מטה משה קמה

דאז מדינא הוא. אבל אם חל ט' באב מקמי הכי מנהג של שפות הוא ואפילו התרה אינו צריך כדאיתא בירושלמי פרק מקום שנהגו כל דבר שאינו ידוע שהוא מותר והוא טעה בו כאיסור נשאל לחכם ומתירין לו. פירש בלא פתח וחרטה כאשר פירש הרא"ש להדיא ואף שמונעין עצמן מבשר ויין כתב מורי מהר"ש ז"ל בתשובה סימן צ"ב דמותרין ברחיצה

תרצו בין המצרים נמנעים מלברך שהחיינו על שום פירא. וכן איתא בספר חסידים הביאו מהר"י מולי"ן בתשובותיו ע"ש ונראה לפי עניות דעתי כגון מילתא דאפשר לדחויי כגון פירא או מלבוש אבל אי מיקרי פדיון הבן אין מחמיצין את המצוה או את הברכה וצ"ע בתשובת מהרי"ל. ועיקר יסודו בנוי על ספר חסידים. בספר חסידים סי' תתמ"ג כתב דיש מברכי' על פרי חדש כשנזדמנו להם שבתות שבין שבעה עשר בתמוז לתשעה באב. ונ"ל דהמיקל בשבתות לא הפסיד

תרצח באיכה רבתי איתא שצריך ליזהר מי"ז בתמוז עד ס' באב שלא לילך יחידי מז' שעות עד ט' שעות. אין להכות אפי' רב לתלמידו אפילו ברצועה לפי שבהן קטב מרירי שולט וסכנה יש בדבר שנא' כל רודפיה השיגוה בין המצרים וכן הוא במדרש תהלים מזמור רצ"א וכ"כ הרוקח. (אחר י"ז בתמוז אין אומרים פרקים בק"ק ורנקבורט) תרצט כתב אה"ע נהגו אבותינו שלא לרחוץ מר"ח. ויש עלינו לקיים משום אל תטוש תורת אמך וכ"כ המרדכי בשמו בתחלת מועד קטן. וכתב בתרומת הדשן בסי' ק"ן דמשמע דאפי' בצונן אסור אע"ג דלשון הרמב"ם דווקא בחמין נהגו איסור. נר' דא"ז ומרדכי פליגי עליה בהא דאינהו סברי דנהגי מר"ח ואיהו לא כתב אלא בשבת זו. ה"נ נימא דבהא נמי פליגו. אמנם כמדומ' לי שראיתי בימי חרפי רוחצי' בנהרות מר"ח ולא מיחו בידם והמחמיר תע"ב עכ"ל. ומהרי"ו כתב דמנהג שלא לרחוץ גם בצונן. ובדרשות מהרי"ל כתב דמותר לחפוף הראש בערב שבת דחזון ישעיה. ודווקא במימי חפיפת הראש צוננין ולא חמין. ובקושי מותר גם כה"ג וכן הנהיג לבחורים וגם הוא בעצמו עשה כן דאמר דהוא רגיל לחוף הראש בכל פ"ש מתקרי חולה אצלו. ואם אירע ר"ח בע"ש רוחצין לכבוד השבת כן נהגו. ובמנהגי דור"א דרבותינו שבמגנצ"א נזהרין ומקדימין לרחוץ

