מטה משה קמו

לכובסת כותית מר"ח ואילך

תשב כתב בהלכות שמחות אסורים הגדולים לספר לקטנים ולכבס כסותם בשבת שחל ט' באב להיות בתוכה ע"כ. והוא דאסור לכבס כסות קטנים משמע דלא בבגדים שמלפפין בהם קטנים המוציאים ריע ומשתינים בבגדיהם קאמר דהנהו משרי שרי. ודייק לישני שכתב לשון כסות ולא לשון בגד. וכן הוא בפרנס דרוחצין לקטנים הראש ומכבסין את הסדינים שלהם שקורין ווינדלי"ן כל ארד ואחד לבדו ולא הרבה ביח'. וכן בתוספת פ' בתרא דתענית משמע דמותר לכבס בגדי תינוקות אפי' בלא שינוי

תשג כתב מהרח"י בתרומת הדשן סימן קנ"ב דאסור לעבריות לכבס בגדי ארמאית. אבל אותה מלאכה שעושי' הנשים לצעיפות קודם הכביסה שמוללין הקצוות אין לאסור בשבת זו כל עיקר בצעיפי ארמאית דאפי' בצעיפי ישראלי' אינה אלא חומרא יתירא. ומשמע התם דאם ידוע ומפורסם שהוא של ארמאית שרי

תשד בתיקון בגדים ראוי להחמיר מראש חודש אורח חיים סימן תקנ"א. ובגדים חדשים בתחלתן לארוג דווקא מחמירין אבל טוייה לצורך תפירה וכה"ג מותר תרומת הדשן. וכתבו הגהות מיימוני בשם הרוקח דאס ר ליקח אפילו מנעלים חדשים וכן הוא באגודה פר' בתרא דתענית וכן הנהיג מהרי"ל. ונוהגים לתת לאומנים כותים לתקן כלים חדשים תוך זמן זה כדי שיהיו מוכני' לאחר התענית. ומיהו טוב למעט בזה במקום דאכשר דלא עדיף משאר משא ומתן דממעטין

תשה כתב הכלבו יש נמנעים מאכילת בשר משנכנס אב לפי שאין שמחה אלא בבשר. ואעפ"כ אין להמנע מהתבשיל שנתבשל בו בשר דלצעורי נפשיה קא מכוון והא מצטער. ועוד דאמרינן בנדרי' הנודר מן הש' מותר בתבשיל

תשו מצניעים מראש חודש ואילך הסכין של שחיטה שאין שוחטין כ"א לצורך מצוה לחולה או שבת או מילה. ובסעודת מצוה כגון מילה ופדיון הבן וסיום מסכתא וסעודת אירוסין אוכלין בכר ושותין יין כל השייכים לסעודה. אבל יש לצמצם שלא להוסיף. ובשבוע שחל תשעה באב בתוכה אין לאכול בבר ויין רק מניין מצומצם וזה אפילו בערב תשעה באב שרי ובלבד בלא יהא בסעודה המפסיק בה הג"ה מה"ר אברה' קלויזנ"ר ז"ל

תשו כתוב בתשובת מהרי"ל לשתות יין הבדלה לא ראיתי רבותיי נזהרים. וגדולה מזו אמר לי מהר"ש משפיר"א שדן לפני מהר"ם שמותר לברך ברכת המזון על כוס של יין ולטועמו והודה לו מהר"ם. אכן לבי מגמגם בזה כיון דמדמי ליה לנדר כמו שפסק מהר"ם דצריך התרה למי שנהג איסור. גם בסתר אגודה התיר לבשל דגים בחומץ יין דהנודר ביין מותר בחומץ משמע דלענין יין חשוב נדר עכ"ל. ונוהגין להחמיר היכא דאיכא תינוק ונותנין לתינוק ובמקו' דליכא תינוק מותר בעצמו

