מטה משה קלד

צריך. דליכא למיחש שמא יבנה בית המקדש ויאמרו אשתקד עשינו זכר לחגיגה בשבת והשתא נמי נקריבה בשבת דהקרבה מסורה לזריזין. וכשיבנה משה ואהרן יהיה עמנו וליכא למטעי אך הבא להניח מלעשות שני תבשילין אין מזכירין אותו עכ"ל

תריא ושני מיני ירקות מין ירק כרפס שקורין איפ"ך. והטעם משום דכרפס למפרע ס' פר"ך ר"ל ששים רבוא עבדו במצרים בפרך וחסא שקורין לטוג"א וטעמא משום דחם רחמנא עלן ופרקינן. גמר' פ' כל שעה איפ"ך לטיבול ראשון וחסא לטיבול שני

תריב ויעשה חרוסת והוא מדברי סופרים זכר לטיט כתב הר"י ולסמוכי פי' לעשותו עב זכר לטיט שהיה עב וצריך לקיוה והר"ף כתב ובירושלמי קאמר איתא דעבדא לה רכה זכר לדם. ואומר הר"ר יחיאל דהא והא איתא בשעת עשייה עב וכך הוא מביאו על השלחן ובשעת טיבול מקלשין אותו ביין ועושין אותו רך ע"כ. וכיצד עושה אותה בתפוחים זכר לתחת התפוח עוררתיך. ותמרים זכר לדמתה לתמר. אגוזים זכר אל גנת אגוז ירדתי. ובענבים זכר לגפנים סמדר נתנו ריח. וברימונים נגד כפלח הרימון רקתך. ועליו יהיו מונחים קידה וקנמון וזנגביל לפי שאי אפשר לדוכן היטב שלא יהיו בהן חוטין וקשין וזהו זכר לטיט מרדכי בשם רוקח. וכשחל פסח בשבת יהא נזהר כל אדם לקלש החרוסת מבע"י דהוי כמו לישה. אבל אם קלש מעט קודם שבת יכול להוסיף עליו בשבת

תריג אמר מהר"י מולי"ן הג' מצות והתבשילין וירקות וחרוסת כולן יהיו מונחין בקער' לאפוקי מאותן אשר מניחים מקצתן על גבי השלחן חוץ לקערה דאיך תחשב אז עקירת הקערה במקום עקירת השלחן אם נשארו דברים שם והיאך ישאל התינוק. ומטעם זה נמי אין לשום שום מצה יותר על השלחן עד אחר הסדר כשסועדי'. ויניח את המצות כסדר זו על גב זו אב"ג. ויכרוך את המצות במפה לכסות חרפ' הפת שמקדימין היין לפניו לקידוש. וכשמתחיל עבדים היינו אז יגלה אותם מלמעלה מעט לקיים לחם עוני שעונין עליו דברים. עוד אמר שנראה בעיניו נכון להניח ירק האיפ"ך בקערה שיהא סמוך אליו יותר מן המצות דאי המצות סמוכי' לו היה מעביר על המצו' וק"ל

תריד ולא יאכל קודם שתחשך. אע"ג דבשאר שבתות וי"ט יכולין להוסיף מחול על הקודש פסח שאני דזמן אכילת מצה אינה אלא בלילה וכתב בתרומת הדשן ואע"ג דקודם שיסיים ההגדה ויגיע לאכול מצה ומרור יהיה לילה ממש. מ"מ כוס של קידוש שהוא א' מד' כוסות וגם אכילת שאר ירקות ויתר שנוי דעבדינן כדי שישאלו התינוקות וכ"ש האגדה עצמה בעי נמי דלהוי בשעה שראוי לאכול מצה ומרור דכל הני אמצות מצה ומרור שייכי וגמרי. ודרשינן והגדת לבנך כו' בעבור זה לא אמרתי אלא בשעה שיש מצה ומרור מונחים לפניך. ר"ל בשעה שראוי לאכול מצה ומרור דהא מבע"י נמי היה יכול להניח לפניו וא"כ ע"כ אין לומר קודם הלילה ממש

