מטה משה קלא

ביני ובינך ובין זרעך אחריך לדורותם לברית עולם להיות לך לאלהים ולזרעך אחריך ונתתי לך ולזרעך אחריך את ארץ מגוריך את כל ארץ כנען לאחוזת עולם והייתי להם לאלהים. ולהיות זה החסד הראשון שקבלנו ממנו ית' והקודם במעלה וסבה ליתר הטובות כלם. ולכן תקנו עליו הכוס הראשון ותהיה הברכה אשר בחר בנו מכל עם שהיה זו התחלתו בימי אברהם. ומזה נמשך שרוממנו מכל לשונות האדמה. ונמשך מזה ג"כ שקדשנו במצותיו ונתן לנו חקים ותורות אמת. לא עשה כן לכל גוי עד שמזה נמשך שנתן לנו באהבה רבה מועדים לשמחה חגים וזמנים לששון. כי מאהבת ה' נתן לנו מועדים וחגים לשמוח כאשר כתבתי לעיל. ולהתעדן בהם שמכללם חג המצות הזה שהיא יו"ט מקרא קודש זמן חירותינו. ולפי שהדברים האלה שזכר מהמועדים באו ע"ד ההמשך מאותה בחירה ראשונה שעליה נתקנה הברכה. לכן חזר ואמר כי בנו בחרת ואותנו קדשת מכל העמים וחותם מקדש ישראל והזמנים. הרי לך מבואר ממטבע הברכה שהכוס ראשון בא לשבח את השם על אותה בחירה ראשונה שבחר בנו בימי א"א

הכוס השני בא להודות לשי"ת על גאולת מצרים שאחרי שבחר בנו פדה וגאל אותנו מידי אדונים קשים. ולכן היה מטבע כוס הברכה הזה אשר גאלנו וגאל את אבותינו ממצרים והגיענו הלילה הזה לאכול בו מצה ומרור. בזמן שבית המקדש קיים היו אימרים לאכול בו פסח מצה ומרור ותו לא והיו חותמין מיד בא"י גאל ישראל. אמנם חכמי הגלות הוסיפו בברכה כן ה' אלהינו יגיענו למועדים ולרגלי' אחרי' וכו'

והכוס השליש בא להודות לה' אשר שמרנו והצילנו בגלות הזה בתוך צרינו ואויבינו והוא שומר אותנו ומציל אותנו מכמה זאבים ונתן לנו לחם לאכול ובגד ללבוש. וכנגד זה בא ברכת המזון שנודה ונשבח לשמו על אשר לא חסר לנו מזון ועל הארץ ושאר הטובות שקבלנו. ומיד נתפלל על גלותינו רחם ה' אלהינו עלינו ועל ירושלים עירך ועל ציון משכן כבודך ועל הבית הגדול כו'. ובעוד שאנחנו בגלות הוא רועינו זונינו פרנסינו כו'. ולכן נתפלל לפניו שירויח לנו מכל צרותינו ואל יצריכנו לידי מתנת בשר ודם שכל זה הוא לצורך הגלות. וכן אמן חיינו תבנה עיר ציון וגו'. שהענין כלו מורה שבא הכוס השלישי הזה כנגד זמן הגלות. ולכן אמרו שאם ירצה לשתות בין כוס אני לשלישי ישתה. לפי שהיו שניהם נבדלים בהוראתם. השני הוא כנגד גאולת מצרים. הג' הוא כנגד גלותינו זה וחרבן בית המקדש

