מטה משה קלו

בידו ועם הגבהתן מסלקו מן השלחן לגמרי עד שמגיע לעבדים היינו לפרעה כדברי בעל הסמ"ק שעונין עליו דברים, ולכן תהיה מגולה קצת בשעת ההגדה דאי הוה מכוסה הוי כמאן דליתא דמי כדאשכחן בפריסת מפה בשבת לטעם שלא יראה הפת בושתו. אך כשנוטל הכוס בידו כשמגיע ללפיכך נכון לכסותו מהאי טעמ' שלא יראה הפת בושתו וכן מנהג נקיי הדעת ע"כ

תרל ואין לשבש ולומר כהא לחמא או הא כלחמא. כי ל' הפ' הוא למען יראו את הלחם אשר האכלתי אתכם וגו'. וע"כ נכון לומר כנוסח הקדמוני הא לחמא עניא ונקרא לחם עוני לפי שעונין עליו דברים כגון קריאת ההגדה והלל. ד"א מה דרכו של עני בפרוסה אף כאן בפרוסה. ד"א מה עני הוא מסיק את התנור ואשתו אופה לפי שאין לו עבדים ושפחות אף כאן הוא מסיק ואשתו אופה כדי למהר עשיית מצה שלא תחמץ. ד"א לפי שאין לשין אותה אלא כשיעור קרבן עני דהיינו עשירית האיפה הבאה בדלי דלות

תרלא כל דצריך ייתי ויפסח. נמצא כתוב בשם רבי ישעיה דל"ג ליה לפי שאין לנו פסח עתה. ויש כותבין דיש לאומרו ומפרשים כמו ויפסע כלומר יעבור עלי ויסעוד אצלי. וי"מ שיש לאומרו לפי שהוא מתוקן על סדר הפסוקים. ועוד שחובה עלינו לעשות דבר זכר לפסח שהרי אנו עושים שני תבשילין אחד זכר לפסח ואחד זכר לחגיגה. ועוד שאנו אוכלים אפיקומן זכר לפסח לפיכך ראוי והגון לאומרו. וי"מ כל דצריך כלומר כל מאן דצריך צרכי פסח כגון כרפס חרוסת ומרור וד' כוסות ייתי ויפסח כלומר יקח ממני צרכי פסח. וי"מ ייתי ויפסח ר"ל יחוג עמנו

תרלב י"א שבשעת הגבהה ההיא צריך להסיר השני תבשילין שלא יהא נראה כמגביה קדשים וכ"כ הר"ר יוסף טוב עלם בפיוטו. וכתבו תוספות בפ' ערבי פסחים והרשב"ם דאין צריך דדוקא כשאמר פסח שהיו אבותינו אוכלין בהא קאמר שלא להגביה כדי שלא יהא נראה כאלו הקדיש בהמתו מחיים לכך. אבל במה שמגביה הקערה אינו נראה בזה כאלו הקדיש בהמתו הלכך א"צ להסירו. ועוד לחד טעמא דלעיל הרי צריך לומר כל דצריך ייתי ויפסח והיאך יסירנו

תרלג ומה דלא מברכין על ההגדה לפי שאינו אלא סיפור דברים. וי"מ לפי שזאת המצוה היא מצוה שאין לה שיעור וקצבה שאפי' בדיבור בעלמא בסיפור יציאת מצרים יוצאין אלא כל המרבה הרי זה משובח

תרלד כוס שני מוזגין לו בבא לומר מה נשתנה כדי שישאלו התנוקות מה מוזגין עוד לשתות כולי האי ולא אוכלין מידי. ומטעם זה עוקרים הקערה קודם שיתחיל מה נשתנה כדי שישאלו התנוקות למה מסלקין הקערה ועדיין לא אכלנו. ואם שואל אז משיבין לו דאין לנו לאכול עד שנודה להקב"ה על שעשה לנו נסים ואז שואל מה הם הנסים. אז אומר עבדים היינו דאל"כ מה עניין תשובת עבדים היינו לשאלת עקירת הקערה כ"כ מהרי"ל בשם רבינו שמחה

