מטה משה קנז

קרע רוע נוהגין לאומרם במרכא טיפחא קרע רוע. כתבינו בטפחא

תתב ומוציאין שני ספרי תורות וקורין בפרשת וירא מן וה' פקד את שרה וכתב הר"ן בפרק בני העיר הטעם לפי ששרה וחנה שניהם פקדו בראש השנה לכן מפטירין גם כן ויהי איש אחד וגו'

דין שופר ותקיעתו

תתג בפרק ראשון דר"ה אמר רבי אבהו למה תוקעין בשוכר של איל אמר הקב"ה תקעו בשופר של איל כדי שאזכור לכם עקדת יצחק כאלו עקדתם עצמיכם לפני. וכל זה למצוה ולא לעכובי דבכל השופרות יוצא חוץ משל פרה כך הוא דעת הפוסקים אמר ר' יצחק למה תוקעין ומריעין כשהן יושבין ותוקעין ומריעין כשהן עומדין כדי לערבב את השטן ובפרק בתרא סדרי תקיעות שלש של שלש שלש שהרי השטן בשלשה עניינים יורד ומחטיא עולה ומקטרג יורד וממית כנגדם תקנו שלשה תקיעות של שלש שלש לכפר. לכך בהפטרה ואמר סלו סלו פנו דרך יש בסופי תיבות שט"ן רפש“ וטיט“ אין“ שלום וסמיך ליה בשופר הרם קולך לערבב השטן. וכתיב אין “שטן “ואין “פגע “רע ראשי תיבות שופ"ר וכתיב אין שטן כי הוא מעורבב. לכל מצוה ומצוה פירשו במשנה או בגמ' הלכותיה. אבל הלכות תקיעות התקין ר' אבהו בקסרי. ובתרועה היו מסתפקין אם הוא שברים או תרועה ממש והוצרך בכל ענייני ספיקות פן יבא השטן בעניין אחר לכך רמז שופר אצל השטן. ולפי שהשטן הוא יצר הרע בשלשה עניינים מחטיא ומקטרג ממית. לכך שלשה תיבות בין שטן לשטן כגון והשטן עומד על ימינו לשטנו. ויאמר ה' אל השטן יגער ה' בך השטן ויגער לכך תוקעין שלש של שלש שלש ואז זוכר הקב"ה ג' אבות. וכן ג' תיבות מן האבות וזכרתי את בריתי יעקוב ואף את בריתי יצחק ואף את בריתי אברהם אזכור והארץ אזכור. לכך יהפוך השופר לצד ימין שנאמר והשטן עומד על ימינו לשטנו. ולפי שכתוב עלה אלהים בתרועה ה' בקול שופר צריך לזקוף השופר למעלה

תתד ויעמוד התוקע דילפינן לכם לכם מעומר דכתיב גבי עומר וספרתם לכם וכתיב יום תרועה יהיה לכם מה להלן מעומד אף כאן מעומד. ומצאתי בשם תשובת הגאונים ז"ל דתקיעת שופר מעומד דגמרינן לה מחצוצרות דכתיב ותקעתם בחצוצרות וגמירא דחצוצרות בעמידה. ותו גמרינן לה מן וכי תבאו מלחמה בארצכם וגו' עד ותקעתם בחצוצרות וההיא תקיעה בעמידה. והחבר רבי בנימין בר אברהם הרופא ז"ל כתב דממילא מסתברא שצריך התוקע לתקוע בעמידה. כיון שהיום יום דין ותקיעת שופר היא מלמדת סניגורי' עלינו לזכר עקדת יצחק. לכך ראוי לעמוד המליץ לפני הדיין דהא קיימא לן בעל הדין בעמידה. ואם תאמר אם כן יעמדו גם הצבור שהרי הן בעלי דינין הנידונין לפני הדיין. משתברא כיון שעתידין לעמוד בתקיעות שעל סדר הברכות שהן עיקר המצוה ותקיעות אלו אינן אלא כדי לערבב השטן. לכך אין מטריחין את הצבור לעמוד ע"כ. והר"ר יחיאל בספר תניא כתב לפי שהבקי התוקע את השופר הוא שליח צבור והוא במקום כל הצבור הוא תוקע בעמידה ומאחר ששלוחם הוא ושלותו של אדם כמותו לפיכך אין צריכין לעמוד. או יש לומר מה שאין הצבור עומדין כבעלי דינין כבוד צבור שאני

