מטה משה קמ

נפל דכל ששהה ל' יום באדם אינו נפל ובספירת עומר אין בו זכר לשום הנאה אלא לעגמת נפש לחורבן בית מאוינו. ואם אמרו בח' ספק ז' של סוכה מיתב יתבינן ברוכי לא מברכינן שלא תבא ברכה מכח יו"ט שני דרבנן ותעקור יו"ט ראשון של שמיני של חג דאורייתא שהוא עומד כנגד'. ומשום הכי יתבינן ולא מברכינן. אבל אנו היאך נעקור ברכת ספירת עומר בי"ט שני דרבנן שהוא עומד כנגדה. ולא אתי דרבנן ודחי דאורייתא. הלכך מונין ומכרכין. ואם באנו לספור ב' ספירות מספק נמצא ספירה שניה מושכת עד י"ט ראשון של עצרת ואתי לזלזולי בי"ט ראשין דאורייתא הלכך אין לנו אלא מה שנהגו עכ"ל. והטעם שכתב דלא אמרינן זמן אותו טעם בעצמו כתב הרשב"א בתשובותיו סימן קכ"ו ובעל עקדה כתב כי הוא מבואר שספירת הזמן לדבר מה יורה. על הצער ההווה בהעדרו ועל התענוג המקווה בהווייתו כמו שהוא נגל' בכל ספירת ימי הטמאים והטמאות. וכמו שכתוב וכי יזוב זוב דמה ימים רבים ימים שנים רבים שלשה. ולפי שהיו ימי צער קורא אותה רבים. והנה לפי שיציאת' ממצרים היתה לקבל התורה האלהית דכתיב בהוציאך את העם ממצרי' תעבדון את האלהים על ההר הזה הספירה הזה להודיע ולזכור בכל דור ודור כי מעלה עשו בתחל' בשעת קבלת התורה. והוא כי לגודל מעלתה לא קבלוה מיד כשפירשו מטומאת מצרים עד שעברו עליהם ז' שבועות שבהם נגמרו להסיר את אלהי הנכר אשר בקרבם ויטהרו להחליף שמלותם ותכונתה. כאשה זו שהיתה בזוב טומאתה. ואע"פ שפסקו דמי זובה צריכה להמתין עוד ז' ימי נקיים. ק"ו לשכינה ז' יובלים אלא דיו לבא מן הדין שתהיינה שבע שבתות ימים. כי האלהים סייע בטהרת'. כמו שכתוב ואשא אתכם על כנפי נשרים ואביא אתכם אלי. כלומר בתנועה קלה ומהירה אשר לא יצוייר כן על מנהג הטבעי. ולזה אמר וספרתם לכם ממחרת השבת וגו' כי כן ימלאו ימי הטמאי' הגרושים מבית תענוגיהם ולפי שהימים האלה לשלמי הבחינה הם ימי צער כמו שאמרנו. לפיכך לא קבעו לברך שהחיינו בתחלת מספר'. כי איך תברך שהחיינו האשה המגורשת מבית תענוגיה מספר ימים אדרבה קינה מבעי לה. אמנם קבעוה תכף מלאות ימי הטוהר והשלמת המספר ביום חמשי'. והוא אומרו עד ממחרת השבת השביעי' תספרו חמשים יום. כלומר שיום הגעת הכוסף המקווה הוא יום החמשים ע"כ. ומהרא"ק נתן טעם משום דעדיין לא הוי גמר המצוה ומיחשב מכשירי מצוה כי הוא בשביל שבועות. ובעל אדם וחוה דחק טעם זה מסוכה דלא הוי גמר מצותה עד ח' ימים ומברכין זמן. ומהר"ם מ"ץ כתב דאיך יברך זמן שמא ישכח יום אחד ונמצא ברכה לבטלה. ובשם ר' בנימין בר אברהם הרופא ז"ל מצאתי לפי שזמן הספירה תלויה בקביעות הפסח. כמה דתימא וספרתם לכם ממחרת השבת. לכך נראה דאין מברכין עליו זמן ודי לו ברכת הזמן של יו"ט עצמו. ואינו דומה לסוכה ולולב שטעוני' זמן ואינן נפטרין בזמן של י"ט עצמו. דהתם אתחייב זמן משעת עשייה מברך בשעת קיום המצוה. ושופר נמי שטעון זמן. שהרי יש בו מעשה של תקיעות ובכל הני סוכה ולולב ושופר יש בהו מעשה משא"כ בספירת עומר

