מטה משה קמד

בימיכם. ועל כן יש לשמוח בחג השבועות. ולא מצינו שלמי ציבור כי אם בעצרת ללמדך ללמדך שאסור להתענות בחג זה אפי' מי שרגיל להתענות בכל השנה כדאמרינן בפסחים פ' אלו דברים מר בריה דרבינא יתיב כולי שתא בתעניתא בר מעצרתא ויומא דפוריא ומעלי יומא דכיפורא. עצרת יום שנתנה בו תורה לישראל. פורים מעיקרא קרא להכי איתקון. מעלי יומא דכיפורי דתני ר' חייא מדפתי כתיב ועניתם אח נפשותיכם בתשעה לחודש כו'. ר' יסף ביומא דעצרתא עבד ליה עגלא תליתא אמר אי לאו האי יומא כמה יוסף איכא בשוקא

תרצא למחרת קורין בחודש השלישי עד סוף הסדר דאיתא במדרש בחד' הג' אמר הקב"ה לישראל בני הוו קורין את הפ' הזאת בכל שנה ושנה ואני מעלה עליכם כאלו אתם עומדים לפני הר סיני ומקבלים את התורה אימתי בחדש הג'

תרצב ונוהגים לאכול מאכלי חלב ביום א' של שבועות. והטעם שהוא כמו הב' תבשילין שלוקחין בליל פסח זכר לפסח וזכר לחגיגה. כן אוכלין מאכל חלב ואח"כ מאכל בשר. וצריכן להביא עמהן ב' לחם על השלחן שהוא במקום המזבח ויש בזה זכרון לשתי הלחם שהיו מקריבין ביום הביכורים. ועוד יש רמז לזה מן התורה שנאמר מנחה "חדשה "לה' "בשבועתיכם ר"ת חלב וצריך לאכול גם בשר כי אין שמחה בלא בשר. ובעל אבן בוחן כתב גם אמרו בעלי משל וחידה. שמכפר תרי"ג רמז אל "דבש "חלב "קמחא "דסמידא. והא' העודף יפתר. לאכול מהן שובע והותר. כן היום מנהג בני אמותינו. ביום מתן תורתינו. עכ"ל סוף דבר הכל נשמע את האלהים ירא ואת מצותיו שמור וממנהג אבותינו אל תסור כל אשר יורוך ואל ישנה אדם שום מנהג כדאמרינן בפסחים פ' מיום שנהגו ובב"ר פ' וירא אליו עליית' לקרת' הלך בנימוסה ובפ' א' דתענית ירושלמי ובירושלמי פ' מקום שנהגו ובהגדה שיר השירים דמנהג' מילת'

תרצג ביום ב' מנהג לקרות מגלת רות קודם קריאת התורה לפי שכתוב בפ' אמור אל הכהנים בעניין המועדים בפ' שבועות ובקצרכם את קציר ארצכם לעני ולגר תעזוב אותם. וכתיב ותורת חסד על לשונם ובועז עשה בקצירתו חסד לרות. ולכך קורין בעצרת מגילת רות ובו מצינו בוע"ז פסוקי' עכ"ל הרוקח. והרב ר' דוד אבן יחייא כתב וז"ל ונהגו לקרות מגלת רות בחג השבועות להיות' סיפור תולדת כסאות למשפט כסאות לבית דוד לנטוע בנפשותינו מדת הבטחון ושנאמין כי כאשר הבורא ית' שמר הבטחתו לישראל אשר הבטיחם ע"י משה נביאו. בהוציאך את העם ממצרים תעבדון את האלהים על ההר הזה. ומן השמים השמיעם את קולו ויתן להם חקים ומשפטים צדיקים ועדות אשר יעשה אותם האדם וחי בהם. ככה ישמור הבטחתו שנית ויצא חוטר מגזע ישי ונצר משרשיו יכרה ונחה עליו רוח ה' כאשר נחה על רבן של נביאים בשלימת נכש האלהית רוח חכמה ובינה. בשלימת נפש המרגש' רוח דעת ויראת ה'. בשלימת נפש הצומחת בא פן כי כל רוחי יוציא בשכל. ולכן ישפוט בצדק דלים וה"א פועל הצדק. ויוכיח במישור לענוי ארץ והוא פועל החסד המכונה בו עשית הישר. וברוח שפתיו ימית רשע והוא פועל המשפט כאשר פירשנו ע"כ. ואני אומר מה לנו לבקש ולחפש למצוא טעם במה שקדמונים אחזו שער. והם רבותינו הקדושים נתנו טוב טעם ודעת באמרם ז"ל במדרש ומה עניין רות אצל עצרת שנקראת בעצרת בזמן תורה. ללמדך שלא נתנה תורה חלא על ידי יסורין ועיני. וכן הוא אומר חותך ישבו בה תכין בטובתך לעני אלהים. אמרה תורה לפני הקב"ה רבש"ע תן חלקי בשבט של עוני שאם עשירים עוסקים בי יהיו מתגאים. אבל כשהם עניים הם מתעסקים בי והם יודעים שה רעבים ושפלים שנ' נתן הסבל במרומים רבים ועשירים בשפל ישבו. לפיכך ויהי בימי שפוט השופכים ויהי רעב בארץ הדיין אומר לאדם טול קיסם מבין שיניך והוא א מר טול קורה מכין עיניך. למה ויהי שתי פעמים אחד לרעבון לחם ואחד לרעבון של תורה. ללמדך כל דור שאין תורה מצויה בו רעב מצויה בו

תרצד נהגו קדמונים ז"ל משרתי עליון שלא ליש בליל שבועות. ועכשיו בשתי לילות. ובכל לילה קורין בתורה בנביאים ובכתובים ומדלגין בתלמוד ובאגדות וקורין בחכמת של סתרי תורה עד אור הבוקר וקבלת אבותיהם בידיהם. והעניין הזה טוב ונכון הוא ואשריהם ואשרי עם שלו ככה והטעם ידוע לחכמי האמת

תרצה מורי מהר"ש ז"ל התיר החלב שנחלבה בי"ט א' של שבועות לאוכלה באותה יום. ואם נחלבה בשבת שלפניו ה' סיון אין לאוכלה עד יום ב' עיין בתשובותיו וכן הורה מהר"י מול"ן ז"ל

עניין תשעה באב

תרצו אמר הנביא כל אויביה השיגוה בין המצרי' היינו בין שבעה עשר בתמוז וט' באב השיגוה בין המצרים בגימטריא המה כ"א ימים מי"ז בתמוז עד ת"ב וזהו דאיתא באיכה רבתי ויאמר אלי מה רואה ואומר מכל שקד אני רוא' אמר ר"א מה סימנו של שקד זה משעה שהוא מציץ עד שעה שהוא גומר כ"א יום. כך מי"ז בתמוז עד ט' באב כ"א יום ואיתא נמי התם בושנו כי שמענו חרפה אלו י"ז בתמוז כסתה כלימה פנינו. אלו תשעה באב אם כן הוא התחלת הפורענות לכן אין מסתפרין משבעה עשר בתמוז עד אחר ט' באב ואין נושאין נשים. ויש שאין אוכלין בשר ואין שותין יין מי"ז בתמוז עד י' באב. וכתב הכלבו בכם הר"ר אשר הטעם משום דאמרינן בתלמוד במשנה שבעה עשר בתמוז בטל התמיד וכן בעונותינו בטל ניסוך היין. ויש נמנעים משבעה עשר בתמוז עד שבת נחמו וכתב מורי מהר"ש ז"ל בתשובה דלאו מנהגא הוא וראוי למחו' אם לא שחל תשעה באב ביום חמישי