מטה משה קסא

כאן דררא דביטול עונג שבת ויו"ט הואיל ומן השמים הראוהו דתענית חביבה בשמים בר"ה. וכתב דמטעם זה המתענה בשני משום חלום אין צריך להתענות רק שני ולא בראשון מדלא הראוהו לו בראשון. ומצאתי בשם ר' יודא החסיד ז"ל דהמתענה בר"ה אין צריך לומר עננו דומיא דיום הכפורים שהוא יום הדין

תתכו כתב מהר"י וויי"ל בדיניו סימן נ"ה מי שמתענה בר"ה אסור לו לאפות ולבשל לאחרים. ובסימן נ"ו כתב דחייב לעסוק כל היום בתפלה ובתחינות או ללמוד משום דהאי גברא אינו מקיים חציו להשם וחציו לכם צריך לקיים כולו להשם דבהא מודה ר' יושע לר' אליעזר

תתכז ר"ה שחל ה"ו והביא דורון לישראל ביום ה' והוי חששא מחובר או צידה וכן ביצה הנולדת בראשון אמר מהר"י סג"ל אותו דורון אסור עד מוצאי שבת דר"ה כיומא אריכתא דמי וכן הוא הסכמת הפוסקים

תתכח כתב האשיר"י פרק אין צדין בשם הר"ז הלוי דבר שאין במינו במחובר שהובא לישראל בי"ט ראשון של ר"ה מותר בי"ט שני לפי שאין בו איסור הכנה ולא איסור התלוי בקדושה שנאמר קדושה אריכתא היא אלא כעין קנסא היא שמא יאמרו לו להביא ודיו שקנהו אותו בראשון. וכן בי"ט ושבת וכן הוא בא"ח בסוף סימן תק"ו וכן דייק מורי הגאון מהר"ש ז"ל מדברי סמ"ג דלא כתב לאיסור בשני י"ט של ר"ה אלא דבר בשייך בו הכנה או דבר הנעשה בו מלאכה כלו' ע"י מלאכה ממש וכן פסק מורי ז"ל בפסקיו

ענייני עשרת ימי תשובה

תתכט עשרת ימי תשובה מיום ר"ה ועד י"כ. דאמרינן בפ"ק דר"ה שב בנתיים מוחלין לו כאן ביחיד דרשו ה' בהמצאו יחיד אימת א"ר נחמן אמר רבה בר אבוה אלו י' ימים שבין ר"ה לי"כ. והכי איתא נמי ביבמות שלהי פרק החולץ ואית נמי באגדה דשמואל ואמרינן בפרק ר' אליעזר ר' נהוראי אומר מפני מה נתנה התורה י' ימים מר"ה עד י"כ. כנגד י' נסיונות שנתנסה אברהם אבינו ועמד בכולם. וכנגד י' הדברות שקבלו ישראל שאם יעשו תשובה שלימ' לפניו יקבלו. במדרש הרנינו נגד קרבנות י"כ כר א' איל א' שבעה כבשים שעיר א'. וכנגד ט' מדות רחצו הזכו עד ריבו אלמנה וכתיב אחריו לכו נא ונווכח'. מה הווכוח אמר הקב"ה עשו תשובה אפילו יש בכם כמה עונות אני אלבינם כשלג ביום הכיפורים. דבר אחר כנגד עשרה מאמרות לכך רמז בבראשית עד יום הששי עשרה ימים רמז לי' ימי תשובה. התורה שנתנה בו' בסיון נשתברו הלוחות בעונותיהם. ונתפתה ביום הכיפורים לכך אין עולה מלא וי"ו כי אם בעצרת. ולית ובעשור מלא כי אם ביום כיפור בפרשת פנחס. לכך בכל עניין הרגלים יום בפנחס חוץ מן ובעשור נעלם שלא כתב לא יום ולא ימים זהו ימים יוצרו ולא אחד בהם. ולא כתיב ולו קרי. ולא לו לשכן לקטרג ביום הכיפורים כי הוא לו להקב"ה. “יום “אחד בגימטריא “הדין זהו ועוד בה עשיריה ושבה. וכתב הר"ר יונה בשערי תשובה כי אע"פ שאלו הימים נכבדין וראויין לתשובה. כל יומא ויומא זמניה היא ואל ימתין אדם להם אלא יהיה תמיד בעל תשובה בכל עת יהיו בגדיך לבנים. ואמרו שוב יום אחד לפני מיתתך. והביאו רז"ל משל מאשת הספן שהיתה מתקשטת בכל יום וכו' ועוד משל למלך שזמן את עמו לסעוד אצלו אז החכמים שבעם הם מזרזין ומקשטין עצמם לבא אל המלך מתי שיקראו בלבוש וכסית נקייה לכבוד מלכות והטפשים שבהם לא נתנו דבר המלך אל לבם ונשארו בבגדיהם מזולזלים ולא שתו עדים עליהם ובפתאום מהירים עבדי המלך לקרא העם לבא שער המלך ואומר המלך לסמוך אצלו המקושטים לכבודו ולהרחיק את המזולזלים. כך כשהצדיק נפטר מן העולם נכנס שמח לראות בנועם ה' לרב טוב הצפון והרשעים אשר ימקו בעוונם פתאום בלא תשובה לא יראו בשובע שמחה ההוא נמצא כל ימי האדם בתשובה כי לא ידע יום מותו