תרע אם שכח לספור בלילה יספור ביום בלא ברכה. ואם שכח לספור יום ולילה שלם כתב בה"ג דלא הוי תמימות. אבל האשר"י כתב שיספור אחר כן בשאר הלילות וגם יברך. ופסקו האחרונים דאם שכח בודאי יספור בשאר הימים בלא ברכה. אבל אם הוא מסופק כדי הוא הרא"ש לסמוך עליו לספור בברכה

תרעא מי ששואל את חבירו בין השמשות כמה ימי הספירה בזה הלילה. יאמר לו אתמול היו כך שאם אמר לו היום כך וכך אינו יכול לחזור ולמנות בברכה. אבל קודם בין השמשות כיון שאינו זמן ספירה אין בכך כלום

תרעב בע"ש מברכין ספירה לאחר קידוש ובמ"ש קודם הבדלה. אכן אם חל יום אחרון של פסח ביום א' שאז מקדשי' ומבדילי' בפעם א' יש לספור קודם קידוש תרומת הדשן

תרעג פעם א' השכימו לב"ה ואחר תפלת ערבית ברכו על הספירה ולא בירך ר' יודא עמהם. וכן באגור כי' אלף שע"א כתב והבי' מתשובת מהר"י מולי"ן דאשה יכולה ללבוש לבנים אחר תפלת ערבית כשעדיין הוא יום וראיה מספירה בשבת. דאע"ג דתו' שבת דאורייתא מ"מ לא חשבינן לילה אחר תפלת ערבית כו' ע"ש. אבל בתרומת הדשן החמיר להפסיק בטהרה דוקא קודם תפלת ערבית הראב"ן הי' סופר בע"ש כשמשכימין לב"ה בעד יום אבל לא בשאר ימים מהר"ח

תרעד ביום השלישי שהוא חול המועד אין אומרים מזמור לתודה. משום דאין מביאין תודה בפסח רשום חלת חמץ שבה. ומניחין תפלין ומברך עליהם כמסקנת הא"ח וסמך לזה שי"ן של תפלין כדלעיל

תרעה אין גומרין הלל בחול המועד. לפי שביום שביעי ושמיני שהוא י"ט אין גומרין בהם. לפי שאמר הקב"ה מעשה ידי טבעו בים ואתם אומרים שירה. ואם גומרים בח"ה אז יהיה ח"ה חמור מי"ט עצמו. וי"א טעם אחר והוא דכיון דחג המצות לית ביה חובת מצה רק לילה ראשונה ושנייה. לפי שבשאר ימים אפשר בפירות וכיוצא בו. לפיכך אין מברכי' על ההלל רק בימים הראשונים שהם חובת מצה שהיא עיקר מצות היום. אבל בחג שכל שבעת ימים צריך שישב בסוכה ויברך לישב בסוכה בכל כת שיכנס לישב בה. צריך שיברך על ההלל ויגמור אותו בכל יום. ובשמיני של חג ג"כ שהוא רגל בפני עצמו. וגם בח' ימי חנוכה ראוי לברך בכל הימים לגמור לפי שבכל יום היה הנס הולך וחזק ורש"י יהיב טעמא שאין גומרין הלל בח"ה דפסח. לפי שנאמר כאלה תעשה ליום שבעת ימים ואין חילוק בקרבנות משא"כ בח"ה דסוכות

תרעו סימן לסדר הקריאה "משך "תורא "קדש "בכספא "פסל "במדברא "שלח "בוכרא. וסימן זה נקרא כתיקונו כשחל פסח באג"ז. אבל כשחל פסח בה' בשבת משנין הסדר. לפי שצריכין