מטה משה קלג

ישועות אשא ובשם ה' אקרא. ישועות בגימ' ז"ה הוא ארבע כוסות כלומר כוס של ארבע כוסות אשא ובשם ה' אקרא כלומר לרמז בהם שם אדני אשר הוא בעצמו בארבע אותיותיו עשה שפטים במצרים. וזהו ובשם ה' אקרא. והנה כוס ראשון של קידוש כנגד אות יו"ד שהוא קודש. וכן הוא אומר שאו ידיכם קודש. כוס שני שאומר עליו ההגדה והוא סיפור הנסים כנגד אות הה"א שמשם נמשכים הנסים והמכות. כוס שלישי של ברכת המזון כנגד אות וי"ו שנקרא שמים ממה שכתוב ואתה תשמע השמים. ומשם בא המזון ממה שכתיב הנני ממטיר לכם לחם מן השמים. כוס רביעי שאומר עליו שפוך חמתך כנגד ה"א אחרונה בהוא מדת הדין וזה מבואר לכל משכיל

הדרך הרביעי הוא ע"ד השכל. והוא כי תכלית יציאת מצרים וירושת הארץ היה כדי שנלך בדרכי ה' ולדבקה בו. כמו שכתוב בירמיה הדבר הזה אשר היה אל ירמי' מאת ה' לאמר שמעו את דברי הברית הזאת ודברתם אל איש יהודה ואל יושבי ירושלים ואמרת אליהם כה אמר ה' אלהי ישראל ארור הא"ש אשר לא ישמע את דברי הברית הזאת אשר צויתי את אבותיכם ביום הוציאי אותם מארץ מצרים מכור הברזל לאמר שמעו בקולי ועשיתם אותם ככל אשר אני מצוה אתכם והייתם לי לעם ואנכי אהיה לכם לאלהי' למען חקים את השבועה אשר נשבעתי לאבות כם לתת להם את ארץ זבת חלב ודבש ביום הזה ואען ואומר אמן ה'. הרי בהדיא שהוכיח אותם במה שזכו שיצאו מארץ מצרים הוא בזכות שיבטלו יצר הרע ויעבדו את ה'. ולכן צוה השם יתברך ביציאתם ממצרים שבעת ימים שאור לא ימצא בבתיכם כי החמץ והשאור הוא השטן הוא היצר הרע. והוא אשר קראוהו חכמים ז"ל שאור שבעיסה. ולכן צוה יתעלה שבכל הקרבנות לא יקריבו כל שאור וכל דבש לפי שהשאור רמז ליצר הרע להדבש ומתיקת החיים הבהמיים כרוך עמו. ולכן אמר כי כל אוכל מחמצת ונכרתה הנפש ההיא. לפי שהחמץ והיצר הרע הוא מכרית ומשחית הנפש ממחצבה. ולכך אמר שבעת ימים שאור לא ימצא בבתיכם. רמז לבטל השאור הוא היצר הרע בשבעה כחותיו. ולכן צוה בלילה ההוא לאכול פסח מצה ומרור רמז שעשה ה' שפטים במצרים ובאלהיהם. וזהו צליית הפסח והוא כדי לבטל היצר הרע בז' כוחתיו. ועל זה רמז אכילתו על מנות שהוא בלי חמץ ושאור. ואכילתו על מרורים לרמז באם ח"ו יתחמץ לבבינו ויתגבר היצר הרע ועונות גברו. אזי מרורים נאכל שהוא לענה ורוש וימררו את חיינו בחורבן בית אלהינו ולכן אותו לילה שהוא פסח הוא ט' באב