והזוהר כתב בפ' קרח כי אין מעשה וחשבון ודעת וחכמה בשאול. בגיהנם אית ביה מדורין על מדורין. מדורא תתאה שאול. מדורא תתאה מיניה אבדון. ודא סמיך לדא מאן דנחית לשאול ידונן ליה ומתמן יצפצף ועולה הה"ד מוריד שאול ויעל. מאן דנחית לאבדון תו לא סליק לעלמין. מאן דאית ביה עובדא טבא או דאיהו מאריה דחושבנא. הא אוקמו דבכל לילא ולילא עד לא ישכב ועד לא נאים בעי בר נש למיעבד חושבנא מעובדוי דעבד כל ההוא יומא. ויתב מנייהו ויבעי עלייהו רחמי. מ"ט בההיא שעתא בגין דההוא שעתא אילנ' דמותא שארי בעלמא וכל בני עלמין טעמין טעמא דמותא. ובעי בההיא שעתא למיעבד חושבנא מעובדוי ויודי עלייהו. בגין דאיתא שעתא דמותא ואלין אקרון מארי דחושבנא. וכן מאן דאשתדל בדעת ובחכמה למינדע למאריה כד יעבדון ליה לאסתכלא ולאסתכלא באינו' חייבין דאתטרידו בגיהנם ובדרגא שאול וכולהו צווחין מאינון דרגין. הוא לא ישתאר תמן ולא ישתכח בינייהו. ועל דא אין מעשה וחשבון ודעת וחכמה בשאול ולא ישתכח אלא לעילא לעילא באתריה די כמה נהורין ובוסינין. וקודשא ב"ה אתי ביה לאשתעשע עם צדיקים די בג"ע. הרי כתב דכל ימיו יהא בתשובה. ומי שלא יעשה כן לכל הדעות באילן יומין יעשה כדעת הזוהר וישב קודם שישכב ויתאונן גבר חי על חטאיו ויפשפש במעשיו ואם ימצא ישוב בתשובה שלימה

תתל בעשרת ימי תשובה אין נותנין חרם בבית הכנסת ואין משביעין למי שחייב שבועה מהרי"ל כי עכשיו אנו תלוין בדין. וגם אין לתפוס אומנתו של הקב"ה שעכשיו דן את העולם. וכן נהגו קדמונינו שאין קובלין בבית הכנסת בניסן ובימים הנוראים. ואם הם בני הכפרים שבאו למניין קובעין להם זמן אחר הרגל. ואם יש דחיות ורמאות דנין לאלתר מרדכי וסימני אור זרוע בב"ק ובאשיר"י

תתלא ירושלמי רבי חייא מפקיד ליה לרב אי