מטה משה יג

שער ראשון במעלת התורה

תברך צורינו מלכנו הוא ה' אלהינו אשר הוציאנו מארץ מצרים וקרבנו לפני הר כיני ונתן לנו תורת אמת באש לבנה חרותה באש שחורה כדאי' בירוש' דשקלים רבי פינחס בשם ר"ל אומר תורה שנתן הקב"ה למשה נתנה לו באש לבנה חרותה באש שתורה. והכי איתא נמי בפסיקתא רצו בזה ע"ד שאמר שהמע"ה אל תראוני שאני שחרחורת ששזפתני השמש בני אמי נחרו בי מוני נטרה את הכרמים כרמי שלי לא נטרתי. אל תראוני שאני שחרחורת האי שחור אדו"ם הוא ר"ל אל תראוני שאני שחרחורת בשחרות הגופניי התאוניי שאות' השחרות איננו טבעי ששזפתני השמש. השמש הזה רצה בו הגוף הדומה לשמש בכל צד כי כמו השמש ההתקרבו' אצלה לא טוב היא לרוב חמימות וקדרות השמש והתרחק ממנה ג"כ לא טוב לרוב הקרירית ולזה באקלים הצפוני אין שם ישוב ואין לך אויר ממוזג ויפה כי אם לאותם היושבים תחת הקו המשוה. ולזה ארז"ל אוירא דא"י מחכים לפי שהיא מונחת במבחר המקומות באמצע האקלי' אקלמים שהעולם נחלק בהם והיא מזוגה יותר מקור וחום ומוכנת לקבל המושכלות. כמו כן הוא גוף האדם כי כל המקרב עצמו אל הגוף וימשוך עצמו אחר תאות הגופני רע לא טוב הוא נמשל כבהמות נדמה כי כן אדם הראשון עד שלא חטא והתאוה תאוה היה מלאך ה' צבאות כלו שכל גמור יפה ומום אין בו והיה ראוי שיחיה לעולמים כאחד מן המשרתים העליונים והונח בגן עדן הארץ שהיא מבחר המקומות. וכיון שחטא ונמשך אל התאות נתפשט מן השכל ונתלבש בחומר ואז גורש מן הגן ונתן לו העשב למאכלו כבהמה הוא שכתב בו ואכלת את עשב השדה תחת אכלו תחלה פירות הגן שהיה מטע ה' להתפאר. ועליו ובדומה לו נאמר כי בשרירות לבי אלך למען ספות הרוה את הצמאה וסיפא דקרא לא יאבה ה' סלוח לו. גם מי שמרחיק עצמו יותר מדאי ומואס בגוף ופורש עצמו מכל דרכי העולם ויסגף עצמו ברעב ובצמא ובחוסר כל כאלו הש"י שונא את הגוף זהו גם כן דרך הכסילים ועל זה נאמר גם בלא דעת נפש לא טוב. והנה אמרו ז"ל בנזיר מאמר נכבד וכפר מאשר חטא על הנפש על איזה נפש חטא אלא על שהזיר עצמו מן היין ומה מי שפירש עצמו מן היין נקרא חוטא הפורש עצמו מכל וכל עאכ"ו. ואמר שהע"ה אל תהי צדיק הרבה ואל תתחכם יותר למה תשומם כי מי שרוצה להיות צדיק הרב' אובד גופו ומי שרוצה להתחכם יותר אובד גופו והמבחר שבפעולות הוא הדרך הממוצע יאכל מה שיש לו לאכול בשווי וישתה מה שיש לו לשתית בשווי ויבעול מה שמותר לו לבעול בשווי וישכון במדינות ביושר ובאמונה לא שישכון במדבריות ובהרים ולא שיענה גופו. ואמרו ז"ל בפ"ק דסוכה כל השם ארחותיו ומשגיח בהם זוכה ורוא' בישועתו של הקב"ה שנא' ושם דרך אראנו בישע אלהים אל תקרי ושם אלא ושם השי"ן בימין והשומ' הוא השיעור שמשער פעולותיו שיהיו דרך המיצוע וע"ז אמר שהע"ה פלס מעגל רגליך וכו' דרכיך יכונו כיון בזה להזהיר את האדם שידריך ח"ע במצוע שתי הקצוות שלשון הפלס שהיה ממוצע בין שתי הכפות שוה בשוה ואינו יוצא לחוץ ואז יכונו כל מדותיו כי הוא דרך הישר ללכת בי. וזהו שהוסיף ביאור ואמר אל תט ימין ושמואל כלומר שילך באמצע ולא יטה לאחת מהקצוות. ועוד שהשמש עושה שתי פעולות זו הפך זו מלבין הבגד ומשחיר פני הכובס והכל לכי המקבל כן גוף האדם בענינו יש בו שתי פעולות רע לזה וטוב לזה והכל לפי דעתו של אדם שהרי מצינו במעשה בראשית שהיו כל הנמצאים כלן ביום ששי קודם שנברא אדם על שני חלקים שכליים הם הנבראי' עליוני' שהם שכל גמור נבדל מן החומר ארציים הם האילנות והצמחים ושאר בעלי חיים שהם חומר גמור אין בהם שכל ושני חלקים אלו יעשו פעולותיהם שנתמנו עליהם אלו בשכל ואלו בטבע וכל אחד מהם מוכרח בפעולותיו. זה בשכלו וזה בטבעו ואין מונע לאחד מהם. לפיכך חייבה החכמה לברא ביום ששי נברא שלישי מורכב מהם משותף משניהם והוא הכולל אותם בשכל ובטבע בשכל כמין השכליים הנפרדים ובטבע כמין הארציים

