מטה משה קנט

כולם למול הנער אחר קריאת התורה והפטרה קודם שיתקעו בשופר כדי שתבא ברית מילה תכופה לתקיעת שופר שיזכור לנו ה' ברית אברהם ועקדתו של יצחק. והביאו סמך לדבריהם ממטבע שטבעו חכמים בתפלת היום וקיים לנו את הברית ואת החסד ואת השבועה אשר נשבעת לאברהם אבינו בהר המוריה. ותראה לפניך עקידה כו' דהיינו ברית מילה ואח"כ עקידה דהיינו תקיעת שופר שנשחט תמורו איל. ועוד דחתימת הברכה ועקידת יצחק לזרעו היום ברחמיו תזכור ברוך אתה ה' זוכר הברית וסמיך ליה אתה נגלית דהיינו שופרות וחותמין שומע קול תרועת עמו ישראל ברחמי' הרבה מן הישיבה הקדושה היה קשה בעיניהם לעכב תקיעת שופר בשביל המילה ורצו לדחותה עד גמר כל התפלה. והשיבם רבינו גרשם אם אין מילה אין תקיעת שופר בעולם שנאמר אם לא בריתי. ועוד דמצות מילה קודמת היא לתקיעת שופר וכן הוא דעת הרוק"ח שכ' וז"ל ואני הקטן מצאתי סמך לדבר בתשובת הגאונים אלעזר בן רבנא יודא ורבינו קלונימום איש רומי בן רבנא שבתי בבואי לגרמייז"א אחר פטירתו של רבינו יעקב ז"ל שאלו ממנו דבר זה והוציא חותם עדות קודש והראהו שכתבו שכבר נשאלה שאלה זו ברומי. וכתוב כן שחל מר שלמה היצחקי מן רבנ' מרנ' רבי נתן גאון שחבר ספר הערוך ומן מר דניאל אחיו ומן מר אברהם אחיו והשיבו שכבר נשאלה שאלה זו בבית המדרש של אביהם מר יחיאל גאון והשיב בשם רבינו יעקב מר גאון ריש מתיבתא דמתא רומי דמנהג כשר הוא להיות המילה סניף לקריאת התורה ולתקיעת שופר ועוד דמצוה מן המובחר הוא להקדים המילה בהקדמה משום דזריזים מקדימים למצות ואין נכון לאחרה עד לאחר זמן כל התפלה דרוב פעמים גומר התפלות על כוף שמונה שעות. והמאחר מצות מילה כל כך הראה דמצות מילה בזויה עליו. לכן נכון להקדים היות תכופות המילה לתקיעת שופר בין קריאת התורה

תתיג בשבת אין אומרי' אבינו מלכנו לפי שיש בו מעין י"ח. ועוד שאמרו רב עקיבא בעת צרה בלבון תחינה ובקשה ואין לשאול צרכיו בשבת ואין תוקעין. ומלין אחר אשרי. ואחר המילה אומר יהללו

תתיד תפלת מוסף ומפני חטאינו. ואין אומרים ואין אנו יכולין לעלות וליראות אלא ואין אנו יכולין לעשות חובותינו א"ח. ובענין שעירי מוספי' אנו נוהגי' לומר ושני שעירי' לכפר כדעת רבינו תם וכן הוא באגודה ובמנהגים. וגם אומרים מלבד עולת החודש. והיכן מקומו בתפלה קודם מנחתם ונסכיהם או לאחר ונסכיה'. כתב מהרא"י בתרומת הדשן סימן קמ"ב יראה דלפי משמעות החיבורים כאור זרוע פרק בכל מערבים וכן במנהגים דיש לאומרו קודם ומנחתם. אמנם אחד מהגדולים היה רגיל לאומרו לאחר ומנחתם. ונראה דאור זרוע ומנהגים לא אתי לאורויי לן סדר הנוסח היאך לאומרו אלא אתי להורות לנו הזכרת הפסוקים ועניין המוספים בראש השנה. ואכשר אף על גב דנקטו בסדר הין ליכא קפידא להו אי אמרינן איפכא רק שיזכור הכל. ואם כן נראה דשפיר טפי לומר מלבד עולת החודש אחר ומנחתם ונסכיהם כו' דאי אמרו קודם א"כ כשסיים באותו הפסוק ועולת התמיד ומנחתה ונסכיהם כו' הרי הזכיר שני תמידין כהלכתן כדפירש רש"י בפירוש החומש אם כן אם יזכור אח"כ ושני תמידין כהלכתן הזכרה שלא לצורך הוא אבל כשיאמר תחלה ומנחתם אעפ"י שמסיים בהן ושני תמידין כהלכתן אין קפידא אם שוב יזכור ועולת התמיד ומנחתם ונסכיהם דקרא ככתיבתו הוא מזכיר ואין ראוי לדלג מקצתם. אבל ומנחתם ונסכיהם נוסח חכמים הוא ואין ראוי לכפול בה דבריהם ע"כ. וכן מצאתי בחידושי אגודה פ"ק דראש השנה שיש לומר שני שעירים לכפר מלבד עולת החודש וכן הוא במחזורים:

