחילה זה מזה שלשה פעמים כמו אנא שא נא שאמרו אחי יוסף ליוסף והמוחל לא יהא אכזרי וימחלו זה לזה בלב שלם. אבל המוציא שם רע על חבירו אין לו למחול מהרי"ו בדרשותיו דף פ"א. והוא מהירושלמי דפ"ק דיומא דאיתא התם שמואל אמר הדין דחטא לחבריה צריך למימר ליה סרחית עלך ואין קבלה הא טבות. ואין לא. מייתי בני נשא ומפייס ליה קדמיהן הדא הוא דכתיב ישור על אנשים ויאמר חטאתי וישר העותי. ואין מיית. צריך למיזל ומפייסיה על קבריה ומימר ליה סרחית עלך. אמר רבי ייסא בשאר כל העבירות אבל במוציא שם רע על חבירו אין לו מחילה עולמית ע"כ. וכ' מהר"י בן חביב ז"ל מכאן נראה שהוא מנהג של טעות מה שנוהגים בזמנינו אם יחטא איש לאיש והקניטו בדברים נכנס ביניהם אמצעי עושה שלום ומדבר עם העלוב שירצה לקבל פיוס העולב ואחר זאת ההקדמה יבא העולב לבקש מחילה ממנו. ואין זאת כוונ' שמואל אלא שהעולב ילך מעצמו לפני העלוב ואומר סרחית עלך. ואם לא קבלו אז יביא אנשים עמו וחוזר לחלות פניו לפניהם שימחול לו. וכן יורה דקדוק לשון שמואל. ועוד יגיד עליו רעהו שאמר ואי מית צריך למיזל על קבריה כו' וראוי שנאמר שההליכה לפייס לפני החי והמת אין בהם הקדמה בידיעה רק שהעולב ילך מעצמו לפייס העלוב וזאת הבושה ובזיון הם לכפר עליו מאשר. חטא לחבירו אפילו לא הקניטו אלא בדברים. וכשהולך לפייסו על קברו יוליך עמו עשרה אנשים ויאמר בפניה' חטאתי לה' ולפלוני זה שפשעתי בו והם ישובו לו מחול לך מחול לך ע"כ

תתמט נהגו כל אחד לעשות נר ומדליקין הנרות משום שכתב המרדכי מי שרוצה לידע אם יעלה שנתו יקח נר וידליק מר"ה עד י"כ והא דמדליקין ביום כיפורים משום דיום הדין הוא להגמר ועוד שהן מכפרות על הנפש שנקרא נר שנא' נר אלהים נשמת אדם. א"נ זכרון ללוחות שניתנו בי"כ ונאמר בו נר מצוה ותורה אור. ובא"ח פי' משום כבוד דכתיב ע"כ באורי' כבדו ה' ומתרגמינן בפנסיא יקרו ה'. ומה שנהגו אנשים ונערים ולא נשים אמר מהר"י מולן בשם חמיו מהר"ר אברהם ז"ל משום דגר שקול כנגד אברים של אדם לכפר עליהם והם רמ"ח ורוח ונשמה הרי ר"ן כמניין נר. ר"ל שירחם המקום על כולן אבל הנשים יש להם אברים יתרות כגון דלת ומפתח לפיכך הנשים אין נוהגו' בנרות הללו. ומהר"ר זלמן קיצנג"ן דרש דנראה אליו דלהכי נשים פטורות מן הנרות האלו משום דאנשים חייבים רמ"ח מצות עשה שבתורה ועוד שתי לאווין חשובין כמו עשה והן לאו הניתק לעשה ולאו הבא מכלל עשה היינו ר"ן. ומכל אלו נשים פטורות דאינן חייבים כ"א בלאווין. ומ"ש שאינן חייבין כ"א בלאווין לאו דווקא שהרי אין הנשים פטורות רק ממצות עשה שהזמן גרמא. ואפי' במצות עשה שהזמן גרמא בשנים מהם חייבים כגון עשה דאכילת מצה