מטה משה קנה

אשביעך. וכתיב גבי' אלהים נצב בעדת אל בקרב אלהים ישפוט. וכן בספר עזרא כתיב לחודש השביעי אכלו משמנים ושתו ממתקים ושלחו מנות לאין נכון לו כי קדוש היום לאדונינו. לכן נוהגין העולם לאכול דבש בר"ה ונכון הוא. כשיאכל דברים מתוקים יקחנם בידו ויאמר דרך תפלה יהי רצון שנזכה לשנה טובה ומתוק'. וכך הי' מנהג קדמונים עיין בכלבו דף ע' ע"ד וכן במרדכי וכמדומה לי שכן ראיתי מאדוני מורי ז"ל

תשצא נוהגין לאכול הראש בראש השנה כדי שנהיה לראש ולא לזנב. ומהדרים אחר ראש של איל זכר לאילו של יצחק. ונכון לימר כשיאכל אותו יהי רצון שנהיה לראש ולא לזנב ומטבילין את הראש בדבש הג"ה מאור זרוע וכן עשה מהרי"ל. אף כי מצוה לשמוח ולהרבות מנות בראש השנה ולאכול מעדנים ולשתות ממתקים כנזכר. מכל מקום כתב האגודה בפרק בתרא דראש השנה האוכלים בראש השנה לא יאכלו כל שבעם למען לא יקילו ותהיה יראת ה' על פניהם

תשצב רבי אליעזר אומר לעולם יסדר אדם תפלתו ואח"כ יתפלל ואוקימנ' בברכו' של ראש השנה ויום כפור ושל פרקים שכל אדם חייב להסדיר תפלתו כדי שלא יטעה ואפילו היחידים כ"ש ש"ץ שאימת הציבור יתירה עליו. לכן כל אדם יחזור וילמוד התפלה והקרובץ מקודם להיות שגורים בפיו בראש השנה בשעת התפלה. וכן ילמוד בניו ובני ביתו דר התפלה וסדר הברכות והמלכיות וזכרונות ושופרות כדי שלא יצטרך בראש השנה להפסיק בתפלתו להראות להם אז הסדר

תשצג מתפללין בראש השנה וביום כפור בקול רם כדי שילמדו זה מזה. ולא חיישינן שיטעו זה את זה הואיל ומצוי בידם מחזורים ותפלות מרדכי במסכת יומא. והבית יוסף כתב בטור אורח חיים סימן ק"א לפי שהם ימי תשובה משמיעים קולם כדי לכוון יותר. ואיידי דחביבי להו יהבי דעתייהו ואינם מטעים זה את זה אף על פי שמשמיעים קולם