תרלה נמצא כתוב בנימוקי רבינו שמחה אם יש שם קטן השואל אז אינו אומר כל האגדה וראייה בגמ' דאמר התם פטרתנו לומר מה נשתנה ומתחיל מיד עבדים היינו ומחזיר הקערה לפניו קודם שיתחיל עבדים היינו לקיים פי' לחם עוני שעונין עליו דברים ולכן יהיה אז המצות מגולות

תרלו חכם מה הוא אומר מה העדות והחקים והמשפטים אשר צוה ה' אלהינו אתכם. פסוק זה כתוב בפ' ואתחנן וכתיב בתריה ואמרת לבנך עבדים היינו וגו' ויתן ה' אותות ומופתים וגו' ואותנו הוציא משם למען הביא אותנו וגו' ויצונו ה' לעשות את כל החקים וגו'. מצאתי בשם רבינו קלונימוס ז"ל זו היא השאלה של בן חכם למה אנו אוכלים החגיגה קודם הפסח והלא הפסח עיקר הנס והיה לנו לאוכלו תחלה. אף אתה אמור לו כהלכות הפסח שלפיכך אנו אוכלין החגיגה תחלה לפי שאין מפטירין אחר הפסח אפיקומן בגמר אכילה כשנפטרין מתוך סעודתן אנו אוכלין הפסח כדי שיהיה טעם הפסח בפיו. ולאחר שיאכל הפסח אין מפטירין אפיקומן כלומר אפיק"ו מינ"י מזו"ן לקינוח סעודה שלא להפקיע טעם הפסח מפיו וזהו שאנו אוכלין מצה באחרונה זכר לפסח מקדש. ואמרינן התם כשם שאין מפטירין אחר הפסח אפיקומן כך אין מפטירין אחר מצה אפיקומן וכן מצאתי בשם ר' ישעיה ז"ל

תרלו כתוב במקצת ספרים אשר צוה ה' אלהינו אותנו וטעות הוא כי כן הוא לשון הכתוב אשר צוה ה' אלהינו אתכם. ומה שאמר אתכם ולא אותנו פי' ר' צדקיה בר בנימין ז"ל שאין בזה מוציא עצמו מן הכלל כיון שאמר אלהינו אלא לפי שאין שוחטין פסח על הקטן אמר אתכם

תרלח כשאומרים אין מפטירין אחר הפסח אפיקומן כתב הר"ר יחיאל בספר תניא מנהגנו לאחוז חצי המצה הטמונה במפה שהיא אפיקומן ולהראותה לכל בני המסיבה כלו' שהי' זכר לפסח

תרלט כשאומר דם ואש ותמרת עשן. צריך להטיף מן הכוס לחוץ וכן בעשר מכות ובד"צך עד"ש בא"חב סך הכל ט"ז כנגד חרבו של מלאך המות שיש לו ט"ז פנים רוק"ח

תרמ גרסינן בפרק ע"פ אמר רבא מצה צריך להגביה. פי' כשאמר מצה זו שאנו אוכלין. צריך להגביה המצה כדי להראותה לכל בני המסיבה ומצאתי כתוב שצריך ליטול בידו הפרוסה כי הוא לחם עני שמברכין עליה אכילת מצה. מרור צריך להגביה. בשר אין צריך להגביהו שלא יאמרו בשר זה לפסח הוא ונראה כאוכל קדשים בחוץ. וכתב מהר"י מולן אעפ"י שאין מגביהין הבשר. מ"מ צריך להניח מגולה דהוי זכר לפסח

תרמא ומגביה הכוס ויכסה המצות שלא יראה הפת בושתו ומתחיל בקול רם לפיכך ובו ט' מיני שבח כנגד ט' תיבות בקק"ק עד כבודו רוקח: