מטה משה קכט

האבל בבית המשתה לא ישתמש בהן

תקצו כתב הר"ר משולם בשם רבינו אליעזר הגדול שיש ליזהר כשאופין המצות שלא יתנם בכלי שיש בו קמח שאם ידבק הקמח במצה ואח"כ ישהה במרק המצה והקמח שעליה יבא לידי חימוץ ואיסור גדול הוא עכ"ל מרדכי

תקצו כשחל ע"פ בשבת יש בזה דעות שונות באפיי' רש"י ור' מתתיה ור' יודא בהן סוברים דאין לאפות כלל בע"ש. חדא דאיתקש לפסח. ועוד דחביבה מצוה בשעתה. ורב האי גאון כתב מנהג אבותינו לבער חמץ בע"ש ולאפות מצה וגדר גדרו קדמונינו שלא לאפות מצה בע"ב שלא יבא לידי איסור. ובמ"ש אופין מצה כתקנה ואנו אין לנו אלא מנהג אבותינו לאפות מע"ש ולא לטרוח בי"ט לאחר אכילת מצה אלא זריזין מקדימין למצוה ע"כ וכ"כ החבר ר' צדקיה בר ר' אברהם הרופא בספר שבולי לקט שחבר בשם בעל דברות ובשם בעל יריאים וסיים וכן כתב מורי יעלה ז"ל וכן הרא"ש ז"ל היה אופה הכל מע"ש וכן מהרי"ל היה אומר שטוב יותר לאפות מעי"ט כי כמה קלקולים שיארעו בי"ט כמו כבוי שלא לצורר וכה"ג

תקצח כתב הטור סימן קנ"ח ואני ראיתי בברצלוני מהמדקדקים שהיו אופין כל מה שצריכין למועד מקודם המועד שאם יתערב עמו משהו מחמץ שיתבטל קודם איסורו. וכן היה נוהג מורי הגאון מהר"ש ז"ל ומהר"ש מאושטריי"ך כתב על זה דחומרא יתירה הוא

תקצט נשאלתי אותם האופין בלילי י"ט משום חביבי מצוה בשעתה אם יש לאפות מצות ספיקות שמנהג בארצות הללו לאפות עוד ג' מצות שמא יארע תקלה באחת שתבא לידי חימוץ או תשבר או תאבד אחת מהנה ויהיה אז לו אחרת מוכנת וקוראין אותן ג' מצות מצות ספיקות ואם מותר לאפותן גם בלילי י"ט מהא דאיתא בפ"ב דביצה ר"ש בן חלעזר אומר ממלאה אשה כל התנור פת מפני שהפת יפה מפני שהתנור מלא. ופסק רבא הלכתה כרשב"א. והשבתי דאין לאפותן דהא פרש"י בזמן שהתנור מלא שהתנורים קטנים היו ומדביקים פת בדפנות ומתוך שהוא מלא מתמעט חללו ואין מקום לחמימתו להתפשט והפת נאפית יפה ומשמע שהכל תלוי באם מדבקים הפת בדפנותיו אם לאו הלכך תנורים דידן אפילו קטן שבקטנים חשוב גדול לגבי תנורים דידהו שהיו מדבקים הפת בדפנות והיה חומו יותר כשהוא מלא. וכן נרא' מדברי הרוקח שכתב סי' רצ"ו וז"ל ראיתי הלכה למעשה שא"מ הריב"ק וכל רבני מוגנצי אסרו לאפות בתנור בי"ט יתר מכדי צרכו. דאע"ג דפסיק רבא הלכה כרשב"א ממלא אשה את התנור מפני שהפת יפה בזמן שהתנור מלא. היינו תנוריהם הקטנים ולא בגדולים שלנו. אבל לפי הסברא היה יכול לאפות בתנור בפעם א' הרבה אך כל רבותינו אוסרי'. וכ"כ הטור סימן תק"ז סתמא אבל בתנורים שלנו אין לאפות יותר ממה שצריך לו. משמע בין גדולים בין קטנים ואפילו לדעת המרדכי שכתב אהא דאמר רבא הלכה כרשב"א ל"ש תנור קטן ל"ש תנור גדול אפשר דבה"ג מודה דדווק' אם תלוש עיסה גדולה מותרת למלאה כל התנור דחד טירחא היא בלישה אע"ג דכל פת ופת צריכ' אפייה ורדייה מ"מ בלישה חד טירחא היא. אבל ללוש עוד עיסה אחרת כדי למלאות התנור בהא אף רשב"א מודה לרבנן דאין לאפות

