מטה משה קל

בשחר מאכלים קלים. ונוהגים במאכלי חלב שהחלב מיישן. וכדי שיישן ביום וינעור בלילה לספר ביצי"מ ושינערו גם התינוקות ושישאלו מה נשתנה. וכל זה לא יאכל ולא ישתה אלא מעט ולא ימלא כריסו מהם ויין מעט לא ישתה דמסעיד סעיד. אבל טובא מגריר גריר. וקודם שעה עשירית מותר לאכול מצה עשירה. אבל מצה הראוייה לאכול בלילה אסורה כל יום י"ד. ומשום הכי יש נוהגין כשחל ע"פ בשבת לעשות סעודה שלישית במצה עשירה. ובמדינות חלו לא נהגו כלל במצה עשירה יקיים סעודה ג' בפירות וכדי הוא הרשב"ם שפירש מיני תרגימא בשר או פירות לסמוך עליו בשעת הדחק

תרא איתא בירושלמי האוכל מצה בע"פ כאלו בועל ארוסתו בבית חמיו והבא על ארוסתו בבית חמיו לוקה מכת מרדות הרי"ף והרא"ש והא דאיתא בירושלמי כאלו בעל ארוסתו. כי' דגם היא צריכה ז' ברכות. ומצאתי כתוב דאלו הן ברכ' היין. וקידוש. ושהחיינו. וברכת ירק שלפני האגדה. וברכת כוס שני גאל ישראל. וברכת המוציא. ואכילת מצה. הרי לך ז' ברכות לפני אכילת מצה ע"כ. וק' הרי לפי חשבון הזה הם שמנה. דברכת כוס ב' וגאל ישראל תרי ברכות נינהו ועוד ברכת ענ"י למה תגרע משאר ברכות. לכך נראה כמו דחשבינהו מהרי"ו בפה"ג א'. קידוש ב'. שהחיינו לא קחשיב דאומרו אפי' בשוק וברכ' דטיבול א' לא קחשיב דחיוב' לדררקי. ואשר גאלנו ג' בפה"ג ד'. ענ"י ה'. המוציא ו' אכילת מצה ז'

תרב כתב בתרומת הדשן דקטן שלא הגיע לכלל דעת כ"כ שיודע ומבין מה שמספרים לו מנסים ונפלאות ביציאת מצרים שרי להאכילו מצה בע"פ. אמנם אם הגיע הקטן שיוכל להבין כדלעיל נראה דאין להאכילו מצה

תרג כתב רבינו ירוחם יש שנהגו שלא לאכול חזרת קידם פסח. וכן היה נוהג הרשב"א. לא שהיה אסור אלא שלא לשנות מנהג קדמונים עכ"ל

תרד כתב הכלבו וז"ל כתב הר"ר אשר ז"ל יש אנשים שנהגו למעט אכילתן ביום א' של פסח כדי שיאכלו מצה לתיאבון בליל ב' ע"כ. וכ"כ בדרשות אבן שועיב שכן היה נוהג הרמב"ן ז"ל ומכאן נהגו אנשי מעשה שגם אין לאכול חזרת ביום א' של פסח כמו שנהגו בע"פ

הביטו וראו ותפקחו עיניכם: כי נעים כי תשמרו בבטניכם: סדר ליל פסח והגדתם לבניכם: ואסדרם כשלחן ערוך לפניכם

תרה בערב מדליקין שתי נרות ומברך בח"י אמ"ה אקב"ו להדליק נר של י"ט ומתפלל מנחת חול. קדיש שלם. ברכו. ומעריב ליל שמורים עד ופרוס ואומר וידבר משה. וכן בג' רגלים בתפלה אומר אתה בחרתנו ותתן לנו ה' אלהינו מועדים לשמחה. בשבת אומרים שבתות למנוחה מועדים לשמחה חגים וזמנים לששון את יום השבת הזה ואת יום חג המצות זמן חרותינו מקרא קודש. ולא יאמר באהבה ויעלה ויבא. והשיאנו. וחותם מקדש ישראל והזמנים פי' ע"י ישראל קידש המועדים. שב"ד קובעים אות'. ואם שבת אין אומרים מעריב שמא יטה את הנר. וכן בכל י"ט שחל בשבת. ואומר בתפלה ובקידוש את יום השבת הזה באהבה ואת יום חג המצות הזה. ושמעתי דדווקא בשבת יש לומר באהבה. לפי שקבלו את השבת באהבה וברצון אבל שאר המיעדות שקבלו בהר סיני לא קבלו באהבה שכפה עליהם הר כגיגית אבל שבת במרה נצטוו. וא"ת הרי פסח ג"כ במצרים נצטווה ולא בהר סיני. י"ל דמ"מ נתחדשו הקרבנות בסיני כעניין שכתוב בפ' אמור ובחמשה עשר יום לחודש תג המצות וגו'. ביום הראשון מקרא קידש יהיה לכם כל מלאכת עבודה לא תעשו והקרבתם אשה לה' וגו'. לכן אין לומר באהבה מקרא קודש. וגם משום לא פליג ברגלים. וא"ת למה אנו אומרים באהבה מועדים לשמחה מאחר דלא קבלו מאהבה לא לימרו גם התם. י"ל דהכי פירושה ותתן לנו ה' אלהינו באהבה מועדים לשמחה לוו עלי ואני פורע אע"פ שאנו אוכלין ושותין נקבל עליו שכר היינו באהבה מועדים לשמחה ושייך שפיר באהבה מה שאין כן במקרא קודש שהוא עול מצוה באיסור מלאכה ולא קבלו באהבה רק בשבת קאי אשבת

תרו כתב בעל העיטור על שם רבינו נסים שכשחל בשבת א"א ברכה מעין ז'. שנתקנה בשביל המאחרים בב"ה שלא יזיקום המזיקין והאידנ' א"צ דליל שמורים היא. ונוהגים באשכנז שאין שליח ציבור מקדש בב"ה לפי שאין עני בישראל שאין לו ארבע כוסות ואם כן כל אדם מקדש שביתו

דין ארבע כוסות הואיל ואתא לידן נימא בהו מילתא

תרו ראוי שנדע למה צוה אותנו חז"ל לשתות ד' כוסות בליל פסח. וכבר קדמונים אחזו שער וכתבו על זאת טעמים ונמוקם עמם ורובם יסובבנהו יבוננהו יצרנו על מאמר רז"ל ד' כוסות כנגד ד' לשונות גאולה האמורה במצרים והוצאתי. והצלתי. וגאלתי ולקחתי. עד שקם חכם אחד דבר אותנו קשות וקם בחמתו לפלוג על כל יושבי הארץ עד שיאמר על הקדמונים אין גם אחד מהם אשר דבר דבר המתיישב על הלב ועיקר יסודו וסודו בנוי על מה שהקשה לפי כולי עלמא ד' כוסות בפסוק הזה מאן דכר שמיה ואמר א"כ למה להשקות עמו ד' כוסות ולא ד' לחם לאכול לשובע נפשו או דוגמא זה. ואענה ואומר כי עוד לאלוה מילין. בד' כוסות אילין. כי כל קוץ וקוץ יש לו טעמים תילי תילין. והנה יש לפרש טעמם על ד' דרכים

הדרך הראשון הוא ע"ד הפשט והסברא הוא שבא הכוס ראשון להודות לה' על אשר בחר בנו להיות לו לעם סגלה. והבחירה הזאת היתה בימי אברהם אבינו במצות המילה כמ"ש והקמותי את בריתי