מטה משה יד

נר אלהים נשמת אדם

וזהו שאמרו במדרש חזית סמכוני באשישות בב' אשות רצו בה האש התחתון הגופני והאש העליון השכלי. והנה היה זאת כוונת התורה האלהית להשלים אלו הב' חלקים לזה אמרו התורה נתנה באש לבנה חרותה באש בתורה להורות כי התורה היא תועלת האש השחור התחתון הגופניי ותועלת אש הלבן העליון הנפשיי כי היא תועלת גוף ונפש. ולכן לוחות הברית היו שנים כי הם תועלת גוף ונפש וכן העיד אדון הנביאים ואמר לטוב לנו כל הימים לחיותינו כיום הזה וכתי' וצדקה תהיה לנו כי נשמור לעשות וגו' לפני ה' אלהינו ביאר כי קיום המצות הוא כולל שתי תועלות תועלת כלל הגוף בעה"ז ותועלת הנפש בעה"ב זהו שהזכיר בכלל לטוב לנו כל הימים. ואחר הוסיף פי' הכלל ופרט להחיותינו כהיום הזה זו תועלת הגוף בעה"ז וצדקה תהיה לנו לפני ה' אלהינו זו תועלת הנפש לעה"ב וכן באר שהע"ה הענין הזה בעצמו הוא שאמר כי חיים הם למוצאיהם ולכל בשרו מרפא ודרשינן מינה במסכת אבות גדולה תורה שהיא נותנת חיים לעושיה בעה"ז ובעה"ב שנא' כי חיים הם למוצאיה' ולכל בשרו מרפא

וגרסינן במס' עירובין פרק כיצד מעברין אמר ריב"ל המהלך בדרך ואין עמו לויה יעסוק בתורה שנ' כי לוית חן. חש בראשו יעסוק בתורה שנא' הם לראשך. חש בגרונו יעסוק בתורה שנ' וענקים לגרגרותיך חש בבני מעיים יעסוק בתורה שנ' ורפאות תהי לשריך. חש בעצמותיו יעסוק בתורה שנא' ושקוי לעצמותיך. חש בכל גופו יפסיק בתורה שנ' ולכל בשרו מרפא. ע"כ

וק"ל על כללא דהאי מאמר היאך אמר חש בראשו יעסוק בתורה וכן כולן הלא אסיר לרפאות בד"ת אם לא קודם שבא החשש דלהגן שאני כדאי' במס' שבועות אבל אח"כ לא. ועוד למה לא חשב ג"כ חש בעינים יעסוק בתורה שנאמר מצות ה' מאירת עינים. וגם חש בלבבו יעסוק בתורה שנאמר תוחלת ממשכה מחלת לב ועץ חיים תאוה באה כמו שדרשו רז"ל במס' ברכות. ועוד לא לימא רק חש בכל גופו יעסוק בתורה ותו לא דהוי כולהו אחרינא בכללא. ונ"ל כוונת המאמר כי ידועה כמו שיש חולי הגוף כן יש חולי הנפש. וכל החששות אלו חששות נפשיות הן. ואותן חששות רפואה שלהן עסיקת בתורה הוא כמו שכתב המיימוני בהל' ע"ז וחוקת הגוים. ואמר המהלך בדרך ואין עמו לויה רצו בזה המבקש לילך בדרכי הש"י כדכתיב ללכת בדרכיו ושלא לסור מן הדרך ימין ושמאל ואין עמו לויה ר"ל שאין לו חבור שיסייענו להתגבר על יצרו יעסוק בתור' ע"ד אם פגע בך מנוול משכהו לבית המדרש וע"ד שאמר הכתוב תורת ה' תמימה משיבת נפש ופי' הרד"ק שהנפש יושבת בתוך הגוף כגר בארץ כי כל אברי האדם מושכי' אותו לתאות עולם זולת הנפש יחידה מושכת לעבודת האל ואי אפשר לה להתגבר ותורת ה' תמימה משיבת נכש שתוכל להתגבר. ואח"כ מתחיל בכרעי הענינים ומונה והילך חמשה עניני עבירות אשר הם העקרי' אשר כל התורה כולה והאמונה תלויה בהם ולכל אחד היא רפואה אחת מחמשה חומשי תורה. ואמר רש בראשו ר"ל שיש לו השש באמונת מציאת הש"י ואם יש אלוה נמצא וזהו חש בראשו כלומר שיש בו חשש אם יש אלוה נמצא שהוא המתנשא לכל לראש וכמו שדרשו נתנ' ראש ונשוב' מצרימה. יעסוק בתורה ר"ל יעסוק בספר בראשית ובזה ידע ויאמין כי יש אלוה נמצא כי מתוך שיעיין בחידוש העולם יבא לאמונת מציאות הש"י כאשר כתב הרב המורה פרק ע"א חלק ראשון וז"ל אם העולם מחודש יש לו מחדש בלי ספק וזה מושכל ראשון כי המחודש לא יחדש עצמו אבל חדשו זולתו הוא הש"י כו' הרי ביאר הרב כי באמונת החידוש אנו עומדים על מציאת הש"י במושכל ראשון וכן כתב בעל העקדה וז"ל אמנ' אנו מכירים מעשיו ועוצם פעולותיו ונפלאותיו והם יגידו ויעידו על אמיתת מציאותו כמו שאמרנו. והוא מה שהפליג להראו' אמיתתו בפתח דבריו בתורת אלהית בראשית ברא ואח"כ אלהים להראות כי אין לנו שום מבוא להכיר את ה' אלהים כי אם מצד שברא מעשה בראש ת. אמנם מעש' בראשית הוא הסולם לעלות ולחזות בנועם ה' הרי העידו שני עדים נאמנים הרמב"ם ובעל העקד' שמהחדוש באנו למציאת הש"י. ונראה שלפי זה תקנו חז"ל קודם ק"ש שחרית וערבית ברכת יוצר המאורות ומעריב ערבים שהם מורים על חידוש העולם ואח"כ קורין ק"ש ומקבלים עול מלכות שמים כי הא בהא תליא ועל ידי החידוש עומדים על מלכותו

