מטה משה קמח

והחורבן ראה מתשובת הגאונים מצאתי עכ"ל הגהות מרדכי במ"ק

תשכז אם חל תשעה באב בשבת אסור בתשמיש המטה ומכריזין בבית הכנסת דברים שבצנעא נוהג פי' נוהג אבילות

תשכח ואם חל במוצאי שבת או בשבת ונדחה א"א צו"ץ ואין אומרים פרקים. ואוכלין גם אחר מנחה אפי' כסעודת שלמה בשעתה. והולכין במנעלים לב"ה רק יעשה מנעלים בהרווחה באופן שמיד אחר ברכו יחלוץ מנעלים מן הרגל ברגל אחת את חברתה לאלתר רוקח סימן שי"ב

תשכט ואין אומרים ויהי נועם וכתב המרדכי לפי שמקום שנהגו שלא לעשות מלאכה בט' באב אין עושין. ותו דאקרי מועד והסמ"ק כתב הטעם לפי שהוסד על הקמת המשכן ועתה אין לאומרו ביום שנחרב והוא עיקר. דאי הטעם משום איסור מלאכה גם כשחל באמצע השבוע תשעה באב לא הוי לן למימר מאחר דלא נוכל לומר ומעשה ידינו. ולפי טעם הסמ"ק מיושב שכיר

תשל ומתפללין אתה חוננתנו, ואין אומרים ויתן לך. ואין מברכין על הכוס אפי' בביתו אלא כשרואה נר מברך בורא מאורי האש קודם איכה. ואין מברכין על הבשמים דאסור משום תענוג. ובמוצאי ת"ב דהיינו בליל שני מבדילין על הכוס בביתו. ומאן דציים גם ליל עשירי נ"ל שאם יש אצלו מי שיבדיל במוצאי תשעה באב יכוון לצאת עמו בברכה ויענה אמן ושוב יוצא שפיר אפי' שאינו טועם. ואע"ג דלא חזי למשתי כדאיתא בהדיא בגמ' פ' בכל מערבין לענין קידוש דיום כפור דאי לא הוי חיישינן בינוקא דילמא אתי למיסרך. היינו מקדשין על הכוס ויהבינן לינוקא למשתי והוו נפקינך ידי חובת קידוש. ואע"ג דאנו לא שתינן ולא חזינן למשתי. וכן איתא בהג"ה באשיר"י סוף מסכת תענית לענין הבדלה בליל תשעה באב דהוי שפיר דמי לאבדולי למיתב לינוקא למישת' אי לאו משום דאתי למיסרך. וכן כתב הטור בענין זה וכן כתב הרא"ש פרק מי שמתו לענין אונן במוצאי שבת דאי לאו דאסור הוא לענות אמן אפילו אחר ברכה היינו מבדילים לפניו כדי לענות אמן לצאת עמהן. ואע"ג דאיהו נמי לא חזי למשתי יין נפיק בטעימת חבירו והוא הדין בנדון דידן דנפיק בהדי אחריני. ונ"ל דהכי עדיף טפי משימתין עד למחר דכל אקרובי אבדלתא לשבתא עדיף טפי

תשלא בתשעה באב מותר להניח תפלין משום דדמי לאבילות ישנה. אמנם רבינו מאיר לא היה מניח תפלין ולא היה מתעטף בטלית גדול בבוקר משום דאיתא באיכה רבתי השליך משמים ת"י זה טלית ותפלין. אבל בערב מניח תפלין ומתעטף בציצית. ובבוקר לובש טלית קטן לפי שאין נראה לעולם מרדכי. והטור כתב בשמו דבתשעה באב אין להניח תפלין כמו ביום ראשון של אבל שאין יום פר יותר ממנו יום קביעות בכיה לדורות ושלא להתעטף משום דכתיב בצע אמרתו ומרגמינן בזע פורפרין דיליה וכתוב בהג"ה ומטעם זה מסירין הפרוכת

תשלב שליח צבור אומר עננו בין גואל לרופא לפי שנקרא צום חמישי כן משמע באור זרוע ובמרדכי ובא"ח וברוקח ובהגהות מיימוני וכן הנהיג מהרי"ל ומהרא"ק. דלא כר"י הלוי שהנהיג שלא לאומרו

תשלג אם חל תשעה באב ביום ה' אין אומר אל ארך אפים. אע"ג דאור זרוע ומרדכי וא"ח כתבו לומר אל ארך אפים מ"מ אין נוהגין כן

תשלד כתב בתשב"ץ סימן תס"א שבימי רבי יעקב סגן לויה מת אדם אחד בתשעה באב ולא הניח לומר עליו צדוק הדין משום דכתיב קרא עלי מועד וכן נוהגין. אף שדעת מורי ז"ל אינו כן כבר נתפשט המנהג שלא לאומרו

תשלה מילה בתשעה באב מלין אחר שגומרין הקינות. ומסיק בא"ח דמברכין על הכוס ושותין התינוקות. אע"ג דאין מבדילין על הכוס דשאני הבדלה דחשיב קבועה. כיון דלפי קביעות השני' בא כחה פעמים בא' בשבת וחיישינן דילמא אתי למיסרך מה שאין כן במילה דאינה קבועה. וי"א במנחה מלין כדי שימול בשמחה על שם שש אנכי על אמרתיך. ואז לובשים המוהל ובעל ברית לבנים אך לא לבנים ממש ולא חדשים

תשלו וכן בשבת של חזון אין מחליפין רק הכתונת כן הוא במרדכי וכן הוא באגודה וברוקח סימן שי"א ובהג"ה אשיר"י מאור זרוע וכן הוא במנהגי'. לאפוקי אותן המחמירין שלא להחליף את הכתונת ומורי ז"ל כ' בתשובת הטעם מ"ש כתונת משאר בגדי'. דבשאר בגדים אין נראה כל כך לאבילות. אבל בכתונת אין עני שבישראל שאין לו כתונת לבן בשבת אם כן נראה. ועוד שהכתונת אינו בכלל שנוי בגדים כי הוא משום זיעה בעלמא ופעמים אפי' באמצע השבוע לובשין כתונת מכובס היכא שנתמלא זיעה בפרט בארצנו. לכן אין זה קרוי שנוי בגדים שאינו כל כך לכבוד שבת לכן מותר. וכן אני רגיל להורות. ונ"ל חסידות של שטות המחמיר כזה ומבטל עונג שבת. וכל שכן אותן שמראים אבילות על הקרובים הפסולים לעדות כאשר כתב מהרא"י משום מהר"ם שאינם משנים הבגדים ואסורי' ברחיצת חמין אפי' פניו ידיו כו' שג"כ מותרין בכתונת כמו בשבת של חזון ישעיה שאסור ג"כ ברחיצת חמין אפי' פניו ידיו כו' כאשר כתב מהרא"י ומהר"ם. וכתב במרדכי שמותר בכתונת וכן באור זרוע בהגה"ה באשיר"י כל שכן לאותן שמראין אבילות ב"י שהוא רק מנהג ואין רמז מזה נמצא בתלמוד ובפסקי הגאונים כ"א בהלכות שמחות של מהר"ם שמותר בכתונת

תשלז כשחל מילה בתשעה באב שחל להיות בשבת. באותו שבת אומר יוצר ואופן וזולת דברית מילה מהרב רבי אברהם קלויזנ"ר ז"ל

תשלח נוהגים בכל מקום לילך לבית הקברות בתשעה באב. שהרי תשעה באב הוא תענית ציבור כמו שהיו עושין מפני הגשמים תוספת במסכת תענית דף י"ו. ועוד דאיתא באיכה