מטה משה קסב

אתה יכול למיכל כולי שתא בטהרה אכול. ואי לא. אכול שבעה ימים בשתא. וכתב ראבי"ה אלו שבעה ימים הם שבעה ימים שבין ר"ה לי"כ וקרא אותן שבעה ימים לפי שבר"ה לא היה צריך להזהירו לאכול בטהרה דפשיטא שאוכל בטהרה שחייב אדם לטהר עצמו ברגל ולא נשאר עדיין אלא שבעה ימים שהוצרך להזהר עליהם וע"כ נהגו באשכנז שאף מי שאינו נזהר מכת של גוים. בעשי"ת נזהר עד כאן לשון האגור

תתלב כתב הרא"ש בהנהגותיו שיש לקרוא באילין עשרה יומין באגרת תשובה שחיבר החסיד הר"ר יונה. והר"ר אברהם כתב בספר צרור שלא ישרו בעיניו ממחברי דרכי התשובה אלא ספר הישר המיוחס לר"ת. ולדעתו ראוי להתעסק באותו ספר המורה חטאים בדרך תשובה כי מתעורר לב ונפש לשוב אל ה' וירחמהו

תתלג שבת שבין ר"ה ליום כפור נקרא שבת שובה. ונקרא כן ע"ש שמפטירין בו שובה ישראל והוא בתרי עשר סוף הושע ומסיים אותו נביא ומדלגין אז לנבואות יואל ומתחילין תקעו שופר בציון קדשו צום עד לא יבשו עמי לעולם. ונראה משום דסוף הושע הן רק תשעה פסוקים ואין פוחתין בנביא פחות מכ"א פסוקים לכן צריך למלאות מנבואת יואל כדפרשתי. ונוהגים שאין נער אומר אותה הפטרה. ונוהגים לומר צדקתך וצדקתך צדקתך דלא כמהרי"ל. ונוהגין לדרוש לשבת זו וכן בשבת שלפני ר"ה כדי לעורר העם בתשובה. ומצאתי סמך לזה במדרש משלי שכתב אמר הקב"ה בשעה שחכם יושב ודורש אני מוחל ומכפר עונותיהן של ישראל על כן ראוי לדרוש בשבת זו כדי שיכפר עונותיהן. וכן תמצא סמך לזה בס' הזוהר ויקרא עמוד י"א ע"ש וכתבתי זה להורות כי מנהג אבותינו תורה היא וכולם יש להם שורש וענף ויסוד מוסד

תתלד פרשיות האזינו הזי"ו ל"ך. “האזינו: “זכור. “ירכיבהו. “וירא. “לולי כעס. “כי ידין. וכתב רב סעדי' גאון ז"ל סימן הזי"ו ל"ך. ה' כנגד ה' שקורין בתורה בר"ה. ז' כנגד ז' שקורין בתורה בר"ה שחל להיות בשבת. י' כנגד י' ימים שבין ר"ה ליו"כ. ו' כנגד ו' שקורין בתורה ביום כפור. ל' כנגד ל' תקיעות שתוקעין בראש השנה

תתלה ערב יום כפור כתב מהר"א טירנא שאין אומרי' מזמור לתודה ואל ארך אפים ולמנצח. ונראה דאיידי דאל ארך אפים ולמנצח דינם שוה בכל מקום אגב שיטפא דלמנצח נקט אל ארך אפים שלא לצורך דאלו עי"כ אינו חל אלא באחד דימי אגד"ו. ובעל הגה"ה רצה להגיה א"מ במקום אל ארך אפים ולא ראה לפניו ולאחריו דלעיל מיניה בדיני עשרת ימי תשובה כתב וז"ל ואומרי' א"מ בכל י' ימי תשובה אפי' בעי"כ. וגם לקמן בקיצור דיני' בדין א"מ חשיב ג"כ עי"כ. וא"כ איך יעלה על לב להגיה וא"א א"מ במקום אל ארך אפים מאחר שהוא סובר דאומרי'. ולענין המנהג מנהג ארצינו שאין לאומרו. רק אם חל י"כ בשבת שאין אומרים א"מ בי"כ אז אומרי' אותו בערב יום כפור בשחרית

