מטה משה קנד

ע"כ. ומסתמא מי שקבל עליו להתענות ב' או ג' ימים ולילות רצופים דעתו להתענות עד הלילה לכן אם איקלע בע"ש צריך להשלים. ושומר נפשו יתנה בקבלת התענית שלא להשלים מפני כבוד שבת

תשפה נוהגים להתענות בערב ראש השנה וסמך לזה ממדרש ר' תנחומא ולקחתם לכם ביום הראשון וכי ראשון הוא והלא ט"ו הוא אלא ראשון לחשבון עונות משל למדינה שחייבת מם למלך ולא נתנו לו בא עליה בחיל לגבותה כשנתקרב אליה בי' פרסאות יוצאים גדולי המדינה לקראתו ואומרים לו אין לנו מה ליתן לך הניח להם שליש. כיון שנתקרב יותר יוצאים בינוני העיר לקראתו הניח להם שליש השני. כשנתקרב יותר יצאו כל בני העיר לקראתו הניח להם הכל. כך המלך זה הקב"ה. בני המדינה אלו ישראל שמסגלין עונות כל השנה. ערב ראש השנה הגדולים מתענין ומוותר להם שליש עונותיהם. בעשרת ימי תשובה בינונים מתענין ומוותר להם שני שלישי'. ביום בכורים הכל מחייבין ומוותר להם הכל. במוצאי יו"כ עוסקי' במצות סוכה ולולב ואין עושין עונות לכך קורין יו"ט ראשון לחשבון עונות. וכתבו הגהות מיימוני בתחלת הלכות ר"ה יש בני אדם שנזהרי' שלא להתענות ערב ראש השנה מפני חוקות הגוים. מיהו בפסיקתא ב"פ ביום השמיני יש מצוה להתענות בערב ראש השנה וכן יש בירושלמי פרק ב' דתעניות ר' יונתן ציים כל ערובת ריש שתא וזה ראיה למנהגינו עכ"ל. ומכאן נתפשט המנהג שנוהגים לאכול בערב ראש השנה קודם עלות השחר כדי לצאת ידי שניהם

תשפו נמצא כתוב בתשובת מהר"י מול"ן בערב ראש השנה יכולין לאכול בברית מילה כל השייכים לברית ומי שירצה

תשפז ורוחצין ומסתפרין בערב ר"ה ע"פ מדרש א"ר סימון כתיב כי מי גוי גדול וגו' ר' חנינא ור' ישעיה אומרים איזה אומה כאומה זו שיודעת אופי' של אלוהיה (פי' מנהגיו ודיניו) שמנהגו של עולם אדם שיש לו דין לובש שחורים ומתעטף שחורים ומגדל זקנו שאינו יודע איך יצא דינו. אבל ישראל אינם כן לובשים לבנים ומתעטפי' לבנים ומגלחין זקנם ומסתפרי' צפרניהם כו'. ויש מקשים לפי זה ילבש בגדים מרוקמי' ותכלת וארגמן. אלא שאם לובש בגדים מרוקמי' ולא לבנים לא היה מזכיר יום המיתה ולא היה לבו נכנע ונשבר. אבל עכשיו זוכר את יום המיתה או מראה הסליחה על דרך אם יהיו חטאיכם כשני' כשלג ילבינו. ומזה הטעם נוהגי' המדקדקים ללבוש הקיטל שהוא לבן ולבוש מתים

תשפח נוהגים לטבול בערב ר"ה ומהר"י סג"ל הי' טובל עצמו ג"פ בין בער"ה בין בעי"כ וכן איתא ברוקח משום שנא' מקוה ישראל ג' פעמים. וכן הוא בספר חסידים והטעם דכתיב ג' פעמים טהרה וזרקתי עליכם מים “טהורי' “וטהרתם מכל טומאתיכ' ומכל גלוליכם “אטהר אתכם

