מטה משה קמז

ישב בדד וידום ויברך לעצמו ע"כ. וכיוצא בזה כתוב בהגהת אשירי בסוף תענית וכן כתב הטור שהרא"ש היה נוהג להתבודד

תשיג אין אוכלין ב' תבשילין אפילו בשל מין א' בשתי קדירות מקרי ב' תבשילין. וכן יש להחמיר וליזהר משני מינים וקדירה אחד אלא אם כן הוא דבר שדרכו בכך כל השנה כגון אפונים שנותנין עליהם בצלים ובצים א"ח. והמרדכי כתב פרק בתרא דתענית דכל דבר צלי נקרא כמו כן תבשיל כדכתיב ויבשלו את הפסח. וכתב הסמ"ג ריב"א היה אוסר לאכול תפוחים מבושלי' אחר תבשיל אחר בסעודה המפסקת כדאמרינן בירושלמי דנדרים יוצאין בתפוחים מבושלים משום עירובי תבשילין

תשיד כתב האגודה דנהגו שלא לשתות שכר באות' סעודה. ומור"י ז"ל כתב בתשובה אכן כוס לבהמ"ז שרי. וכל זאת למאן דאפשר. אבל מי שלא הורגל לשתות כ"א שכר או הוא אדם חלש בודאי שרי לו לשתות שכר אף בסעודה המפסקת

תשטו טוב לאכול בצים קרים וקשים הגה"ה מיימוני וכן ברוקח. או עדשים שהוא מאכל אבלים. וירא שמים יחמיר כהא דרבי יודא בר אלעאי שבערב ט"ב היה מביאין לו כת חריבה במלח ויושב בין תנור לכריים ושותה קיתון של מים ודומה לו כמי שמתו מוטל לפניו. ויש מחמירין כי הא דאיתא באיכה רבתי (דף ע"ה ע"ד) רבי כיון שהיה אוכל סעודת תשעה באב היה נוטל פרוסה וטובלה באפר לקיים מה שנא' ויגרוס בחצץ שיני הכפישני באפר וכן רב בירושלמי

תשטז אעפ"י שאכל סעודה המפסקת מותר לחזור ולאכול אא"כ קבל בפירוש שלא לאכול עוד היום. כן כתב הרי"ף פרק קמא דתענית והטור סימן תקנ"ג וכן הוא במיימוני פרק שלשה דהלכות תענית

תשיז כתב בהגהות אשירי סוף מסכת תענית יחיד שקבל עליו תענית בשני וחמישי ושני כל ימות השנה ואירע ערב תשעה באב להיות בשני. מתפלל מנחה ואוכל סעודה המפסקת טרם ישא השמש וכן כתב האגור בשם שבולי לקט וכן כתב הגהות מרדכי דמועד קטן וכן במהרי"ל בשם מהרא"ק ועיין בזה בתרומת הדשן סימן רע"ה. ומצאתי כתוב בזה הלשון ובדידי הסופר הוה עובדא שנדרתי להתענות בה"ב שנה תמימה ואירע שחל תשעה באב אותה שנה להיות ביום שלשה. והתירו לי החבר ר' ליפמן מניישטאט ומהר"ר מענדל קלויזנ"ר ז"ל לסעוד אחר תפלת מנחה רק תבשיל אחד מעדשים בלא שום שומן ובלא שום צירוף אחר

תשיח נוהגין שלא ללמוד אחר חצות לפי שהתורה משמחת לב. ולא ילך אדם לטייל בשוק הרי התורה בטלה משום שכתוב בה פקודי ה' ישרים משמחי לב ופי יקל ראשו עוד לשמות עצמו בטייולים כך מצאתי כתוב בשם רש"י ז"ל. וכלבו כת' שלא יטייל מטעם כדי שלא יבא לידי שחוק והיתול. תשיט תשעה באב אסור באכילה ושתייה ורחיצה ונעילת הסנדל ותשמיש המטה. ולילו כיומו לכל דבר ואין אוכלין אלא מבעוד יום ובין השמשות שלו אסור כי"כ. אבל שאר הדברים מותרים עד שתחשך

תשך אין לקרות בתורה ובנביאים רק באיכה ואיוב וקינות ומדלגין פסוקים דנחמות. אבל הקורא דברי נחמות שבירמי' ובישעיה כתבו הגהות מיימוני דעבירה היא בידו

תשכא בתשובת מהרי"ל כתוב ללמוד בתשעה באב פירוש ירמיה ואיוב לא ידעתי במה נסתפק אדוני לחלק בין הפירוש והקריאה אטו בשופטני עסקינן שאינם מבינים מה שמוציאים מפיהם. ואי משום שיש בו עיון מכ"ש דעדיף דהא רבי מאיר מתיר אפילו אינה תוכחה לקרות ולשנות במקום שאינו רגיל. ואע"ג דקיימא לן כה' יודא מ"מ חזינן דכל מה דמצטער ללמוד ומתקשה טפי עדיף וללמוד בפרק אלו מגלחין התיר גם כן באותה תשובה אע"ג דלאו עניינה דתשעה באב הוא. דאם איתא דהיה ביה שום שמחה לא היו מתירין לאבל לקרות בו וגם התירו אלו מגלחין סתמא אעפ"י שיש בו כמה דיני מנודה ומוחרם הכל לא חשיב שמתה. ועוד דחשיב נמי תוכחה כמו איוב באשר הוא סוף כל אדם והחי יתן אל לבו. ודאי לישא וליתן לפני דמפרסמי מילתא מובא אפשר דאסור כדמפרש הרא"ש באבל עכ"ל. וכתב עוד באותה תשובה וללמוד ע"י הרהור אסור דטעמא משום שמחה ובהירהור איכא שמחה כמו במדבר ופעמים טפי ועיקר השמחה היא מן ההרהור. ואם יקרא אדם כל היום ולא יבין מה שמחה היה לו אלא א"כ יבין א"כ כי מהרהר בלא גירסא מאי שנא ומדכתיב משמחי לב ילפינן לה והכא נמי שמחת לב הוא: תשכב כל חובת היום מותר כגון קריאת שמע ומזמורים וכהאי גוונא. וכן לחזור הפר' בתשעה באב מותר

תשכג חולצים המנעלים קודם תפלת ערבית וטוב לילך יחף לב"ה כן משמע בדרשות מהרי"ל

תשכד כתב המרדכי בהלכות שמחות נהגו שלא להדליק נרות בבית הכנסת בט' באב כי אם נר אחד לצורך החזן. וזה נראה מנהג השר כדאמרינן באיכה רבתי (דף נ"ח ע"ג) שאמר הקב"ה למלכים בשעת חורבן בית המקדש מלך בשר ודם כשהוא אבל מה הוא עושה מכבה את הפנסין אף אני אעשה כן דכתיב שמש וירח קדרו וכן כתב הרא"ש והטור והאגודה כתב דמניחין עוד נר אחד להדליק בו נר החזן אם יכבה וכן הנהיג מהרי"ל אחריו

תשכה מהרי"ל הנהיג האבל לילך לבית הכנסת בליל ת"ב עד סיום כל התפלה ובשחר עד סיום קינות וכן מסיק המרדכי והטור א"ח

תשכו חייב אדם לצער ולמעט בכבודו ובהנאותיו שאם היה רגיל לשכב על שני כרים לא ישכב כי אם על אחד. ועוברת ומניקות אין חייבין תוס' פרק בתרא דתענית. ויש בני אדם שמשימין אכן תחת ראשם ליל תשעה באב ורמז לדבר, ויקח מאבני המקום וגו' וביה"מ ראה דכתיב מה נורא המקום הזה