מטה משה קמב

דאמר חטה מין אילן הוא ואתיא כמאן דאמר עץ שאכל ממנו אדם הראשון חטה היתה. ויש מתרצים תירוץ אחר כי שתי הלחם הם ביכורים שעל שמם נקרא עצרת יום הביכורים ואמר הקב"ה הביאו לפני שתי הלחם מזה המין המובחר והטוב מכל מיני הצמחים לצורך חיי האדם כדי שתתברכו לכם שאר כל מיני אילן שתביאו מהם ביכורים. ובשם הר"ר שמואל מצאתי שלכך צוה הקב"ה למנות בין פסח לעצרת יותר מבשאר מועדים לפי שא"י הוא ד' מאות כרסה על ד' מאות פרסה וב"ה באמצע הרי שני מאות לכל צד. ובכ' יום ילך לביתו כי מהלך אדם בינוני ביום י' פרסאות. ובכ' יום יחזור לרגל שבועות הרי מ' יום. וז' שבתות שאינו הולך הרי מ"ז נשארו עוד ב' ימים. לכך צוה הקב"ה למנות שלא ישכח לעכב בביתו יותר מב' ימים

תרפו נוהגין בכל המקומות שלא לישא אשה ושלא להסתפר. והטע' שלא להרבות בשמחה שבאותו זמן מתו י"ב זוגות אלף תלמידים לר' עקיבא מפני שלא היו נוהגין כבוד זה לזה כ"כ הטור א"ת והאבודרהם. ובשם החבר ר' בנימין בר אברהם הרופא ז"ל מצאתי מה שנהגו שלא לישא אשה בין פסח לעצרת. לפי מה שמצינו בסדר עולם פ"ג משפט רשעי' בגיהנם י"ב חדש שנא' והיה מידי חודש בחדשו רבי יוחנן בן נורי אומר מן הפסח ועד עצרת שנא' ומידי שבת בשבתו והיא משנה שלימה כוף פר' שני דעדיו'

תרפז כתב רבינו האי בתשובה מה שנהגו שלא לעשות מלאכה מפסח ועד עצרת משקיעת החמה עד שחרית. משום תלמידי ר"ע שכולם מתו משקיעת החמה ונקברו אחר שקיעת החמה והיו העם בטלים ממלאכה. ועוד דכתיב שבע שבתות תמימות תהיינה מלשון שבות ושמטה כדכתיב שבע שבתות שנים. מה שנת השמטה אסורה במלאכת קרקע אף זמן ספירת עומר דהיינו לאחר שקיעת החמה שובתין ממלאכה ע"כ. וכ"כ הטור אלא שהוסיף וכתב ונהגו הנשים שלא לעשות מלאכה משתשקע החמה. ובשם הר"ר שמחה משפיר"א ז"ל מצאתי עדיין אנו צריכין למודעי בבראשית רבה פ' י"ז דגרסי' התם מפני מה הנשים מהלכות אצל המת תחלה. אמר להן מפני שגרמה מיתה לעולם. והלכך בידיהן ובהן נוהגות מדה זו זכירות ושכרות להודיע שבחן בכל דור ודור שקדמו אצל אותן התלמידי' לכבדן ולהתעסק בהן. לפיכך נהגו שלא לעשות מלאכה באותו ערב זכר לנשים צדקניות שהיו באותו הדור

תרפח כתב הטור יש מסתפרין מלג"ב ואילך שאומרים שאז פוסקי' מלמות ע"כ. ובודאי הוא הדין לישא אשה דכיון דפסקו אז מלמות למה יהא אסור לישא אשה אלא חדא מינייהו נקט. ואנו נוהגין שלא להסתפר רק ביום ל"ג. ולפניו ולאחריו לא. והמנהג הזה לפי הטעם שכתבו האחרוני' דל"ג בעומר הוא משום דכל ימים שלא אמרו בו תחילה מתו. והם ז' ימי הפסח ושלשה ימים דר"ח שנים דאייר וא' דסיון ושבע שבתות עדיין ישארו ל"ב ימים נמצאו שמתו ל"ב ימים. ע"כ משמחים ביום ל"ג. וא"א בו תחינה. ויש נוהגין להסתפר עד ראש חדש אייר וכן הוא בשבולי לקט סימן ע"ד

