מטה משה קלה

תוציא לעז על כל ברכ' פ"ה שבשעת הבדלה שהם מעומד שלא כהלכה אלא יש לעשות או כולם מעומד כמו בשאר ימות השנה ובמ"ש שחל בו י"ט יש לעשות' כולן מיושב ולא מקצתן מיושב ומקצתן מעומד וכן לא ראיתי רבנן קשישי דעבדי הכי

תריט ואינו מברך שעשה ניסים י"מ לפי שעתיד לאומרו בלפיכך את כל הניסים האלו כו'. וי"מ משום דסומכין על מה שאומרי' אשר גאלנו ומהר"י מול"ין דחה דעות הללו וכתב משום דמצוה הכתובה בתורה היא ואין מברכין שעשה נסים אלא אמצוה דרבנן כגון חנוכה ופורים דתיקנו הברכה משום הנס אבל מצות ופסח דאורייתא גם אם לא הנס. ובשם רב עמרם ז"ל מצאתי וז"ל לא לטעי אינש למימר שעשה נסים דיו' ישועה הוא ועדיף מנסים ע"כ

תרך ושותין בהיסבה שמאל רוב רביעית. ואם היה כוס גדול שיש בו ב' רבעיות שותין בו ב' או יותר לפי הרבעיות ויוצאין. ואחר ששתה מלא לוגמיו אפי' מכלי קטן שאינו מחזיק רביעי' משקה לבניו ולבני ביתו הקטנים. והרמב"ן כתב שצריך לשתות רוב מכל כוס אפי' מחזיק כמה רביעית וכ"כ מורינו הר"ר ש"ט עכ"ל א"ח. וכן לכל ד' כוסות דין א' להם לברך בפה"ג ולשיעור ולהיסב לכתחלה ובדיעבד כתב האגודה בפ' ע"פ וז"ל ונראה דעתה בזמן הזה לא יחזור וישתה אם שכח ושתה בלא היסבה כי כדי הוא ראבי"ה לסמוך עליו שכתב שעתה אין להסב דאין דרך שרים עתה לעשות כן וכן הוא דעת מורי ז"ל בסדר שלו. ולי נראה אם לא שתה כוס ג' או ד' בהיסבה אין צריך לחזור ולשהות בהיסבה דיש בו חשש שנראה כמוסיף על הכוסות אבל בשני כוסות ראשונות יחזור וישתה בלא ברכה. וכן יש למידק קצת מתוך לשון התו' פ' ע"פ וז"ל וכל ד' כוסות צריכין היסבה בשעת שתייה וצ"ע אם שכח ולא היסב אם יחזור וישתה. וכן אם בכוס ג' לא היסב אם יכול לחזור ולשתות בהיסבה אע"ג דבין ג' לד' לא ישתה ע"כ. ומדקדייקי בלשונם וכתבו בתחלה אם יחזור וישתה ולא כתב אם יכול לחזור. ואם בכוס ג' לא היסב כתבו אם יכול לחזור. משמע דה"פ צ"ע אם שכח ולא היסב אם יחזור וישתה. פי' אם מחויב לחזור אבל רצה לחזור בלא ברכה ודאי יכול לחזור. ואם בכוס ג' לא היסב נ"ע אם רצה לחזור אפי' בלא ברכה אם יכול לחזור. ומדקמספקי בה התו' ממילא בזמן הזה כדי היא הראב"יה לסמוך עליו וא"צ לחזור בכוס ג'. וה"ה בהא דכתבו הפוסקים דאשה חשובה צריכה היסבה והמרדכי כתב דהאידנ' כל הנשים שלנו הוויין חשובות וצריכין היסבה אנו לא נהיגין הכי דסמכינן אראב"יה

