מטה משה קמא

לקרוא בשבת של ח"ה פסל לך. ומתחילין ראה אתה לפי שהקוראין הן שבעה דאמר רב חנן בר אבא שבת שחל בח"ה בין בניסן ובין בתשרי קרינן ראה אתה. ומפטיר קורא והקרבתם ומפטיר ביחזקאל היתה עלי יד ה' בעצמות היבשות. ושאלו לפני רב האי גאון מה ענין למתים שהחיה יחזקאל בפסח ולענין גוג ומגוג בחג. והשיב מסורת בידינו מאבותינו שתחיית המתים תהיה בפסח ומלחמת גוג ומגוג בחג. ולפי תרגום ירושלמי של פסוק ויהי בשלח משמע שמתי יחזקאל היו משבט אפרים שיצאו ממצרים מלפני הקץ ונכשלו ודומה קצ שהוא מעין המאורע וכן מפורש בברייתא דר' אליעזר

תרעז בברכת ההפטרה חותמין רק בשבת ולא בהזמנים. כ"א אין שבת אין הפטר' בחול המועד. ויש מקשים מ"ש מח"ה דסוכות דחותמין גם בהזמנים. ותירץ מהר"ר פייבש לפי שבשבת ח"ה דסוכות מוציאין ב' ס"ת מה שאין עושין כן כל שאר ימי ח"ה דסוכות דאין מוציאין רק אחת. ובפסח אינו מוציאין בשבת של חול המועד יותר משאר ימים דמוציאין כל יום ב' ס"ת. ומהרי"ל השיב טעם לפי שסוכות חילוק בקרבן משא"כ בפסח. והיינו נמי טעמא שבסוכו' גומרין את ההלל כל תשעה ובפסח אין גומרין כדלעיל בשם רש"י

תרעח נהגו העולם לקרות שיר השירים מפני שהוא מדבר מגאולת מצרים שהיא תחלת שיעבודן של ישראל וגאולתן ראשונה שנאמר לסוסתי ברכבי כרעה אבודרהם

תרעט שבת של ח"ה שכת ר' לומר בתפלת שחרית ישמח משה ואמר אתה בחרתנו והזכיר גם של שבת ואו' שא"צ לחזור ולהתפלל עכ"ל שבולי לקט

תרפ ביום שביעי של פסח הוא י"ט ומתפללין כמו בי"ט ראשון ומקדשין בב"ה ובביתו. ואין מברכין זמן ביום ז"ח לפי שאין רגל בפני עצמו ובשחרי' אין גומרין הלל כדפרישית

תרפא ואם חל בשבת אומר בליל שבת ויכלו. מגן אבות. ואין חותמין בהזמנים. וכן בכל יו"ט. שאם אין שבת אין אומרים מגן אבות. ומגן אבות אומרים אפי' בי"ט שחל בע"ש. ואומרים אותה אחר תפלת ערבית דשבת. אע"ג דעיקר נתקנה משום עם שבשדות השתא ליכא. מ"מ לא פלוג

תרפב ואם יש מילה בכל י"ט בשבת אומרים יום ליבשה. אבל מילה בי"ט בחול א"א אותו. רק בב' ימים טובים אחרונים דפסח שאומרי' אותו לפי שהיה בהן קריעת ים סוף

תרפג ביום השמיני קורין כל הבכור ומזכירין נשמו' כי לעולם בכל יום שקורין כל הבכור מזכירין נשמות ופוסקין צדקה שכתוב בו איש כמתנת ידו וט'. ועושין לו מי שברך בס"ת כי הצדקה הוא מימינו שנאמר צדק מלאה ימינך. וגם התורה מימינו שנאמר מימינו אש דת למו

תרפד נשאל הרא"ש מה שנהגו הגוים לשלוח דורון לישראל חמץ בי"ט אחרון של כסת מן המנחה ולמעלה אם הוא מותר או לא. והשיב צריך אותו ישראל שנשלח לו דורון חמץ. לצוות לאנשי ביתו שלא יקחו אותו. אלא שיניחנו הגוי בקרן זויות בבית ויתכוון אותו ישראל בלבו שלא יקנה לו חצרו אותו דורון ואז יהיה מותר באכילה לאחר הפסח בכדי שיעשה. שחמץ של נכרי שעבר עליו הפסח מותר בהנאה. ואם לאו יעשה חמץ של ישראל שעבר עליו הפסח ויהיה אסיר בהנאה. שחצרו של אדם קונה לו מדעתו. אבל בעל כרתו לא. וכן כתבו הפוסקים: חסלת עניני פסח. וספירת העוכר

ענין ימים שבין פסח לעצרת

תרפו ימים שבין פסח לעצרת הם ימי הספירה אשר צונו ה' אלהינו לסכור מ"ט יום. וכ' הרא"ש יש מקשים כיון שהכתוב אומר תספרו נ' יום למה אין אנו מונין אלא מ"ט יום. ודוחקין לפרש הפסוק עד ממחרת השבת השביעית שהוא יום נ' תספרו. א"נ חמשים יום אוהקרבת' דבתר קאי וה"ק עד ממחרת השבת תספרו ולא עד בכלל נ' והקרבתם מנחה חדשה. ולי נראה שאין אנו צריכין לדוחקין הללו כיון שכתוב בפירוש שבעה שבועות תספור לך אין לספור יותר מז' שבועות. ותספרו נ' יום לא קשיא מידי שכן דרך המקרא כשמגיע המנין לסכום עשיריות פחות אחד מונה אותו בחשבון ואינו משגיח על חסרון האחד. כיוצא בו כל הנפש הבאה לבית יעקב מצרימה שבעים. וכן ארבעים יכנו ע"כ. והטעם שצוה הקב"ה לספור את העומר מפני שכל אחד מישראל היה עוסק בקציר שלו והיו מפוזרין כל אחד בגרנו וצוה למנות כדי שלא ישכחו זמן עלייתם לרגל. טעם אחר במדרש משל לא' שהיה חבוש בבית האסורין וצעק למלך להתירו. קבע לו המלך זמן ולתת לו בתו והיה מונה והולך עד בא הזמן. כך עשו ישראל בצאתם ממצרי' וי"א טעם אחר מפני שהעולם בצער מפסח עד שבועות על התבואה ועל האילנות כדאיתא פ"ק דר"ה תניא א"ר יודא מפני מה אמרה תורה הביאו עומר, בפסח פני שהפסח זמן תבואה הוא. אמר הקב"ה הקריבו לפני עומר בפסח כדי שתתברך לכם תבואה שבשדות ומפני מה אמרה תורה הביאו שתי הלחם בעצרת. מפני שעצרת זמן פירות האילן הוא. אמר הקב"ה הקריבו לפני שתי הלחם בעצרת כדי שיתברכו לכם פירות האילן ומפני מה אמנה תורה נסכו מים בחג מפני שחג זמן גשמי שנה הוא. אמר הקב"ה נסכו לפני מים בחג כדי שיתברכו לכם גשמי שנה וכו'. ולפיכך צוה הקב"ה לסכור ימים אלו כדי שנזכור צער העולם ולשוב לו בלבב שלם ולהתחנן לפניו לרחם עלינו ועל הבריות ועל הארץ שיהיו התבואות כתקנה שהם סבת חיינו שאם אין קמח אין תורה. וזש"ה ולא אמרו בלבבם נירא נא את ה' אלהינו הנותן גשם יורה ומלקוש בעתו שבועות חוקות קציר ישמור לנו. אלו שבעה שבועות שבין פסח לעצרת. יש מקשים על הא דאמרינן הביאו לפני שתי הלחם בעצרת כדי שיתברכו לכם פירות שבאילן שכל אותן האחרים הוא הקרבן ממין המתברך. אבל שתי הלחם אינן ממין אילן. ומתרצי' דאתיא כמאן