תרפט ל"ג בעומר שחל ביום ראשון מסתפרין ביום ששי שלפניו הואיל ואינו אלא משום מנהג וכן הורה מהר"ר חזקיה מוישלווי"לדא וכן פסקתי גם אני לשון מהר"י ויי"ל. ומהרי"ל אוסר ע"ש. והמקיל לא הפסיד

עניין שבועות

תרצ בששה בסיון חג השבועות. דכתיב וביום הביכורים בהקריבכם מנחה חדשה לה' בשבועותיכם מקרא קדש יהיה לכם. וכתיב וספרת' לכם ממחרת השבת מיום הביאכם את עומר התנופה שבע שבתות תמימות תהיינה עד ממחרת השבת השביעית תספרו חמשים יום והקרבתם מנחה חדשה לה'. וכשאתה מונה לעומר מיום ט"ז בניסן נמצא שבעה שבועות כלים בה' בסיון שהם מ"ט יום. ויום ו' בסיון הוא יום חמשים. ובו ביום נקבע חג השבועות. ובמדרש אגדה למה חלה הכתוב חג השבועות בספירה עומר מה שאין כן בכל המועדות. לפי שכשנתבשרו ישראל לצאת ממצרים נתבשרו שהן עתידין לקבל את התירה לסוף חמשים יום ליציאתן שנא' בהוציאך את העם ממצרים תעבדון את האלהים על ההר הזה. הרי הנו"ן של תעבדון יתירה לומר לך לקץ נ' יום תעבדון את האלהים שתקבלו את התורה. וישראל מרוב החיבה היו מונין בכל יום ויום ואומרים הרי עבר יום א' יום ב' וכן כולם שהיה נראה בעיניהם כזמן ארוך מתוך חיבתן לפיכך נקבעה הספיר' לדורות ובשם הר"ר יהודה החסיד ז"ל מצאתי לפי שהימים הללו ימי מלאכת השדה הן ואין מי יגיד לכפרים אם אייר מלא או חסר. לכך אמרה תורה תספרו חמשים יום ואח"כ מקרא קודש יהיה לכם. וארבע שמות נקראו לחג זה נקרא שבועות לפי שהוא בא אחר מספר ז' שבועות כדכתיב וספרתם לכם ממחרת השבת מיום הביאכם את עומר התנופה שבע שבתות תמימות תהיינה וכתיב שבע' שבועות תספור לך. ולמה לא אמר ששה בסיון תעשה שבועות. לפי שבכל הרגלים היה כל א' בביתו אבל בחג שבועות לא היו מצויין בעיירות אבל היו כל א' בשדהו אצל תבואתו כמו שמצינו בבועז והואיל ולא היו בעיירות לא היו יכולין לדעת מתי יהיה ר"ח סיון לכך צוה לספור שידעו בכל מקום אימתי הוא חב השבועו'. וצוה לספור בליל' שאז אינם טרודי' במלאכה

ונקרא עוד חג זה עצרת לפי שהוא כמו ח' לפס'. ואיתא בפסיקתא ראויה היתה עצרת של חג להיות רחוקה ממנו נ' יום כשם שעצרת רחוקה מפסח נ' יום אלא משל למה הדבר דומה למלך שבאת לו שמחה והיו לו בנות נשואות במקום קרוב. ובנות נשואות במקום רחוק. אלו שהן נשואות במקום קרוב דאית ביומי' דיזלון וייתון. ואלו שהן נשיאות במקום כחוק דלית ביומיה דיזלון וייתון. אמר המלך אני ואתם נשמח ביום אחד. כך בפסח על ידי שישראל יוצאין מן החורף אל הקיץ לפי' היא רחוקה ממנו נ'