תתה וראוי לו לתקוע להוציא כל השומע הן אוהב או שונא לא יזכר ולא יפקד השעה הזאת צריכה להיותינו בני יעקב איש תם ולא נעשה עברתו שמורה נצח פן חס ושלום שרו של עשו יחול וינצח. ואף אם אדם ראוי ומותר לשנאתו כיון שלא הסכימו עליו הקהל אשום אשם הוא. ואם בשביל שנאתו בורח מן המצוה ויאמר וישא ביום ההוא לאמר לא אהיה חובש על הצר הצורר להריע ובשביל כך יקיל ראשו ויברח ויטמנהו בחול. חולין הוא לו להקל בכבוד שמים להוציא חובת צבור. ברוך ה' אשר נתן לנו המצוה הזאת לנו ולבנינו להחיות עם רב. והוא ממאן מלסגל מלכת בדרכי המקום אשר זיכה הרבים במצוה זו להפר משטין וצר מעלינו. ובפרט במי שהוחזקו בו הקהל וגם הוא רגיל ובודאי כשם שעל הש"ץ לחזר ולסדר עצמו בתפלה זו באה משנה לשנה שתהיה זכה דקה מן הדקה. כן התוקע ראוי לו שיהא רגיל בסדורו לחקור אחר חכמתא כי לא דבר רק הוא

תתו אמר רבי אבהו למה תוקעין בשופר של איל כדי שאזכור עקידתו של יצחק ומעלה אני עליכם כאלו עקדתם עכ"ל. בודאי עקדה זו מראה לנו עקדת יצר הרע ידים ורגלים ועיניו ולבו לשמו עולה תמימה כאלו נתבטלו כל הרגשותיו ולא יהיה שום מחשבת פסול בלבו. הן בינו ובין קונו או בינו בין חבירו לא התוקע לבד כל השומ"ע יצחק לי. יכוון עצמו כאלו עקוד ידיו ורגליו אסורות ויתחרט במעשה ידיו. הן בגזל הן בשליחות שיש בו חסרון יד התורה הן ברגל אשר לא הלך בעצת רשעים ויהיו לבו ועיניו נשואות לשמים על שני סרסורי עבירה להשיב בתשובה כל מה שבלבו על רחימיה על אויביו ועל שונאיו. וכל מה שראו עיניו ושלטו ברעה את הכל יפה עשה בעתו בקול שופר להריע על עצמו בהתעוררת רב

תתז מצאנו עם היות שהעקרים כולם הם שלש עשרה לדעת הרמב"ם. מ"מ הם נלוים אל שלשה מהם שהם מציאת השם. השגחה. תורה מן השמים. שלשה אלה הם העקרים הראשיים שכל שאר עברה נלוים אליהם. סימן לדבר ראש דברך אמת. פי' הסי' לעקרים הראשיים אמת נוטריקון אמת. “אלהינו “משגיח “תורה. או בדרך זה “אדני “אלהים “מצוי “תמיד. הרי מציאת הש"י. אדני “אלהים “משגיח “תחתונים הרי השגחה. “אדני “אלהים “מנחילנו “תורתו. הרי תורה מן השמים. עוד מצאנו שכנגד השלשה העקרים הראשיים הנזכרים תקנו לנו רז"ל בתכלת מוסף של ר"ה על התקיעות שאנו עושים מעומד ג' סדרים. שהם סדר מלכיות. זכרונות ושופרות כן כתב הר"י אלבו בפ"ד מאמר א'. סדר מלכיות