מטה משה קנג

התיבות “נדוד שהוא עומד מכסא דין ויושב בכסא רחמים. וכן כתב המהרי"ל דיש להתחיל יום ראשון וכן כתב מורי הגאון ז"ל בספר חכמת שלמה בפ' ר"ע. ולפ"ז צריכין לומר דב' ימים דראש השנה כיומא אריכת' דמיא. וההיא דחודש אלול מעותד לתשובה ראייה לזה מן התורה מן הנביאים מן הכתובים. מן התירה ככתוב בתורת משה ומל ה' אלהיך את לבבך ואת לבב זרעך. “את “לבבך “ואת “לבב ר"ת אלול. מן הנביאים כי ביד עבדיך הנביאים כתוב לאמור ובא לציון גואל ולשבי פשע גו“א“ל “ו“לשבי סוף וראש אלול כלו' בחוד' אלול הוא זמן מעותד לשבי פשע. מן הכתובים ככתוב לולא האמנתי לראות בטוב ה'. לולא. למפרע אלול שמאלול ואילך חרדתי נגד ה' וכתיב “אני “לדודי “ודודי “לי ר"ת אלול. כלומר אם בני ישראל משתוקקים לראות בטוב ס' ולשוב בתשובה שלימה לאביהם שבשמים אזי תשוקתו עליהם ומיד תקבלם, ועיקר זמן תשובה הוא בר"ח אלול כמרומז בר"ת ונאמר אריה שאג מי לא יירא. אריה. ר"ת “אלול “ראש השנה “יום כיפור “הושענא רבה. מי לא יירא באלו הזמנים. מכל הלין שמעינן שהחודש הזה הוא זמן מוכן לשבים וכל המבקש רחמים בחדשה ימצאנה. לכן כל איש ישראל הירא את דבר ה' וחרד לדברו צריך לפשפש במעשיו להתוודות בכל יום. וכל החודש הזה איש הירא ורך הלב ישב קודם סעודתו וקודם שינתו וישתומם על עצמו ויפשפש במעשיו להתוודות עליהם ושב ורפא לו

תשעט “אתם “נצבים “היום בגימטריא לעמוד לסליחות. והמנהג הוא לעמוד לסליחות במוצאי שבת שלפני ראש השנה קודם עלות השחר אם חל רחש השנה בחמישי או בשביעי לפי שאמרינן בפ"ק דע"ז שהקב"ה שט בי"ח עולמות בלילה ובג' שעות אחרונות בבוקר הוא שט בעה"ז שנאמר אליך ה' שועתי ובבוקר תפלתי תקדמך לשון מהרא"ק ואם חל ראש השנה ביום שני או ביום שלישי אז מקדימים למוצאי שבת שהוא כ"א או כ"ב באלול. והטע' הוא כמו שכתב המרדכי פ"ק דראש השנה שתקנו חכמים להתענות ד' ימים לפני ראש השנה. כנגד ד' ימים שמראש השנה ליום כיפורים שאוכלין בהם. ואלו הם שני ימים של ראש השנה. ושבת בנתיים. ועי"כ. ואותן הימים שמתענין מנהג לומר בהם סליחות. לכן כשיבא ר"ה ביום ב' או ביום ג' אזי אין לפני ראש השנה רק שלשה ימים לכן צריך להקדים הסליחו' לשבוע שלפניה

תשפ מהרי"ו היה נוהג לברך ברכת נט"י וברכת התורה בהשכמה וכן כתב בליקוטי מהרי"ל ואח"כ היה מדלג בעת שאמרוהו הקהל. וכ' ומיהו אין לפקפק על מנהג העולם שאין מברכין בהשכמה הואיל וכל מה שאומרי' הוא דרך רצוי דאם לא כן תקשי לך בכל ימית השנה שנוהגים מקצת לומר אשרי כו'. אלא ודאי הואיל ודרך רצוי הוא אין קפידא

