מטה משה קלח

אוכל אפיקומן בלא ברכת המוציא. ואם לא נזכר עד שבירך בהמ"ז אם נזכר קודם שבירך בפה"ג יטול ידיו ויברך המוציא ויאכל האפיקומן ויחזור ויברך ברהמ"ז ויברך בפה"ג וישתה הכוס. ואם לא נזכר עד אחר שבירך בפ"ה לא יאכל אפיקומן ויסמוך על מצה שאכל בתוך הסעודה שכולן שמורות הן משעת לישה כך היא הסכמ' הפוסקים אחרונים

תרנב כתב הרוקח שאם נאכל האפיקומן בתוך הסעודה. יקח מצה אחרת ויאכל באחרונה כי מצות שלנו בחזקת שימור הן

תרנג וכתב עוד אל יהא לו אכילת אפיקומן למשא ולטורח. דאמרינן בנזיר אכלו לשם אכילה גסה עליו נאמר ופושעים יכשלו בם

תרנד ואח"כ ירחץ המברך את ידיו ואינו מברך. ומוזג כוס שלישי לברכת המזון. ומצוה לחזר אחר זימון וכן להודו כדי שיאמר לשנים הודו והם עונים אחריו. והא דנוהגים הבעלי בתים לברך ברכת המזון בעצמן בב' לילי פסח כדי שיברך הוא על כל ד' כוסות. אבל אין קפידא אם יברך אח' אגודה. ובשם מהר"ש מפני שנראה גדול הבית ממה שעשה הסדר עכ"ל. ויש מי שכתב משום דגרסינן פ' אלו נאמרים. אריב"ל אין נותנים כוס של ברכה לברך אלא לטוב עין שנאמר טוב עין יברך. אל תקרי יבורך אלא יברך ועכשיו נראה בעל בית טוב עין במה שמחלק לכל בני הבית ונוהג עצמו דרך חירות. וכן אמר בתחלת אגדה כל דכפין ייתי ויכול שבזה נראה טוב עין. גם נראה דאומר כל דכפין כו' כדי להראות עצמו בחירות כי זה חירות ושמחה. וא"כ לו נאה לברך ולהודות כי גלות מצרים היה ע"י רע עין כי ר"ע עיי"ן גימ' ארבע מאות שנה כמבואר בבחיי פ' לך לך ע"כ. ומהר"ם אומר שיכול ליתן לברך בהמ"ז בלילי פסח למי שירצה כמו שאר לילות של ימות השנה תשב"ץ

תרנה ומוזגין כוס רביעי ואומר עליו שפוך חמתך על הגוים. והטעם מפני שד' כוסות אלו הם כנגד ד' כוסות של פורענות שעתיד הב"ה להשקות את האומות כמו שכתבתי לעיל ואנו אומרים על כוס רביעי לפני הב"ה בזה הכוס אנו משלימין המצוה מעתה עשה מה שהבטחתנו לשפוך אותן ד' כוסות של פורעניות על העכו"ם. ומנהגינו לפתוח הדלת כדי לזכור שהוא ליל שמורים ובזכות אמונה זו יבא משיח וישפוך חמתו על הגוים. ועוד להראות אמונתינו בביאת משיח כאילו אנו מצפים ומקוים ומחכי' על ביאתו אף כי יתמהמה. ובזכות זה יחיש ה' את גאולתינו וישפוך חמתו על הגוים

תרנו וגומרין הלל ואין חותמין ביהללוך רק אחר ישתבח וחותמין בחי העולמים כי למה לחתום תרי זימני. ואין לומר רננו צדיקי' וגו' כי אינו מן המזמור של הלל הגדול והוא תחלת המזמור של הודו לה' בכינור

תרנז מורי מהר"ש ז"ל היה מברך בפה"ג מיד אחר חי העולמים. וכתב שהרי כל הפוסקים כתבו מיד אחר נשמת מברך ומהר"ם היה שותה כוס הד' לאחר שיאמר כי לו נאה כדי שלא יהא צמא קודם שישכב וכן הוא בסידורים

תרנח ואחר כוס רביעי מברך ברכה אחרונה מעין שלש ואין שותין עוד רק מים. ובחדושי מהר"י ויי"ל אוסר אפפי"ל טרנ"ק

תרנט מהר"י מול"ן בסיום אז רוב נסים לא היה אומר ויהי בחצי הלילה. וכן בסיום אומץ גבורותיך אין אומר ואמרתם זבח פסח. אכן טרם פתיתתן אומרם ואז קאי עליהם אז רוב נסים ואומץ גבורתיך. ומצאתי בסדורים ישנים שאז רוב ניסים אומרים בלילה ראשונה. ואומץ גבורתיך בליל שנייה

תרס וחייב אדם לעסוק בהלכות פסח וביציאת מצרים ולספר בנסים ובנפלאות שעשה הקב"ה לאבותינו עד שתחטפנו שינה אורח חיים. ואין קורא קריאת שמע על מטתו כי אם פרשה ראשונה שמע ישראל כי ליל שמורים הוא מן המזיקים. לכן אין לנעול דלתי הבית אור זרוע ואשר"י מי שכוונתו לשם שמים

סדר בדרך קצרה

תרסא הנה אסדר הסדר בדרך קצרה. יהא שלחנו ערוך ועליו קערה. ובה ג' מצות סדורין זכר להיוצא מבית האסורין. ומסמנים אותה כמו קופת הלשכה. עליונ' למוציא ושנייה לאפיקומן ושלישית לכריכה. ואם נשברה אחת מהנה. אזי לאמצעית תקחנה. ויהיו שני תבשילין אחת מבושל ואחת צלויה והן ביצה וזרוע נטויה. ואף לשבת יהיה זה דבר נחוץ. ואדרבא המדקדק נראה כמקדיש קדשים בחוץ. ושני מיני ירקות חסא וחזרת. ואם אינם יקח אחרת. ומי מלח וחרוסת. ושוטפין ומוזגין הכוסות ויין אדום בדמים יקרים קנהו. ואם הלבן משובח אז לא תביט אל מראהו. וישפשף ויטול בלא ברכה. כי כל השנה עשה ככה. ויקדש פרי הגפן ואשר בחר בנו. ויברך ברכת שהחיינו. ובשבת ויכלו תהיה ההתחלה. ובמ"ש נר והבדלה. ואינו מברך על הבשמים. גם לא שעשה נסים מפורסמים. וישתה בהיסבת שמאל ככי יכולת. ולפחות כביצת תרנגולת. וכולם שוים לשיעור ולהיסבה ולברכה ראשונה. ואחרון אחרון חביב בברכה אחרונה. ומי שלא נטל קודם הקידוש צריך רחיצה. ומי שנטל קודם אין הקידוש הפסק וחציצה. ויקח איפך פחות מכזית. ויטבול במי מלח להנצל משמיר ושיית. ויברך הבורא והקונה. ולא יברך ברכה אחרונה. ויקח מצה שנייה ויבצענה. וחלק הגדול יטמין מי ימצאנה. גם יכרוך אותה במטפחת. כדי דצרורות בשמלות' לא יהא נשכחת. וחציה השנייה ישוב למקומה ויגביה הקערה ויתחיל בקלא רמא. הא לחמא עניא די אכלו אבהתנא בארעא דמצרים. השתא הכא לשנה הבאה בירושלם. וא"צ להסיר לא הביצה ולא הבשר. ומוזגין כוס שני כדי שישאול התינוק על א' מהנה. ואם