תתלו כשיאחז התרנגול להתכפר בו נכון לומר זה “חליפתי זה “תמורתי זה “כפרתי ר"ת חת"ך הוא שם המלאך הממונה על זה ויוצא מפסוק פותח“ את“ ידיך“. ס"ת חת"ך. והוא השם הנזכר בהאוחז החתך חיים לכל חי. וגם חת"ך בגימ' “זה “יהיה “לך “לכפרה רמז כי מלאך זה ממונה על זה הענין

תתלז ויסמוך ידו עליו דמות קרבן וישחוט אותו לאלתר תכף לסמיכה שחיטה. ויתנו לעניים או יתן פדיונו לעניים וזהו טוב יותר לפי שמתביישין כשנותנין להם התרנגולי' כמו שדרש מהרי"ל

תתלח נוהגין להדר אחר תרנגול לבן על דרך אם יהיו חטאיכ' כשני' כשלג ילבינו ומורי ז"ל לא הקפיד. והעוברות תקח שני כפרות תרנגול ותרנגולת דלמא הולד זכר. ויש כתבו דצריכין שלשה ולא ידעתי למה אם העובר נקבה די בתרנגולת אחת עם אמה לכן די בשנים כמו שכתב גם המהרי"ל

תתלט ואח"כ הולכי' על הקברו' להשתכח על קברי הצדיקים לומר אם אין אתה מרחם עלינו הרינו חשובים כמתים הללו. ועוד טעם אחר למה אנו משתטחים על קברי המתים כדי שיבקשו המתים רחמים עלינו. כעובדא דרבי מאני דמשתטח על מערתא דאבוהו. וכן כלב אשתטח על קברי אבות וכן משמע בפ' אלו נאמרים

תתמ וטובלים אחר חצי היום ואין מברכים כי אינה אלא טהרה בעלמא והמברך הוי ברכה לבטלה. ואמר מהר"ר יודל ומהר"ש דאין להם לנשים לטבול בעי"כ כי אין יכולין להיות כמלאכים וטעו' הוא בידם כי לא שייכ' הך טבילה גבייהו

תתמא מתפללין מנחה עד עושה השלום ואז אומר אלהינו ואלהי אבותינו וכו'. אשמנו מה נאמר לפניך. אתה יודע. יהי רצון לפניך שתכפר על כל חטאתינו ותסלח על כל עונותינו ותמחול לנו על כל פשעינו. מתחלה חטא. ואח"כ עון. ואח"כ פשע. שכן מצינו בדוד ע"ה במזמור ק"ו חטאנו עם אבותינו העוינו הרשענו. ובדניאל חטאנו העוינו והרשענו. וכפרה שייך גבי חטא שנ' אולי אכפרה בעד חטאתכם. סליחה לעון שנ' סלח לא לעון העם הזה מחילה לפשע שנאמר אנכי אנכי הוא מוחה פשעיך. על חטא באלפא ביתא מהרא"י ז"ל בכתביו סימן קי"ח כתב וז"ל כך אני נוהג ע"ח שאנו חייבים עליהם עולה ועל חטאים ש"ח עליהם חטאת. ועל חטאים שאנו חייבים עליהם קרבן עולה ויורד. וע"ח שאנו חייבים עליהם אשם ודאי ותלוי. אלו רובן באין לכפר על השוגג. וכך הוא מסודר בפר' ויקרא. ושוב אמר העונשים על המזיד. וזה סדרן מכות מרדות. מלקות ארבעים. מיתה בידי שמים. כרת וערירי. ארבע מיתות ב"ד. הרומר חומר אחרון דניחא טפי לפרט בתחלה חטא הקל מחטאים החמורים. דאמרינן חציף עלי אינש דמפרט חטאיה. ואין חותמין בהאל הסולחן כך מסיק בא"ח. אלהי עד שלא נוצרתי אלהי