אמנם הכוס הד' כנגד הגאולה העתידה ולכן אין ראוי שישתה בין כוס שלישי לרביעי לפי שהם מדובקים זה בזה השלישי והרביעי הגלות הזה עם הגאולה העתידה. ולכן תקנו לומר על הכוס הרביעי הזה שפוך חמתך על הגוים וברכת השיר שאז יושר השיר בארץ יהודה ונאמר בו יהללוך ה' אלהינו על כל מעשיך. לפי שבגאולה העתידה יהפוך אל העמים שפה ברורה לקרוא כלם בשם ה'. ולפי שההלול והשבח ההוא לא יפסק ולא יחדל. לכן היתה החתימה ומעולם ועד עולם אתה אל ומלך מהולל בתשבחות. ואולי מפני זה אמרו האומרים שאין לברך על הגפן ועל פרי הגפן כ"א על הכיס הרביעי הזה. לפי שבזמן התשוע' אז תתברך הגפן ועל תנובת ארץ ישראל ותהיה ארץ חמדה טובה ורחבה במקום שבחרבן העם היתה שממה כמהפכת זרים. ולכן נאמר בברכה הזאת רחם על עמך ועל עירך לפי שהיא מתייחסת לגאולה. וכבר יעדו הנביאים שבזמן התשועה וקיבוץ גליות ירבו התבואות והגפן תתן פריה וכל עצי השדה ימחאו כף. אמר יחזקאל ואתם הרי ישראל ענפיכם תתנו ועריכם תשאו לעמי ישראל כי קרבו לבא כי הנני אליכם ופניתי אליכם ועבדתם ונזרעתם. והושע הנביא אמר והיה ביום ההוא אענה נאם ה' אענה את השמים והם יענו את הארץ והארץ תענה את הדגן ואת התירוש ואת היצהר והם יענו את יזרעאל. וזכריה הנביא אמר ועתה לא כימים הראשונים אני לשארית העם הזה נאם ה' צבאות כי זרע השלום הגפן תתן פריה והארץ תתן את יבולה והשמי' יתנו טלם והנחלתי שארית העם הזה את כל אלה והיה כאשר היית' קללה בגוים בית יהודה ובית ישראל כן אושיע אתכם והייתם ברכה אל תיראו תחזקנה ידיכם

הדרך השני הוא דרך מדרש רז"ל חכמי האמת. אשר הם אמת ודבריהם אמת. והוא אומרם ז"ל בפ' ערבי פסחים ארבע כוסות כנגד ארבע לשונות גאולה והוצאתי. והצלתי. וגאלתי. ולקחתי. ובאור הדבר כך הוא שיש כאן ד' ענינים גדולים של גאולה שעל כל אחד לעצמו יש להרבות שבח והודאה אל הש"י. הראשון הוא והוצאתי אתכם מתחת סבלות מצרים שבתחלה לרוב סבל העבודה הקשה היה מספיק לנו אם יקל מעלינו עול העבודה אפי' נשאר תחת ידו וממשלתו ובזה יהיה לנו גאולה אחת של והוצאתי זהו שאמר והוצאתי אתכם מתחת סבלות מצרים והיא הבטחה שיהיו נפטרים מן השעבוד והם תחת רשותם. וכן מצינו שעמדו כן ששה חדשים וכמו שארז"ל בר"ה בטלה העבודה מאבותינו במצרים. והוא ית' הוציאנו מתחת יד שיהיו נפטרי' מתחת רשותם לגמרי זהו שאמר והצלתי אתכם מעבודתם. והיא הבטחה שיצאו מתחת רשותם ושלא יהיו תחת ממשלתם למס עובד כלל אך יהיו בני חורין גמורי'. ואלו הוציאנו מתחת ידו וממשלתו ולא דכאם והממם בשפטים גדולים דיינו. והוא ית' הממם בשפטים גדולים זהו שאמר וגאלתי אתכם בזרוע נטויה ובשפטים גדולים. וזהו רמז לקריעת ים סוף שאז נחשבו גאולים כי העבד היוצא מתחת יד האדון הקשה אשר מרר את חייו בכמה מיני שעבודין והוצרך לשלח מארצו לעשותו בן חורין על כרחו עוד העבד ירא ומתפחד פן ירדוף אדוניו אחריו ואין הגאולה שלימה אצל העבד עד שיתברר במיתת האדון. וזה שלא תמצא לשון גאולה ביציאת מצרים רק אחר אבדן המצרים שנ' וינער ה' את מצרים בתוך הים וסמיך ליה ויושע ה' ביום ההוא את ישראל כי אז נחשבו גאולים ונושעים ואז היתה התשועה שלימה. ומה שהזכיר בזרוע נטויה ע"ש שכתב בקריעת י"ס וירא ישראל את היד הגדולה