מטה משה קנ

בקשה אלא כך עשה משה היאך היה המעשה שמשה בקש ומספר כל העניין רחום אחד“. וחנון ב“. ארך אפים ג'. ורב חסד ד“. ואמת ה“. נוצר חסד לאלפים ו“. נושא עון ז“. ופשע ח“. חטאה ט“. ונקה י“. וסלחת לעונינו יא“. ולחטאתינו י"ב“. ונחלתנו י"ג“. הרי י"ג מדות כמו שמצינו אותם. ודע שכך יש למנותם שהרי אמת"י (פי' שם המחבר הפזמון היה אמתי. ורשם שמו בראשי חרוזות “אזכרה. “מדת. “תמכתי. “יהי. ומצינו שם זה בכתוב כמו יונה בן אמתי) שיסד הפזמון ה' ה' מנה כן שלש עשרה מדות. ויסד באחרונה תמכתי יתדותי בשלש עשרה כו'. הרי כמו שמנינו לך. חברם יחד לאומר' ע"כ הם דברי סכר חסידים. ולא יתכן בעיני כי ה' ה' אל גם כן שלש מדות הם כמו שכתב הרמב"ן ורבינו בחיי ושלש עשרה מדות אמר משה רבינו ע"ה כשעבר ה' על פניו ואחר כך אמר דרך בקשה וסלחת לעונינו כו' ואינו מן המדות הוא. וכן אמת"י ז"ל לאחר שיסד שלש עשרה מדות יסד וסלחת לעונינו כו' שאחר הזכרת המדות יש לומר דרך בקשה וסלחת לעונינו כמו שעשה משה

תשמט אם הסכימו הקהל להתענות בה"ב לא קורין בבוקר כ"א פרשה דשבוע. ולערב ויחל. אגודה פרק ב' דתענית

תשנ אין קורין ויחל ועננו אפילו בתענית שמתענים בעת צרה אלא אם כן יש עשרה בבית הכנסת שמתענין. אורח חיים סימן תקס"ו

תשנא כתב מהר"י קול"ן בתשובה בתענית ציבור של בה"ב אף על גב התענית אינו אלא מכח מנהג. אפ"ה דוחין כבוד הכהן שאינו מתענה שיצא חוץ לב"ה ועומד ישראל המתענה במקומו

תשנב שכח שליח ציבור עננו אם נזכר קודם שומע תפלה יאמר בשומע תפלה כיחיד מהר"י קאר"ו באורח חיים סימן קי"ט. ואם עקר רגליו אין מחזירין אותו ויחיד ששכח יאמר באלהי נצור בלא חתימה

תשנג במנחה בתענית ציבור ויחיד המתפלל עם הש"ץ ואומר עמו קדושה ולדור ודור. נ"ל דמ"מ לא יאמר עמו עננו כך מצאתי משם מהרי"ל

תשנד יחיד המתענה יאמר עננו ביום תעניתינו דלעולם לישתתף בהדי ציבורא תשובת הרשב"א סימן כ"ה

תשנה מנהג ליתן צדקה במנחה דתענית. דאגרא דתעניתא צדקתא וכתיב לעבדו בכל לבבך ויש אדם שחביב ממונו מגופו ושמעתי מכי מורי ז"ל דמהאי טעמא מפטירים דרשו בתענית שנאמר בה כה אמר ה' שמרו משפט ועשו צדקה וגומר ואח"כ מצאתי בתוספ' פרק הקורא עומד וז"ל והטעם שמפטירין במנחה בתענית ולא בשחרית. משום דכתיב בהפטרה דרשו משפט ועשו צדקה ואגרא דתעניתא צדקתא לעת ערב ומשום הכי נכון לאומרו בערב אחר שעשו צדקה ע"כ. וסימן לדבר תענית אותיות ת"ת ענ"י

תשנו תענית שמשלימים צריך להתענות עד שיראה ג' כוכבים או עד שתזרח הלבנה בכח הג"ה אשירי מא"ז במסכת תענית: תשנז במגלת תענית אר"י בן דוכתא משם ר"י הגלילי מי שנשבע להתענות ערב שבת הרי זה שבועות שוא שמקצת ע"ש כשבח לכן אין להתענות לכתחלה בערב שבת. גם אנשי המעמד לא התענו בע"ש. וכן בתנחומא פרש' בראשית מדייק דאין מתענין בע"ש ענוי רשות. ומטעם זה מצאתי בשם הרי"ו דהיכא דאיקלע ר"ח בראשון בשבת אותן הנוהגי' להתענות בערב ראש חודש יתענו ביום ה'. משמע אבל איקלע רחש חודש בשבת יש להתענות בערב שבת דזמנו הוא וכן הורה מורי מהר"ש ז"ל. ולא לאם חל ראש חודש ביום ראשון דביום דמקדימין התענית לא קבעינן בערב שבת כמו תענית אסתר אבל הכא זמנו הוא

תשנח כתב מהר"י מולן בתשובה סימן קנ"ז תענית יחיד בערב שבת מנהג דילי עד אחר תפלת ערבית כדברי מהר"ם. אבל תענית ציבור לעצמי אני מחמיר להשלים ככמה רבוותא גדולי אשכנז דמחמירי. ולעלמא אני אומר דעביד כמר עבד והכל לשם שמים ועמך כלם צדיקים. ואמר מהרי"ל דתענית יחיד מתקרי דגזר יחיד על עצמו להתענות עכ"ל וכדבריו כן נוהגין וערב ר"ה הוא כתענית יחיד ואין משלימים. ויום שמת בו אביו או אמו כתב מור"י ז"ל בתשובה שאם התעני' הראשון איקלע בע"ש. אז המנהג שלא להשלי' עיין בתשובתיו סימ' פ'

תשנט מהר"ם כשהוא היה מתענה תענית חלום בערב שבת מתענה עד צאת הככבים. דכיון שהוא חמור כל כך עד שיתענה תענית חלום אפילו בשבת לכתחלה. וכל שכן אם התחיל להתענות בערב שבת שצריך להמתין עד צאת הכוכבים

תשס עכשיו אין לנו להתענות בשבת מחמת חלום שאין אנו בקיאין בפתרון חלומות א"ח בהלכות תענית. אבל בהלכות שבת סימן רפ"ח כתב שמות' להתענות תענית חלום. ונמצא כתוב בשם רב האי גאון שאין אנו מתענין תענית חלום בשבת רק על ג' דברים. אם רואה ס"ת שנשרף. ויום כיפור בשעת נעילה ושיניו או קורות ביתו נופלת ע"כ. ויש אומרים שרואה יום כיפור אף שלא בשעת נעילה. וי"א הרואה שקורא בתורה. ויש אומרים הרואה שנושא אשה. וי"א מי שראה בחלום שמת מנשקו צריך להתענות אפילו בשבת. והאידנא נהיגי עלמא להתענות על שלשה חלומות דרב האי גאון. והמתענה בשבת יאמר ענינו באלהי נצור בלא חתימה גם יאמר רבין העולמים כו' כמו בחול. והמתענה בשבת צריך לעסוק כל היום בתורה ויתכפר לו הגה"ה באשר"י ממסכת תענית: