מטה משה קס

בכל מלה ומלה היה אומר ותשובה ותפלה וצדקה דלא כסדר קראו. ואמר תשובה ותפלה ר"ל ע"י התשובה הקדומה לתפלה וצדקה על דרך נירו לכם ניר. ואפשר שזהו היה כוונת המסדר ומי יבא אחר המלך שכבר עשהו דודאי התשובה קודם דאי לא ישב מדרכו הרעה מה לו לזעוק עוד על פני המלך ה' בתפלה. והתשובה היא אחת משבעה דברים שנבראו קודם שנברא העולם ראוי להיות קדומה ורמז לדבר בפיך ובלבבך לעשותה.. בפיך זו תשובה שהיא בודוי כה ע"ד מודה ועוזב ירוחם. בלבבך זו תפלה על דרך ועבדתם אלהים בכל לבבך איזהו היא עבודה התלוי' בלב הוי אומר זו תפלה. לעשותה זו צדקה והיה מעשה הצדקה שלום. ומי יודע מה היא כוונת המסדר ואפשר שהיה כוונתו על דרך הנעלם סוד שהוא סדר הבנין בינ"ה תפארת מלכות והבן זה לכן אין לשנות. וכן ראיתי כל רבותיי נוהגי' שהיו אומרי' ותשובה בראשונה וכל המשנה ידו על התחתונה

תתיט לשבת אומרים אהללה במקום אנסיכה משום דאין נזכר בה שופר רק קול ואין תוקעין בשבת. ואומרין היום שבעה פעמים. ובמחזורים כתובים היום שמנה פעמים ויש לדלג היום תכתבנו כי אין אנו חושבין עצמינו כצדיקים גמורים להיכתב לאלתר בראש השנה כדלקמן בדיני יום כפור. ויש אומרי' אותו ומדלגין אחר כי אין לומר יותר משבעה כעמים כנגד שבעה רקיעים. היו"ם בגימטריא אדו"ן ובגימטריא אנ"י והנעלם איו"ם

תתכ נוהגים לילך אצל ימים ונהרות משום דאיתא במדרש בשעה שבא אברהם ויצחק לעקידה גירה בהם השטן ורצה לפתותם שלא ילכו. לא השגיחו בו מה עשה עשה נהר גדול לפניה' לעכבם שלא יוכלו לעבור הנהר להר המוריה. נכנסו במים עד צוארם נשאו עיניה' למרום ואמרו הושיענו אלהי' כי באו מים עד נפש. אז גער ה' בשטן וחזרו לאחוריה' ע"כ לשון המדרש. ומשום זה הולכים לנהרות לזכור העקידה ואגב זה רואין דגים חיים לפי שאנו נמשלי' כדגים חיים הללו שנאחזו פתאום במצודה ואומ' אגב זה תשוב תרחמנו

תתכא נוהגין שלא לישן בינת צהרים בראש השנה ויש קצת סמך למנהג זה מהא דאמרי' בירושלמי על חד בר נש דדמיך בריש שתא ודיינין יתיה. ומנהג אבותינו תורה הוא ואין לשנות

תתכב ושוהין בין מנחה למעריב כשאר יום טוב ואין עושין שום מלאכה לצורך הלילה. והא דאמרי' קדושה א' היא היינו דוקא לחומרא לענין צידה ומחובר וביצה לאוסרו כל ב' הימי' ולא לקול'