תרטו ושוטפין הכוסות ומוזגי' הכוסות לכל א' רביעית הלוג דהיינו ביצה ומחצה. ובירושלמי מצוה לחזור אחר יין אדום. ונראה לי שאם הלבן יותר טוב ממנו שהוא קודם. ויין מבושל כתב רב האי גאון שאין יוצאין בו וכן הוא בה"ג. ובירושלמי יש שיוצאין במבושל ובקונדיטן כן הסכים מהר"ר שלום במקום שאין היין מצוי כתב מהר"יל דנוטלין לד' כוסות מי דבש שקורין מי"ד ויש אוסרי' ונראה דלעניין ד' כוסות יש לסמוך אמאן דאמר דמקדשין בשאר משקין אם הוא חמר מדינה כמבואר בטור א"ח סי' רע"ב

תרטו כתב הרשב"א מי שאינו שותה יין כל השנה כולה מפני שמזיקו או שונאו שאלת מהו שיעשה הסדר על הפת. תשובה מסתברא שכל שיש לו יין צריך לדחוק עצמו ולעשות עצמו כר' יודא בר אילעי דלא הוי שתי חמרא ושתי ד' כוסות ואמר תוגרני צדעי מפסחא ועד עצרת. וכרבי יונה דגרסינן בירושלמי ר' יונה שתה ד' כוסות בלילא דפסתא וחזיק רישא עד עצרת' והא דר' יודא בר אילעי איתא בנדרי' פ' הנודר מן המבושל

תריז ולעניין נטילה יש מי שאומר שאין ליכול כלל קודם הקידוש ויש מי שאמר שמי שרגיל ליטול קודם הקידוש בשאר ימות השנה יטול גם עתה. ומורי הגאון מהרש"ל ז"ל כתב בסדר שלו וז"ל כל א' צריך לשפשף אחר שהסיך כדי שיהא מחויב ליטול ידיו קודם שיקדיש דאל"כ הוי כנוטל ידיו לפירות שהוא מגסי הרוח ובהיסך רגליו בלא שפשוף אף נטילה לא בעי בפרט מאחר שהידים נקיות הן שהרי בא מב"ה. ולקדש קידוש בלא נטילה ג"כ אינו מן הראוי כדי שלא לשנות מכל הקידושי' שבשנה שנוטלי' ידיהם מקודם אף שקצת היה ראוי ליטול ידיו אחר הקידוש בכל השנה כ"ש האידנ' שהרי בלאו הכי צריך אח"כ נטילה לאכילה ועו' אם תשנה תוציא לעז על כל הנטילות בשנה שבאו קודם הקידוש שלא באו כהלכה. וכשיטול ידיו לא יברך ענ"י אלא אשר יצר שהרי אין מברכין ענ"י אלא לאכילה או לתפלה כאשר כתב האשירי והטור אחריו. ומה שכתב הטור הרוצה לצאת ידי כולם שיסך רגליו וישפשף כו' לא הורה נכונה והגאון מהרא"י בסדר השלחן שלו השיגו מדברי עצמו כאשר כתבתי עכ"ל

תריח ויקדש בפה"ג. ובשבת ויכלו. במ"ש יקנה"ז ואין מברכין על הבשמים מכמה טעמי' ומסקנת התו' במסכת ביצה דשמחת י"ט משיב הנפש וכתב מהרי"ו בדרשותיו וז"ל יש נוהגי' לעמוד בשעת הבדלה וכן בכל ימות השנה נוהגין לעמוד נ"ל הטעם משום דכתיב גבי הבדלה לכם שנאמר אשר הבדלתי לכם עכ"ל ולא נהירא לי דאף בשאר ימות השנה היה מן הראוי להבדיל מיושב כדעת המרדכי רק שנהגו כך וחלקו דהאידנא אין נזהרין לשתות ואין רגילין בקביעות ישיבה והסיבה כמו שכתב מהר"י מו"לן ז"ל בתשובה. אבל האידנא שקבעו עצמן לאכילה בקביעו' ישיבה והסיבה. בודאי חין לעשות כ"א מיושב. גם לעשות הקידוש וברכת בפה"ג מיושב והבדלה מעומד אינו נכון לחלק הבדלה משו' מברכת פ"ה. שא"כ