מטה משה קנא

תשסא אף שמותר להתענות תענית הלום בשבת מ"מ צריך להתענות יום אחר שיתכפר על ביטול עיקר עונג שבת. וכתב הזוהר בפרשת ויקהל שצריך להתענות מיד ביום המחרת כדי לתקן את אשר עוות בביטול עונג שבת. וכן הוא במדרש משלי אמר רב ליתב בתעניתא באחד בשבת. וכן כתבו הגהות מרדכי החדשות בשם הרשב"א דהא דאין צריך שיהא התענית מיד ביום א'. דווקא מי שחשש כחו ואינו יכול להתענות ב' ימים רצופים. שאל"כ ראוי לו שלא יתעכב לבקש סליחה וכפרה ע"כ. והר"ר שמואל מבונברק התיר בדוחק לאשה שלא יוכלה להתענות שני ימים רצופים להתענות אחד מימי השבוע ולא ביום ראשון. וכן הוא בסא"ז דמנהג להתענות באחד בשבת ואין משנין

תשסב כתב הר"ר אלחנן היושב בתענית חלום בר"ח חנוכה ופורים יתיב תענית לתענית כמו בשבת מרדכי דכי פ"ק דשבת וכן הוא הגהה מיימוני פ' א' דתענית

תשסג מצאתי כתוב בשם הרי"ח שאם ישן אדם בצהרים וחלם חלום רע שצריך תענית שיש לו להתענות מעת לעת מצאתי בקובץ וכן כתב מהרי"ש משם מהר"ש שהתענה בשבת כשישן שינת צהרים ובא לו חלום שמתענין עליו אז היה מתענה מאותו חצי יום שבת ואילך עד חצי לילה ואז הבדיל ואומ' בזה עולה ליום שלם. ואח"כ ביום ראשון היה מתענה תענית לתעניתו

תשסד מה שמתענין ביום שמת אביו. שהרי דוד התענה על שאול כי קראו אבי וצם על יהונתן ועל אבנר כי יש לצום על מיתת אדם חשוב. וכתיב על כן לא יאכלו בני ישראל את גיד הנשה כי אמרו הואיל ופשענו והנחנו הזקן הלילה לבדו לכך אירע לו בשבילנו לכך נדרו שלא לאכול גיד הנשה. ד"א דין שהאב והבן גוף אחד ודין שיצטערו הבנים כי הנה מעשה ברב סעדי' בן יוסף החכם באחד שהלך למדינת הים עם עבדו והוליך עמו ממון גדול ואשתו היה מעוברת. לימים מת האדון והניח כל הממון והלך העבד והחזיק בנכסיו ואמר העבד אני בנו כשגדל הבן שהולידה שמע שמת אביו הלך לתבוע נכסיו שהחזיק בהן העבד ונתחתן בגדולי הדור והיה ירא הבן לפתוח פיו פן יהרגוהו ונתאכסן בבית רב סעדיה והניח לפניו לאכול ולא אכל עד ששם לפניו אלו הדברים. נתן לו עצה לדבר אל המלך שלח אחר רב סעדיה לדון דין זה. וצוה רב סעדיה להקיז דם זה בספל אחד ודם זה בספל אחר ולקח עצם לעומת עצם של אבי הבן והניחו בספל העבד ולא נבלע הדם. ולקח העצם ושם אותו בספל הבן ונבלע הדם בעצם בי הוא גוף אחד. ולקח רב סעדיה הממון ונתנו לבנו שבא. הרי ראוי לבן שיתעצב ביום מיתת אביו. וכן אמר איוב כי לא סגר דלתי בטני ולא אמר בטן אמי שהכל בגוף אחד. וכתיב ויקלל את יומו לכך יש להתענות ביום שמת אביו

תשסח דרך להתענות יום שמת בו אביו ולא יום שנקבר בו כי יש' בני אדם המתענים יום קבורה ולא יום המיתה והבל הוא כיום שנהרג גדלי' בן אחיקם אגודה פרק ג' דשבועות וכן הורה מהרי"ל וכן הוא בתרומת הדשן סימן רצ"ג

תשסו אם מת לו אב או אם באדר ונתעברה השנה. השיב מהר"י מולן בתשובה דמנהג שלו להתענות באדר א'. וראייה מפטירת מרע"ה דאותו יום נהג עלמא באדר הראשון ופטירתו סמוך לניסן כדמוכח ספ"ק דקדושין וכן כתב מהרא"י בתרומת הדשן סימן רנ"ד. וכתב בסוף דבריו אמנם בהא מודינא דאם נפטר בשנת העיבור בשני. שיעשה לעולם בשני

תשסז מי שאינו יודע איזה יום הוא יום שמת בו אביו או אמו. הורה לי מורי מהר"ש ז"ל לברור יום מיוחד ויתענה בו ויאמר קדיש. אך אם יש יתום אל יסיג גבול ודאי

תשסח אם איקלע יום שמת בו אביו בשבת או בר"ח. כתב מורי ז"ל בספרו הגדול אשר עדיין כמוס באוצרות המלך שלמה שאין להתענות כלל וכן משמע בתשובותיו סימן ט'. דלא כמהר"י קלון דידחה למחר.. ומצאתי בקובץ ישן שכתב בשם מהרא"י שאמר שדעתו מסכמת עם מהרי"ו שאמר בשם מהרי"ל היכא שחל יום שמת בו אביו או אמו בשבת או בר"ח. שאסור לאכול בסעודה של שמחה כמו סעודת נשואין או כה"ג. וכן נמצא בשם מהרי"ו שבליל שמחרתו יום מיחת אביו שאין לאכול בסעודת שמחה. ומשמע דדוקא סעודת שמחה אבל סעודת מריעות וכה"ג שרי

תשסט מי שמתו הוריו בניסן. קבלתי מרבותי וכן פסק הגאון מהר"י וייל"א שאין צריך להתענות. אבל אחר הפסח ואסרו חג קבלתי שיש להתענות כי לאו י"ט הוא. והא דלא אמרינן תחנון אינו אלא אגב דלא אמרו רובו של חודש ע"כ הוא. מכתיבה יד מהר"ר יודא בן מהר"א וכן מצאתי במנהגים. ישנים מדור"א

תשע שכח ואכל כזית לא איבד תעניתו אלא מתענה ומשלים בכל. תענית צבור ותענית חלום ויום שמת בו אביו. אבל נדר יום סתם ושכח ואכל איבד תעניתו ואוכל ומתענה יום אחר. מיהו המדקדקים מחמירי' אפי' ביום זה חייב להשלים ועבדי' תרוייהו משלימין ופורעי' עי בתרומ' הדשן סי' קנ"ו

תשעא כשמתענין בה"ב אחר החג או בעשר' ימי תשובה ואירע ברית מילה מצוה לאכול ואין צריך התרה. ואע"פ שדבר שאינו כ"א מנהג צריך התרה כדמשמע בנדרים. הכא אין צריך כי לא נהגו להתענות כה"ג ודוקא האוכלין שם אבל אם שולחין מנה לאדם מן הסעודה אין לו לאכול מי שקבל עליו תענית במנחה בעשרת ימי תשובה צריך התרה בשם מהר"ם ה"מ

תשעב אם קבל עליו להתענות בה"ב או כמה ימים וא"כ בורר יום ידוע להתענות בעד א' מאיתן ימים. אפי' אם קבל במנחה שיתענה באותו יום מקרי יום סתם לענין ללות ולפרוע. דכיון