תשצד באלו הימים נהגו שלא להעמיד חזן אלא המקובל לכל הקהל. וה"ה לכל שאר תעניות כדאמר במסכת תענית בתעניות לא מוקמינן אלא זקן ורגיל ומרוצה לעם תשובת מהר"ם וכל המתפלל שלא ברשות אלא מחמת אלמות וגאות אין עונין אמן אחריו שנאמר ובוצע ברך נאץ ה' וש"ץ שאינו מוציא אחד מן הקהל אפילו האחרים לא יצאו. מהרי"ש השיב חלילה ליחיד כל דהו למחות בלי טעם טוב אך יציע דבריו לפני טובי העיר אם יהיו דבריו נראין שראוי למחות עליהם הג"ה צורי"ך וכן תשוב' הר"ח א"ז וכן כתב הר"י וויי"ל בדיניו סימן ס' בשם ר' שבתי ז"ל. וכתב בספר חסידים בפילגש בגבעה שתי פעמים ששאלו ע"י כהן שלא היה פנחס נפלו ובשלישית שהיה פנחס נצחו. לכך כל העוזרים לשאינן הגונים שיתפללו הקב"ה מונע את הטוב מאת הקהל ומעלה על כל שיסייעו כאלו גזלו הטוב מן הקהל ועתידים ליתן את הדין. וכתיב והמה עזרו לרעה. וכתיב נושאים פנים בתורה והתורה צועקת על כל יודעי התירה על כל שבידם למחות או מחניפים. וכתיב ותופסי התורה לא ידעוני וכתיב על הרועים חרה אפי. לכך אם יש איש רוע מעללים או בעל מחלוקת וגורם מריבות ויודע להרים קול בנעימות ורוצה להתפלל להוציא רבים ידי חובתן או יודע לתקוע בשופר אם יד הצדיקים תקיפה לא יתנוהו להתפלל או לתקוע בשופר לפי שאין קטיגור נעשה סניגור וכתיב מליציך פשעו בי וישאלו בני ישראל בה' ושם ארון ברית האלהים בימים הרם ופנחס בן אלעזר בן אהרן הכהן עומד לפניו בימים ההם. הרי מתחלה לא היה פנחס לכך נפלו מישראל. הרי כשהיה צדיק משוח מלחמה ונקי נוצחים. לפיכך אם שואלים לצדיק רצונך שפלוני קרובך יתפלל ביום הכיפורים או לעצור המגפה ויודע שאחר יותר צדיק להתפלל ותלוי בו מוטב שאותו צדיק שיותר טוב יתפלל. ואל יחשוב בשנאתו כיון שבעבור רבים הוא אל יחניף. ואם יבא לידי מחלוקת אל ידבר שום דבר. ואם בעבורו לא יעשה זה או זה למה יקבל שנאה וגם אל יאמר יתפלל פלוני אם אינו הגון רק ישתוק שלא יהא ע"י עכ"ל

תשצה כתב עוד בסימן תשנ"ח צדיק אחד היה רגיל להתפלל בראש השנה ויום הכיפורים כי הציבור בחרו בו לפי שהיה צדיק ובסוף ימיו לא רצה להתפלל אמרו לו למה לא תתפלל ארה כמו בכל שאר שנה. אמר להם אם יתפלל וימות יאמר בני אני רוצה להתפלל תחת אבי. ואני חפץ שבימי יתפלל אדם הגון תבקשו לפלוני בן פלוני שהוא צדיק וחכם בתורה וגומל חסדים. ועל זה נענש עלי הכהן שהיה לו להעביר בניו ולבחור בכהנים צדיקים וכתיב ולא כהה בם. כי המצות אינן ירושה אע"פ שכתוב מורשה קהלת יעקב וכתיב ירשת יראי שמך נחלתי עדותיך כגון שממלא מקום אבותיו כגון מלך וכהן גדול. אבל המצות אינן ירושה אלא הזקן הצדיק בעיר הולו יקשור ס"ת ולא אחר שנאמר ותופשי התורה לא ידעוני. וראוי לצדיק זקן להתפלל בראש השנה ויום הכיפורים. אם רואה שמחלוקת עושים לא יתפלל. אע"פ שאחר אינם הגון יורד לפני התיבה להתפלל. זהו חטאת אותם שיכולין למחות ואינן מוחים עכ"ל

תשצו ערבית ושחרית ומנחה מתפללים אבות וגבורות וקדושת השם יתברך. ונהגו להוסיף באבות זכרינו. ובגבורות מי כמוך. בקדושת השם ובכן. וחותם המלך הקדוש. וכתוב בהודאה. ובספר בברכה אחרונה. וחותם עושה השלום כי השלום בגימטריא ספריא"ל המשתק השטן ומלמד זכות לישראל. ואומרים זכרנו בחטף קמץ לשון בקשה אבל זוכרינו בחולם הוא לשון זוכר שלנו. מהר"ס היה אומר לחיים בשב"א כי לחיים בפתח משמע לא חיים וכן כתב הטור אורח חיים. ומאדוני מורי מהר"ש ז"ל שמעתי שאין לחוש אם אומר לחיים בפתח דלשון הכתוב הוא כל הכתוב לחיים בירושלים ומהר"ם לטעמי' אזיל דסבר כל היכא [דאיכא] למטעי לא סמכינן אקרא כמו שגם בברכת המזון היה אומר מהר"ם נודך ולא