תשפט נוהגין לילך על בית הקברות ומקיפין אותו כמו שכתב באגודה בפרק ואלו מגלחין מעשה באשה שחלה בנה והקיפה העזרה. מכאן נראה המנהג להקיף בית הקברות ומרבים שם בתחינות ונותנים שם צדקה לעניים. וראיתי אדוני מורי הגאון מהר"ש ז"ל שהיה נותן הצדקה טרם שהתחיל להקיף ואמר שכן הוא נכון שהרי מרבי' שם בתחינות לכן יש ליתן קודם לכן צדקה על דרך בצדק אחזה פניך ים תשצ נמצא כתוב בשם ר' יהודאי גאון שאסור להתענות בשני ימים טובים של ר"ה משום דמקרי חג כשאר הימים טובים שנאמר תקעו בחדש שופר בכסא ליום חגינו. וכשם שבשאר ימים טובי' אסור להתענות כך אסור להתענות בר"ה משום עונג י"ט. ורבינו סעדי' ז"ל פי' בפי' עזרא ובר"ה אסור להתענות בין מדברי תורה בין מדברי סופרי' בין מן הברייתא בין מן התלמוד. מדברי תורה מנין ששוה הוא לכל המועדות שנאמר בו מקרא קודש כמו שנאמר בכולם. וקרוי חג ככל החגים שנאמר תקעו בחדש שופר בכסא ליום חגינו איזה חג שהחדש מתכס' בו הוי אומר זה ר"ה. וקרי ליה חג וכתיב ביה בחג ושמחת בחגיך. ועוד אמר ר' יונה הוקשו כל המועדו' זה לזה. הא למדת ששוה ר"ה לכל ימים טובים. מדברי קבלה שכך כתוב בעזרא ויאמר להם התרשתא לכו אכלו משמנים ושתו ממתקי' וגו'. וענין זה ביו"ט של ר"ה כתיב. מן הברייתא מנין דתניא וכל סביבותיה מתענות ולא מתריעות שכן מצינו בי"ה מתענין ולא מתריעין ר' עקיבא אומר מתריעות ולא מתענות שכן מצינו בר"ה מתריעין ולא מתענין. מן התלמוד מנין דהכי גרסינן בתלמוד ארץ ישראל א"ר סימון כתיב כי מי גוי גדול כו' ר' חנניא ור' אושעיא חד אמר איזה אומה כאומה זו. בנוהג שבעולם אדם שיודע שיש לו דין. לובש שחורים ומתעטף שחורי' ומגדל זקנו ואינו חותך צפרניו. לפי שאינו יודע היאך דינו יוצא אבל ישראל אינו כן לובשי' לבנים ומתעטפים לבני' ומגלחים זקנם ומחתכין צפרנים ואוכלין ושותין ושמחים בר"ה לפי שיודעין שהקב"ה עושה להם נסים ומוציא דינם כף זכות וקורע להם את גזר דינם. הרי מכמה ראיו' שאסור להתענות בר"ה. וכן מצאתי בשם רב האי גאון שאסור להתענות בשני ימים טובים של ראש השנה וכן השיב רב נחשון גאון. וכ"כ ר' אליעזר מגרמייזא

ונוהגין לאכול דברים מתוקים לומר תתחדש עלינו שנה טובה ומתוקה. ודבר זה כתוב בתורה ושנוי בנביאים ומשולש בכתובי'. כתוב בתורה שם שם לו חק ומשפט ור"ה הוא יום המשפט. וסמיך ליה וימתקו המים. ר"ל ביום המשפט יאכלו מתוקים. שנוי בנביאים גבי אביגיל כתיב ויהי בעשרת הימים וימת נבל וכתיב בתריה ונבל יין ומתוקים ועשרת הימים היו עשרת ימי תשובה. אי נמי מהכא דכתיב על י"ט באנו וארז"ל דהוי ר"ה וסמיך ליה דהביא אביגיל לדוד דבילה וצימוקים שהם מיני מתיקה. משולש בכתובים בספר תהילים כתיב משפטי ה' אמת צדקו יחדיו וסמיך ליה ומתוקים מדבש ונופת צופים. משפט רוצה לומר יום הדין של ראש השנה. א"נ מהכא כתיב תקעו בחודש שופר וגו' וסמיך ליה ויאכילהו מחלב חטה ומצור דבש