וזהו האד' הצדיק הזה המושל ברוחו ויצא ונלח' מלחמו' ה' ומתגבר על יצרו לבלתי שמוע לו ללכת אחר תאוות העולם הוא במדרגה עליונה יותר ממלאך כמו שאמרו רז"ל גדולים צדיקים יותר ממלאכי השרת והרשע הזה הנמשך אחר תאות הגופנים הוא במדרגות בהמה כמות זה כן מות זה. ואף אחר מותו עוד יד ה' נטויה לייסרו ביסורי שאול ואבדון. ואחר שהודעתיך שדמיון הגוף כדמיון השמש בכל צד אז תבין ביחור הכתוב אל תראוני שאני שחרחורת ר"ל שלכלכתי את נפשי בשחרות התאוה כי איננו טבע הנפש לכך ששזפתני השמש רק בא מכח הגוף הדבוק בה. בני אמי נחרו בי זה אברי הגוף המה הסיתוני כי כל אברי הגוף טבעם לימשך אחר תאוות העולם רק הנפש היא יחידה בגוף כגר בארץ. כמו שגם הוא ע"ה כנה ליצ"ט ילד מסכן שאין האברים שומעי' לו. וליצ"ה מלך זקן שהוא שלים על כל האברים וכל האברים שומעי' לו כי כלם טבעם אחר התאוה. שמוני נוטרה את הכרמים כלומר הסיתני לנטור כרמי שאר האומות אשר הכרמים שלהם היא תענוגי עה"ז כרמי שלי כרם ה' צבאות בית ישראל והוא העוה"ב המוכן לי לבדי ואין לזרים אתי לא נטרתי ולזה ג"כ נקראו מעשה הצדיקים שאינ' נמשכים אחר התאוה אור ומעשיהם של רשעים הנמשכי' אחר התאוה חושך כמו שנ' וירא אלהים את האור שראוי להשתמש בו הצדיק הנקרא טוב שנ' אמרו צדיק כי טוב וכתיב אור זרוע לצדיק זהו וירא אלהים את האיר כי טוב ויבדל אלהים בין האור ובין החושך ר"ל הבדילו לע"ל ושורש בין האור ובין החושך שע"י הגניזה הזאת שגנזו צדיקים ומנעו מן הרשעים כדכתי' וימנע מרשעים אורם נהי' הבדל בין בעלי האור שהם הצדיקים ובין בעלי החושך שהם הרשעים וכך הוא בב"ר. ואחר שהודעתיך שהאדם מורכב משני אשית מאש השחור הגופני התאוני כמו שאמר הנביא על אותם הנמשכים אחר תאות גופני לנפחה ליצרם רוחכם אש תאכל בם ואומר תלהט רשעים. ואש הלבן העליון השכלי המקבלת שפע הש"י הנקרא אש שנא' הלא כה דברי כאש ועל ידו יודלק