תש אשה לטבילתה רוחצת וטובלת כדרכה. ואם אירע ליל ט' באב או י' באב רוחצת וטובלת ליל י' באב. ואם א"א תרחץ ותיחף ערב תשעה באב ותטבול ליל מוצאי תשעה באב אגודה. וז"ל הרוקח סימן שי"ב אלו שאילות שאלתי אני יקר מן רבינו קלונימוס מן רומי מאימתי חייב אדם למנוע מלרחוץ קודם תשעה באב. יום קודם ראש חדש או ר"ח עצמו. והשיב חייב אדם למנוע מלרחוץ מר"ח אב ובראש חדש עצמו אסור משום שנא' חגה חדשה ושבתה. אבל קודם ראש חדש מותר לרחוץ בו ביום. ועוד אם יזדמן לבר מינן שישלימו לו שלושים אפי' יום א' או שני ימים או לאחר ר"ח לאלתר באותה שבת שחל תשעה באב להיות בתוכה אם מותר לרחוץ בת"ב או אם יש לו להמתין עד לאחר תשעה באב. והשיב אם יזדמן לו סוף דבר לאחר ר"ח לאלתר אסור לרחוץ ד שיעבור תשעה באב שאין לו אבילות גדולה מזו שחרב בית אלהינו. ודמיא לו כדקאמרי רבנן במסכת תענית לגבי אבל דתניא תכפוהו אבילות בזה אחר זה אם הכביד שערו מיקל בתע' ומכבס כסותו במים אלמא בחמין אסור ה"נ כדתכפוהו אבילות דמיא ואסור ברחיצה עד אחר תשעה באב. עוד שאלתי אם יזדמן לאשה נדה לרחוץ מטומאתה קודם ט"ב אם מותר ברחיצה אם לאו. השיב לגבי אשה נדה שיזדמן לרחוץ באלו ימים מטומאתה מותרת לרחוץ ע"י פושרין ולטהר במי מקוה אם מתעסקת לטהר עצמה לבעלה ומשום פריה ורביה הקילו לה. כי הא דאמרו חכמים גדולה פריה ורביה לפני הקב"ה מבניין בית המקדש שנאמר חדש יהיה בלבנון ושנים חדשים בביתו ועוד שאינו אסור בתשמיש המטה כ"א בתשעה באב בלבד אבל קודם לכן מותר ע"כ. וכן הוא בשבולי לקט. ובתניא אבל אסור לטבול בתשעה באב אפי' טבילת מצוה וכן כתב התוספות פ"ב דביצה וכן כתב המרדכי והר"ר יצחק מדור"א. וכדי הוא בית אלהינו לאבד עליו טבילה אחת בשנה

תשא בענין כיבוס א"ח ואשיר"י ומרדכי וסמ"ק אין אוסרין רק שבוע שחל תשעה באב בתוכה וכן משמע בהדיא בתרומת הדשן. ואפילו חל תשעה באב בשבת מתירין המרדכי והאשרי בשני השבועות וכן באורח חיים וסמ"ק ביום חמישי משום כבוד שבת. ונראה דודאי איכא להקל דהא מסקינן כלי פשתן אין בהם משום גיהוץ והוא ככיבוס שלנו ומותר כדי להניח עד אחר תשעה באב אפילו לכבס בשבוע שחל תשעה באב להיות בתוכה וכ"ש לפני שבת זו דאינו אסור משום כיבוס. וכן במנהגי' ישנים מתיר בב' שבועות כשחל ס' באב בשבת. אכן כתב בשם סמ"ג דנהגו לאסור אעפ"י שנדחה מ"מ הא גם הטור הביא הסמ"ג שכתב שנהגו כן ומייתי עליה גם כן דברי סמ"ק שכתב פי' לפירושו דכל השבוע חוץ מיום הו' קאמר ע"כ מצאתי. ומה שכתב דודאי איכא להקל דהא מסקינן כלי פשתן אין בהן משום גיהוץ. והוא ככיבוס שלנו כו'. אומר אני דאדרבה דאנו נקטינן כאבי העזרי שכתב שנהגו אבותינו איסור אף בכיבוס שלנו. וכן כ' מהר"י קארו דאין להקל כיון שנהגו כ"ש אפשר דמדינ' נמי אסור שהרי יש מי שכתב דכיבוס שלנו קרי גיהוץ לשל בני בבל שאין מתלבנים יפה לפי שמימיהם הם עכורים שאינם ארץ הרים וגבעות כארץ ישראל. וכיבוס של שאר ארצות אפשר שהוא ככיבוס של ארץ ישראל ואסור. ועוד שהרי הב"י פירש בפרק אילו מגלחין דגיהוץ היינו נתר ועפר או בורית וכיבוס היינו במים למד ובזמן הזה אין מכבסין במים לבד. נמצא שכל כיבוס של זמן זה הוי גיהוץ ואסור מדינא אכי' בכלי פשתן וכן משמע בכלבו. ומאחר דאנו נוהגים מר"ח ואילך אסור כיבוס שלנו עכ"פ וכן כתב מהר"א בהגה"ה לחומרא. כתב עוד דאסיר ליתן כלים אפילו