תשפא כתב מהר"ר אייזיק טירנא וז"ל ושליח ציבור מתעטף בטלית כן מסיק דכסות יום חייב אף בלילה בציצית וקיימא לן דציצית חובת בגד ולא חובת אדם עכ"ל. ולפום ריהטא לא דק במה שכתב דקיימא לן ציצית חובת בגד הוא דדעת הרי"ף והרא"ש והרמב"ם וה"ג ציצית חובת גברא והכי נקטינן והברכה מוכחת שהרי מברכין להתעטף בציצית ולא מברכין לעשות ציצית. ולענין ברכ' שכתב שיש לברך דכסות יום חייב אף בלילה. אמת שכך מסיק הטור בשם אביו הרא"ש. אכן הרמב"ם כתב שאין לברך עד שיאור היום הביאו הטור א"ח סימן י"ח. וכן כתבו פסקי תוספות בפ"ק דקדושין וכן כתב התשב"ץ בהדיא וז"ל כשהיא מתפלל סליחות קידם שיעלה עמוד השחר מתעטף בטליתו ואינו מברך. וכשיאיר היום ממשמש בטליתו ומברך וכן נהג מהר"י מולן וכן משמע מכתבי מהרא"י סימן קכ"א. והכי יש לנהוג ויש להקל בספק ברכות

תשפב הסליחות שלפני ר"ה צריך להתפלל מי שיש לו בנים יראי ה' אור זריע הגה"ה באשירי סוף פרק בתרא דתענית

תשפג ביום הראשון שאומרים סליחות מתענין רוב הקהל. מ"מ אין קורין ויחל ולא עננו רק יחיד במנחה יאמר עננו בשומע תפלה ויש שמתענין ג' ימים וג' לילות רצופים ויש ב' ימים וב' לילות רצופים דנמצא כתו' בשם הר"ר יוזמן דאמר ששמע ממהרי"ם שנר' לו שב' ימים וב' לילות רצופים בתענית חשובים כמ' יום שאינם רצופים. ובשם מהר"ר ישראל ברונ"א אם אדם בריא דווקא שלשה ימים ושלשה לילות. ואם הוא חלש אז די בשני לילות. וכן בתשובת מהר"ר חיים פלטיאל על נשים שמוצאין אצליהם ילדים כו' שם השוה שלשה ימים ושלשה לילות לארבעים יום רצופים ואותן המתענים שלשה ימיה נוהגים להתענות עד שני שעות בליל רביעי שיהיה בין הכל ע"ד שעות וסומכין על הדין קרא שובה ישראל ע"ד ה' וגומר. ולי נראה דאותן המתענין עד הלילה לא הפסידו דיהיה בין הכל ע"ב שעות כמנין חסד. ובחסדו יחיינו כמו שאמר דוד כחסדיך חייני. וגם הוא כמנין בכן. כלומר ובכן אבא אל המלך והדין קרא בההיא עניינא כתיבא לגבי תענית אסתר שהתענה שלשה ימים ושלשה לילות ואמרה ובכן אבא אל המלך. וכנגד האי קרא תקנו בתפלת י"ח ובכן תן פחדך מלשון ובכן אבא אל המלך לכן גם אין צריך להתענות יותר מע"ב שעות כמנין ובכן. ובכן יבא אל המלך הכבוד ה' צבאות הוא מלך הכבוד סלה

תשפד אותן המתענין שלשה ימים מתפללים בכל יום ענינו במנחה. ואם מתחיל במ"ש אז יעמוד אצל מי שהבדיל לצורך עצמו ויענה הוא אמן ויוצא אף כי אשור לטעום תרומת הדשן סי' קנ"ד. ואם אירע יום ג' או יום ב' לתענית בע"ש צריכין להשלים ולהמתין עד הלילה כדמסיק בשילהי בכל מערבין הלכה מתענה ומשלים וכן פסקו בספרי ואמרי' בירו' זעיר' אמר אפי' יחיד שגזר ע"ע תענית מתענה ומשלים. והטור א"ת כתב בסי' רמ"ט ובסי' תקע"ב יחיד שקבל עליו תעני' סתם בע"ש מתענה ומשלים. אא"כ פירש בשעת קבלה שאינו רוצה להתענות אלא עד שישלימו הקהל תפלתם