תתטו כתב הריב"ש בתשובה וז"ל הנוסח המפורסמת הוא ועקידת יצחק היום לזרעו תזכור והמדקדק לומר לזרע יעקב תזכור. משנה ממטבע שטבעו חכמים בברכות ואינו אלא טועה כי לא מחכמה שאל על זה. שהרי מצינו ואא שאינו נהנה לזרע אברהם אסור בישראל ומותר באומות משום שנא' כי ביצחק יקרא לך זרע עכ"ל

תתטז דין עלינו עיין לעיל סימן רי"ו. ומה שאומרי' בקול רם ה' הוא האלהים לפי שצריך להתפלל יה"ר שיהא השם שלם והכסא שלם. דהיינו „הוא. ה"ו חסר מהשם שנ' יד על כס י"ה א' חסר מן כסא. ויהיה כסא שלם והשם שלם. מצאתי. טעם אחר כתב הרוקח משום דכתיב גבי ארור האיש אשר יעשה פסל ומסכה וענו כל העם אמן לשון ענייה בקול רם גבי ייחוד אבל בכול' ארור כתיב ואמר כל העם

תתיז ושליח ציבור מחזיר התפלה ואומר אסומה טלולה גשומה אם שחונה ופותחין הארון למלך עליון והוא חצי אלפי ביתא כי הוא מיוסד האלף למלך עליון הב' למלך אביון. הג' למלך עליון וכן כולם ואנו אין אומרים שום מלך אביון רק הראשון והאחרון דהיינו הב' והת' מלך אביון בל"ה ורד שחת. מלך אביון תנומה תעוכנו ולכן יש לגרו' בלה בבי"ת ולא כלה בכף ויגיד עליו רעהו בשאול ובתחת בליאות בלי נחת. כולם בבי"ת וכן מצאתי במחזור ישן

תתיח ואומר ונתנה תוקף ואח"כ ותשובה ותפלה וצדקה כך נמצא בכל המחזורי' חדשים גם ישנים. רק חדשים מקרוב באו אומרים ותפלה וצדקה ותשובה על פי המדרש אמר רבי יודן שלשה דברים מבטלין גזירה קשה של אדם ואלו הן התפלה והצדקה והתשובה וכולן בפסוק אחד ויכנעו עמי אשר נקרא שמי עליה ויתפללו הרי תפלה. ויבקשו פני הרי צדקה שנא' אני בצדק אחזה פניך. וישובו איש מדרכו הרעה הרי תשובה. ואח"כ ואסלח לעונם. ונראה דאין לשנות כלל כמו תכתב בדרשות מהרי"ל וז"ל אמהרי"ל שגגה הוא ביד המגיהים את הספרים של הציבור שמא המסדר היה גדול יותר מהמגיה. כ"ש הכא דאין לשבש ספרים קדמונים דלא אשתמיט שום אחד מהם שהיה כותבם כזה הסדר. וכן יסד הפייטן ביוצר דשבת שובה סדר תשובה תפלה צדקה וכן המהרי"ל שהיה מדקדק