תשח ר"ח אב שחל בשבת מפטירין שמעו כדי שלא לדחות הסימן דש"ח (גם הוא מנהג ורנקבורט) ומהר"י מונ"ן בתשובותיו כתב עוד טעמא דראש חודש אב רמוז בה בחדשה ימצאנה כדפירש שם רש"י ז"ל וטעם הגון הוא מאוד. כיוצא בזה כתבו רבותינו הפוסקים על ההפטרה דפרשת שקלים והחדש שאינה נדחית מטעם זה דאית בה מעין ר"ח כמו שכ' המרדכי פ' בתרא דמגלה

תשם ערב תשעה באב מנהג לאכול סעודה קבועה קודם מנחה. ואח"כ מתפללי' מנחה ואוכלין סעודה מפסקת. ונוהגים להרבות קצת בסעודה הראשונה כדי שלח יזיק להם התענית הואיל ופוסקים מבע"י כמו ביו"כ. ויש קצת ראייה לזה ממדרש איכה רבתי (בפתיחא דף נ"ג ע"ב) ישיחו בי יושבי שער אלו ישראל שהן יושבין בבתי כנסיות ובבתי מדרשות. ונגינות שותי שכר מאחר שהן יושבין ואוכלין ושותין ומשתכרין בסעודת תשעה באב יושבין וקוראין קינין ונהי ואיכה. ומיהו אי מצי לצער נפשיה ואינו אוכל רק למלאות תאות נפשו כי ירעב חלו הם בכלל בטן רשעים שכתב הרמב"ן ז"ל. ועל המחמירים נאמר צדיק אוכל לשובע נפשו

תשי יש אומרים שאין אומרים מזמור לתודה גם בערב תשעה באב כמו בערב יום כפור וכן בתשעה באב. ואני שמעתי מפי מורי הגאון ז"ל דטעות הוא כ"א יבנה ביה המקדש יהיה הצום הזה לבית יהודה וישראל לששון ולשמחה וישיבו הלויים לדוכנן. וכהנים לעבודתן. ויקריבו קרבנות כחקתן. תמידין כסדרן ומוספין כהלכתן

תשיא מתפללי' מנחה אחר אכילה ואין נופלין דאקרי מועד. ואז אוכלין סעודה המפסקת על הארץ. וכתב הגאון מיימון ודומה כמי שמחו מוטל לפניו לכך נהגו לישב על גבי קרקע בסעודה המפסקת. וכן כתבו התוס' צריך לשנות מקימו שהוא רגיל לאכול כמו שהיה מנהג רבי יהודה בר אלעאי שישב ואכל ערב השעה באב בין תנור וכיריים מקום שהיה מנוול ע"כ. וכתב בתרומת הדשן בסעודה המפסקת צריך לישב על גבי קרקע ואפ"ה אין צריך לחלוץ מנעליו. דהא דבעינן בה ישיבת קרקע לא מטעם אבילות הוא אלא טעמא משום דבעינן סעודה ענייה ושפלה דבהכי חשיב' שפלה וענייה כדאמרינן בכמה דוכתי לחשיבות סעודה מיסב ואוכלי'. ולדידן דלא נהיגנן לעולם בהיסב' אין שפילות הסעודה ניכר אלא בישיבה על גבי קרקע. ומתוך דבריו משמע שאחר הסעודה המפסקת מותר, לחזור ולישב על הספסל והכסא וכ"כ הרמב"ן הביאו הטור וז"ל אבל נעילת סנדל ושאר אבילות אין נוהגין עד שתחשך וכן ראיתי מאדוני מירי מהר"ם ז"ל שישב על הכסא אחר סעודה המפסקת

תשיב כתבו הגהות מיימוני וז"ל הנהיגו רז"ל וכ"כ רב שרירא גאון שנהגו שלא לזמן בג' בזו הסעודה אלא כל אחד ישב לעצמו דכתיב ישב בדד וידום. וכן נהגו ר"י ורבינו משולם לברך לעצמם אפי' כשאכלו עם שלשה בני אדם. ונכון הוא שלא ישבו שלשה יחד לאכול שלא יתחייבו בזימון אלא כל אחד