חש בגרונו אמר כנגד העיקר השני שהוא תורה מן השמים ולזה אמר חש בגרונו ר"ל שיש בו חששא אם התורה הלומד בגרונו אם היא מן השמים יעסוק בתורה ר"ל יעסוק בספר שמות שמבואר שבאותו ספר נאמר ענין מ"ת שהיה נראה לכל העם כי מן השמי' דבר עמה' הש"י וכל העם רואי' את הקולות ואת הלפידי' וגו'

חש בבני מעיים ר"ל יש לו חששא בענינים התלוים באברים שבבני מעיים כי פעולות רבות תלויות בהם כאשר הערונו על זה רז"ל באמרם במדרש על פסוק וכל קרבי את שם קדשו. הכבד לכעוס. המרה לקנאה. הקבה לבינה. הטחול לשחוק. הכליות לעצ'. הלב גומר. ויחשוב האדם בעבור שהאברים הללו הם לאדם ולבהמה ויתחייבו מזה פעולות. ויחשוב שהפעולו' הם בעצמם שוים ובעבור זה יחשב שגם הנפשיות הם שוים ויבא מזה דעות רחוקות ונפסדות כאשר כתב הרמב"ם בהקדמתו למס' אבות. ועל אלו וכדומה להם נאמר נמשל כבהמות נדמו ומי שיש בו דעת זה בודאי כפר בעיקר שכר ועונש וחשב כמות הבהמה כן מות האדם ומותר האדם מן הבהמה אין. ומי שיש בו חשש זה יעסוק בתורה ר"ל יעסוק בסכר ויקרא כי תורת כהנים מורה על עיקר שכר ועונש שהרי כל ת"כ מלא מזה להביא כופר נפשם על חטאתם אשר יעשו בשגגה כל שכן אם יעשו בזדון שיענשו. וידוע שהרבה מצות ועונשים בעריות ובדומיהם שנאמרו באותו ספר. וידוע כי מדה טובה מרובה ממדת פורענות ואם גלוי שהש"י יעניש על עוברי עבירה כל שכן שישכיר לעושה מצות

ולזה היא האל"ף זעירא בויקרא לרמוז שכמו שמפי' העונשים בספר הזה כמו כן יהיה שכר לעה"ב והקט"ן יהיה לאל"ף באותו זמן ולזה פתח ההוא ספר