ולכן התקינו ד' כוסות שאם נלך בדרך ה' כאשר צונו אזי ישקה אותנו ד' כוסות של ישועה כדכתיב ד' פעמים כוס אצל ישועה הוא שנאמר ראשי כוסי רויה. וכתיב ה' מנת חלקי וכוסי. וכתיב כוס ישועות אשא. וכתיב למען תינקו ושבעתם משוד תנחומיה והכוונה בו כוס של תנחומין. ואם יתגבר היצר הרע יבא ח"ו עלינו ארבע כוסות של פורענות והם הד' גליות. וכנגדם נמצא ד"פ כוס הוא כתוב קח אתי כוס יין החימה. וכתיב כוס זהב בבל ביד ה'. וכתיב ורוח זלעפות מנת כוסם. וכתיב כי כוס ביד ה' ויין חמר מלא מסך. ומצאתי כעין זה במדרש רבה אמר ריב"ל מהיכן קבעו חכמים ארבע כוסות בליל פסח כנגד ארבע כוסות של כוס התרעלה שהקב"ה משקה לאומות עולם. הרי הוא דכתיב כי כוס ביד ה'. כה אמר ה' קח את כוס יין החימה מידי כוס זהב בבל ביד ה' ימטר על רשעים פחים אש וגפרית רוח זלעפות מנת כוסם. וכנגדן משקה הקב"ה לישראל ארבע כוסות של ישועה לעתיד לבא שנאמר ה' מנת חלקי וכוסי. דשנת בשמן ראשי כוסי רויה. כוס ישועות אשא. כוס ישועה אין כתיב כאן אלא ישועות שתי ישועות ואחד לימות המשיח ואחד לימות גוג ומגוג ע"כ

דיני הלכות סדר של פסח

תרח כשבאין מנית הכנסת יהא שלחנו ערוך ועליו קערה ובה שלש מצות סדורין אב"ג זו על גב זו ואמר מהר"ש יען כי הקב"ה הוציאנו ממצרים והיוצא מבית האסורים צריך להביא תודה ויש בה ארבע מינין חלות רקיקין רבוכה וג' מינין של מצה כנגדן הויין הג' מצות. ואמר מהר"י סג"ל מצה עליונה מוציא ושנייה לאפיקומן ולאכילת מצה שלישית לכריכה ואם הוחלף לא עיכב ואם נשברה אחת יקחנה לאמצעית כדלעיל

תרט ושני תבשילין אחד צלי ואחד מבושל. הצלי זכר לפסח והמבושל זכר לחגיגה ומנהגינו לעשות צלי מזרוע הבהמה זכר לזרוע נטויה. ואין צולין אותו בשפוד רק על גחלים והטעם לפי שהוא זכר לפסח ופסח לא היה נצלה אלא בשפוד של רימון לפי שאין בו מוח שאם יצלהו בשפוד של עץ אחר שמא לחות העץ יבשלהו ויהיה מבושל ואסור. וגם לא בשפוד של ברזל שמא חמימות הברזל יצלנו ולא יהיה צלי אש רק צלי ברזל. ואין צולין אותו רק על הגחלי' שאם נחזור אחר שפוד של רימון יהיה טורח גדול. והמבושל עושין מביצה זכר לאבילות ב"ה. ויש אומרים מפני שהיא קלה לבשל ומהר"י מולי"ן כתב דתרגומו ביעא דבעא רחמנא עלן ופרקנן. ובארחת חיים כתוב בעא רחמנא למפרק יתנא בדרעא מרוממא. ויצלה אותה מבע"י כיון דלא נהגו לאוכל' בלילה הראשון א"כ הוי שלא לצורך יו"ט מהר"י וויי"ל

תרי י"א כשפסח חל להיות במוצאי שבת שאין ליקח אלא תבשיל אחד זכר לפסח אבל לא השני שכנגד החגיגה לפי שאז לא היתה חגיגה באה עם הפסח שאיננה דוחה את השבת. והר"פ כתב וז"ל אמנם משטת רבינו יחיאל בר יוסף מפרי"ש משמע דאין לחוש בזה כלל כיון דאינו אלא זכר ואדרבה המדקדק בזה נראה כעושה אותן קדשים ממש. ונכון לעשות שני תבשילין בכל ענין גם כשחל י"ד להיות בשבת ע"כ. וכ"כ בעל העיטור וכן המרדכי וכן כתוב התוספת בפ' ע"פ דף קי"ד וכתבו עוד דגם יש לחוש שמא לז יעשו בשאר פסחים ואין שום חשש אם אנו עושים הע"ג דלא