תרכא ברכה אחרונה דכוסות איתא בה פלוגתא דרבוותא ואמהר"ש דנראה לו לנהוג כהרא"ש דפסק דאין לברך ברכה אחרונה על שום כוס עד אחר כוס רביעי. והממעט בברכות לא הפסיד וטוב יותר מלברך ברכה לבטלה וכן דרש מהר"י סג"ל ברבים לנהוג כדברי הרא"ש וכן הוא מסקנת הטור וכן כתב הר"ר יונה וכן נוהגין

תרכב הא דלא מברכין על ד' כוסות אשר קב"ו לשתות ד' כוסות אעפ"י שיש להם סמך מן התורה. לפי שהן מופסקים ועוד דהאיך יברך על הכוסות וצונו לשתות ד' כוסות בלילה הזה והלא שנים מהם דשל קידוש ודשל ברכת המזון מחוייבים בשאר י"ט נמי

תרכג אחר ששתה כוס ראשון אפי' אם ירצה לשתות כמה פעמים הרשות בידו. וכתב אבי' העזרי רק שיכוון על לבו שלא יצטרך לברך פעם שנית שלא יהא כמוסיף על הכוסות וכן כתב מהר"ם ששאלוהו אם יכולין לברך על שנוי היין הטוב והמטיב בלילי פסח. והשיב שיכולין לברך שאינו נראה כמוסיף אא"כ יברך בפה"ג כמו שמברך על ארבע כוסות

תרכד ונוטלין ידיו לטיבול ראשון ואין לברך על ההיא נטילה דאינה רק חומרא בעלמא משום סרך תרומה ולדידן האידנא לא שייך. ומה שכתוב בסדורים ברכת ענ"י בנטילה זו היינו לפי המנהג שבימים קדמונים שהיו אוכלין תרומה דבעי נטילה כך הוא דעת התוספת בפ' ערבי פסחים דף קט"ו ודעת מהר"ם ומהר"י מו"לן וזה לאותן דלא היו נוטלין קודם קידוש אבל מי שנהג כדעת מור"י ז"ל דשפשף ונטל קודם הקידוש. א"כ ממילא לטיבול לא בעי נטילה דלא עדיף ההיא טיבול מאכילה ממש שהרי בכל השנה לא הוי קידוש הפסק ואוכלין ע"י נטילה דמקודם קידוש כ"ש טיבול

תרכה ויקח איפך או פיטרז"יל אבל מרור לא דאחר שמילא כריסו ממרור בטיבול ראשון יברך על אכילת מרור בתמיה. וסובלו במי מלח ויברך בפ"ה וא"צ היסבה וברכה אחרונה לר"י חייב לברך ולרשב"ם א"צ וכן הסכים הרא"ש. ומורי ז"ל הכריע ליקח פתות מכזית כדי להוציא נפשו מפלוגתא

תרכו ויבצע מנה אמצעית לשנים דאם יבצע הראשונה יהיה המוציא על השנייה ואסור משום דאין מעבירין על המצות אבל עתה יהיה המוציא על הראשונה ואין מצוה בשבירת מצה לשנים והא דלא מבצעי' השלישית ויברך ברכת המוציא על הראשונה ואכילת מצה על השנייה דצריך לברך אכילת מצה על הפרוסה כדרכו של עני ואי היה בוצע השלישית היה מברך אכילת מצה על השלימה דאיך מעבירין על המצו' וק"ל נ"ל

תרכז וישים החציה בין השלימות וחציה ישים תחת המפה לאפיקומן זכר למשארות' צרורו' בשמלותם על שכמם. וכתב מורי ז"ל שראוי לכורכה בתוך המטפחת וליתנה בין הכרים ולא להצניע בלבד ומהרי"ל כתב ליקח חלק הגדול לאפיקומן וכן כתב מור"י ז"ל

תרכח והא דפורסים אפיקומן סמוך להתחלת הא לחמא עניא לפי אותו פי' דדרכו של עני בפרוסה

תרכט ויגביה הקערה ויתחיל הא לחמא. וכ' גדול בדורו מהר"י מול"ן ז"ל כשמתחיל הא לחמא מגביה הקערה וגם אוחז המצה