מטה משה טו

במלת ויקרא בלשון שמצינו בשכר ועונש דכתיב יקרא אל השמים מעל ואל הארץ לדין עמו דרשו רז"ל יקרא אל השמים מעל זו נשמה וכן השמים בגימט' נשמה. ואל הארץ לדין עמו זה הגוף. והכוונה הוא לתת דין וחשבון לכ"ל. ועוד לפי שיש ב"א שחושבים מיד בחטאם חטא אחת אז אין להם תקנה ואומרים כאשר אבדתי אבדתי כאשר הזהירו רז"ל ע"ז אל תהא רשע בפני עצמך כלו' אל תחשוב בלבבך לומר רשע אני ואין לי תקנה לכן בשרירו' לבי אלך ואותן בני אדם הלא כופרים בשכר ועונש על צד זה שחושבים שאין הסליחה אצל הש"י ואם יש לו חשש באופן זה יפסוק בת"כ ויתבטל הדעה הזו כי שם הוא עניני הקרבנות. וטעם הקרבנות כתב הרלב"ג וז"ל התועלת להיישר האנשים כאשר חטאו שישובו אל השי"ת והוא יכפר להם עונותיהם. ובזה תועלת נפלא להגיע האנשים לשלמות האנושי וזה כי אין צדיק בארץ אשר יעש' טוב ולא יחטא ואם יאמינו האנשים שחטאו חטא אם שיהיה נכתם עונם תמיד לפני הש"י יוסיפו לחטוא עוד להשבם שכבר אבדו בסבת מה שחטאו ולא יועילו השמר' החטא במה שעתיד ואמנם כאשר ידעו שבשובם מדרכם הרעה וישובו לדרכי הש"י יכפרו להם עונם אז יהיו נזהרים מחטא עוד וישובו אל הש"י כדי שירחמם ויכפר אליהם מה שחטאו בו. והנה רצה השי"ת שיהיה עם התשובות הקרבת הקרבן כדי שיתיישב יותר בלב החוטא שכבר נתכפר לו אותו החטא כי לא יצוייר אצל המון האנשים שיהי' אדם רשע ואח"כ יתנקה מרשעו בתשובתו בלבבו זולת מעשה כלל. ולזה צוה הש"י שיעשה אלו הקרבנות בבית הנכבד אשר בו שכינתו ועל ידי הנכבד והנבדל לעבודת השי"ת להשלים הכפרה לחוכא עם התשובה יצוה מפני זה שיסמוך שתי ידיו על ראש קרבנו ויתוודה עליו עונותיו לישב בלבבו שאותם החטאים כאלו נעתקו ממנו ובאו על ראש הבעל תי. ורבינו בחיי כ' פרשת שמיני ועל כן היה מקטיר ג' דברים הללו החלב והכבד ויותרת הכבד לפי ששלשתן מסכימים בחטא ומטין האדם מדרך טובה לדרך רעה. החלב הוא השומן המביא האדם לידי גסות רוח והוא שנאמר וישמן ישורון ויבעט וגו' שמנת עבית כשית וכתיב כי כסה פניו בחלבו. הכליות הן מקור העצה הוא שאמרו הכליות יועצו' ולכן נאמר אף לילות יסרוני כליותי. הכבד משם הנפש המתאוה המתפשטת באדם והיא המולידה התימה והכעס והמבקשת השררה ותענוגי הגוף וכל זה היה מקטיר לצפון כי משם תפתח הרעה והכל היה בא לכפר על חטא האדם היוצא משומן הלב וממחשבת הלב הרי ץ עיניך תחזנה שסכר ת"כ מורה חטאים בדרך תשובה והיא רפואה לנפש החוטאת בעבירות התלויות בקרבי האדם ולפ"ז הדרך היא האל"ף זעירא ע"ד דאי' באותיות דר"ע אל"ף "אמת "למד "פיך והבעל תשובה בכל מקו' שיבא צריך להגיד האמת אף אם לא שואלים אותו כדאי' בשבועות וזה דבר הרוצח שגלה לעיר מקלטו ורצו אנשי ק העיר לכבדו יאמר להם רוצח אני. ובספר הזה מורה דרך התשובה ורמז בתחלתה שצריך להגיד האמת כדי להקטין עצמו ולכן האלף זעירא כלומר "אמת "למד "פיך כדי להקטין את עצמך שלא לכבדך. הנה שלשה חומשי' הראשונים הם רפואה לשלשה עקרים דהיינו מציאת הש"י ותורה מן השמים. ושכר ועונש ואחר זה מונה עביר' אחת כמעט היא דומה לאחד מהעקרים כי ממנה באה רבות רעות האדם והיא מדת הקנאה שידוע כי כאשר יקנא באדם במי שהשיג עושר ונכסים יוסיף דאג' על דאגה עד שישיג כמותו ואם השיג יגיע מזה אל אהבת הכבוד ובקשת מיני ממשלה בקנייני העה"ז ומאהב' הכבוד יעלה אל השררה ומהשררה יגיע מזה לעבוד ע"ז ואם לא הסיג יהיו כל ימיו מכאובים וחיי צער יחיה וסוף שימית את עצמו או את חבירו. את עצמו שכן אמר שלמה ורקב עצמות קנאה וכן אמר אליפז ופותה תמיד קנאה מי שמתפתה אחר מדת הקנאה תמיתנו. וכן דרשו רז"ל הקנאה והתאוה והכבוד מוציאין את האדם מן העולם את חבירו שהרי מתוך הקנאה יבא לידי שנאה ומן השנאה יבא לידי רציחה שכן כתוב וכי יהיה איש שונא לרעהו וארב לו וקם עליו והכהו נפש ומת. ומזה אמר שהע"ה וראיתי את כל עמל ואת כל כשרון המעשה כי הוא קנאת איש מרעהו גם זה הבל ורעות רוח הזכיר כל עמל והם קנייני הגוף כגון עושר ונכסים וכבוד ושאר כל מעלות השררה כל כשרון המעשה תורה ותשובה ומעשים טובים כי היא קנאת איש מרעהו בין בעושר בין בחכמה או איזה מעלה שתהיה הלא הקנאה מצויה בין איש לחבירו. גם זה הבל גם בחטא זה נכשל הבל שנתקנא בקין אחיו כשהביא מנחה לה' ועמד הוא ונתדמה בקרבנו לאביו שהביא בעל הי ומתוך הקנאה בא לידי שנאה והית' מריבה ביניה' על ירושת הארץ עד שנהרג הנה המדה הזו חרבן העולם גם ממנה יבאו כל המחלוקת והגנבה והגזילה והדומה להן. לכן אמר חש בעצמותיו כלומר יש מי שמאמין בג' עקרים אך חש במדת הקנאה וכנה לקנאה בעצמות ע"ד ורקב עצמות קנאה שהעצמות מדת הקנאה בהם שמקנאים לעצם המות הבא באחרונה ונטל חלק בראש גם לשנים הבאים אחריה' ויש להם מעלה שאינם מקבלים טומאה לכן כנה הקנאה בעצמות יעסוק בתורה ר"ל בס' במדבר ויראה מחלוקת של קרח שנתקנ' במשה ובנשיאתו של אליצפן ומה הוה סוכו שפתח הארץ את פיה ובלע אותו וכל עדתו. ויראה כי אמר הכתוב ולא יהיה כקרח וכעדתו. אזהרה שלא להחזיק מחלוקת ואם יתבונן בזה שהמתלבש במדת הקנאה הוא בכלל החטאים בנפשות' מיד ישוב מדרך הרע הזה ושב ורפא לו

חש בכל גופו אמר זה ע"ד דאי' במס' מכות דרש רבי שמלאי תרי"ג מצות נאמרה לו למשה בסיני שס"ה כמנין ימות החמה רמ"ה כמנין אבריו של אדם שנאמר תורה צוה לנו משה תור"ה בגימ' הכי הוי תורה שית מאה וחד סרי הוין. כמנין תורה צוה לנו משה אנכי ולא יהיה מפי הגבורה שמענו. בא דוד והעמידן על י"א דכתיב מזמור לדוד ה' יגור באהליך ומי ישכון בהר, קדשך הולך תמים ופועל צדק ודובר אמת בלבבו וגו' ונראה שדוד העמידן על י"א כנגד י"א אברים שבגוף המרגילים את האדם ומוליכים אותו הן לטוב הן לרע והן המוח הלב הכבד העינים האזנים הפה הלשון הכליות הידים הרגלים וראש הגויה. ואמר כאן חש בכל גופו ר"ל שחושב מאחר בבא דוד והעמידן על י"א