תתכג זמן שמברכין בליל שני דראש השנה דרש מהר"י סג"ל דאית ביה פלוגתא דרבוותא יש פוסקים שיעשה כל הקידוש אכוס יין ישן ולא אתירוש דהא תירוש אינו מוציא את הישן בברכתו כדאיתא בירושלמי בא לו יין ישן בתוך הסעודה יברך שנית אע"פ שכבר בירך על החדש וכיון דיין הישן קובע ברכה לעצמו חשוב הוא ומוקדם לקידוש וכשמגיע לומר זמן אז יתפוס כוס יין החדש בידו. ולא נהירא מנהג זה אך יניח כוס יין החדש לפניו על השלחן ויתן עיניו בו באומר זמן. וכן כל פירות חדשי' שרוצה לברך עליהם זמן יהיו מונחים לפניו ויצא עליהן בשהחיינו וכן בסימן אשיר"י במסכת ר"ה. וראיה דלא צריך להחזיק דבר החדש בידו כשאומר זמן דהא כולהו רבוותא פוסקין דבעי למימר זמן בליל שני דראש השנה גם אם אין לו שום דבר חדש. וגם היה בזוי מצוה להסיר כוס הראשון מידו וליטול השני. ואם יתפוס כוס יין חדש בידו השנית אין להקפיד וכן הוא בהג"ה במנהגי מהרח"ק וז"ל כשלוקחין תירוש בליל שני של ר"ה בשביל שהחיינו אז שייך הקידוש ובורא פרי הגפן על היין ישן. וכשיגיע לומר זמן אז לוקח יין חדש בידו השני ומברך כך על שניהם. ונראה ראיה לדבריו דביוה"כ אנו מברכין זמן בלא כוס והיינו משום דזמן אומר בכל דבר אפי' בשוק עכ"ל וכן דרש נמי מהר"ש אכן מהר"י סג"ל הסכים בדרשתו ליתן עיניו בו ודיו כדפירש לעיל וכן כתב האגור וז"ל ואני המחבר כותב מנהג בעלי נפש מאשכנז שאומרים זמן בליל שני בקידוש ומהדרים להשיג פרי חדש או יין חדש ונותנין עיניהם בו בשעת הברכה של שהחיינו כמו שכתוב לעיל. אבל אם אין משיג פרי חדש אע"פ כן מברך זמן

תתכד ביום שני מתפללי' כמו בראשון ומברכי' שהחיינו על השופר וקורין בפ' וירא מן והאלהים נסה את אברהם עד סוף הסדרא. ומפטיר בירמיה מצא חן. וטעם ההפטרה כתב הכלבו לפי שיש בו ענין זכירת ישראל לטובה כדכתיב זכור אזכרנו עוד

תתכה כתבו הגהות מיימוני בפ"א יש לנו קבלה מקדמונינו שהמתענה פעם א' בר"ה ענית חלום יתענה כל ימיו בר"ה שני הימים וכן נהג הר"ם ע"י שהתענה פעם אחת בר"ה תענית חלום התענה כל ימיו. אבל בלאו כה"ג אמר גם הוא כרבותינו הנזכרי' שאין להתענות וכן כתב האגור וז"ל ראיתי בספר אגודה שקבלה שכל מי שמתענה פעם אחת בר"ה תענית חלום צריך שיתענה כל ימיו ואם לאו יסתכן מאבר שרואה פעם א' בר"ה והא סי' רע. וכתב עוד וז"ל מצאתי כתוב ביש מקומות שקבלה בידיה' שכל מי שרגיל להתענות בר"ה ומשנה רגילתו שהרגיל ואינו מתענה אינו משלים שנתו. וכתב בתרומת הדשן סי' רע"ח שגדול אחד נסתפק אם דברי' אלו אמורים דוקא במתענה ביום ראשון אבל המתענה ביום ב' לא או דילמא ה"ה למתענה ביום שני. ועוד נסתפק המתענה בכה"ג אי צריך למיתב תענית לתעניתא והשיב לו רבו שראה בנערותו בני אדם שהתענו פעם אחת ביום שני דר"ה ע"י חלום והורו להם גדולים להתענות כל ימיהם יום ב' דר"ה דוקא. וגם ראה הרבה בני אדם שהיו מתענין שני ימים של ר"ה ע"י שהתענו פ"א ביום ראשון בשביל חלום כאשר הורו להם הגדולי' להתענות אפי' כשחל ר"ה בשבת. וכל אלו לא ישבו תענית לתעניתם. ונראה לי משום דאיכא כמה רבוותא דסבירא להו דמצוה להתענות בכל ר"ה. וא"כ אפי' להני דסברי דמטה לאכול בכה"ג מודה דלית