וכן משמע בדברי רש"י שפירש בדברי ת"ק אהא דאמר ממלא אשה כל הקדירה בשר אע"פ שאין צריכה אלא לחתיכה א'. ממלא נחתום רביות של מים אע"פ שא"צ אלא לקיתון אחד אבל לאפות אינו אופה אלא מה שצריך לו ופרש"י ממלא אשה קדרה כו' דבחד טירחא הוא סגי. וכן הנחתום לגבי מלוי. אבל לאפות כל ככר וככר צריך אפייה ורדייה לעצמו ולישה לא הזכיר משמע דבחד עיסה קמיירו. וללוש שתי עיסות אפי' רשב"א מודה אף כי יש לדחות דלרבות' דת"ק פי' הכי דאף אם אינו אלא עיסה א' ובחד טירחא הוא הלישה. אפ"ה אין לאפות דכל ככר וככר צריך אפייה ורדייה מ"מ נשמע מינה דבחד טירחא יש להקל טפי. וא"כ הסברא נותנת לחלק בשתי עיסות דאל"כ הוי פלוגתא רחוקה דת"ק סבר דאפי' עיסה אחת דחד טירחא הוא בלישה אין לאפות יותר מכדי צרכו ורשב"א סבר אפי' ללוש ב' עיסות מותר. ועוד דיותר היה לנו להשמיע כחו דרשב"א דבכל דוכתא כח דהתירא עדיפא. ובלאו הכי דעת המרדכי בטל ברוב עניין וברוב מניין. אבל אם דעתו אם יצטרכו הספקות הרי טוב ואם לאו אזי יאכלם על שלחנו כי נוח לו לאכול פת חמין אם רבים בני הבית שצריכים אלו ג' מצית בודאי שרי. אבל אם אין צריכין אין לאפות יותר ממה שצריך לו. וכל זה מספיקא. אבל אם נתחמץ אחת או נאבדה. נכון לאפות אחרת משום אסמכתא דעשרון בצירוף חביבה מצוה בשעתה. וכן מצאתי במהרי"ל וז"ל אמהר"י סג"ל שנראה בעיניו. וכן שמע ממהר"ש שאם נשברה א' מהמצות שאין חוזרין ואופין בנית. דבלאו הכי צריכים לשבור ת' מהמצות לאפיקומן וישם השבורה לשם ואיסור גדול הוא לטרוח בי"ט חנם ולהכין מצה אחרת. אך אם נאבדה א' מהמצות נכון לאפות מצוה אחרת משום אסמכתא ג' מעשרון א'. ועד דזמנין דליכא שימור גמור לשאר מצות ליטול אחת תחת הנאבדה ובעינן שימור לשם מצת מצוה וזמנין נעשית ע"י גויות או קטנים. ואם הקילו חכמים לענין אפיקומן שהוא זכר בעלמא. לא ניקל לעניין מצת דאורייתא אבל לעניין נשברה כדפרישית לעיל ואפי' היא השלישי' משום הקדמה סימן אב"ג לא יאפה אחרת. וכן דנתי לפני מהר"ש ונענה לי ראש ע"כ

תר כל אדם אסור לאכול פת סמוך למנחה ואסיקנא ר"פ ע"פ סמוך למנחה קטנה קאמר. וכתב הרא"ש סמוך למנחה קטנה מט' שעות ולמעלה. דמנחה גופא מט' שעות ומחנה ולמעלה וסמיך לה מט' שעות. אך פירות ובשר בלא מצה שרי כדי שיהא תואב בערב למצה. לפי' יזהר בע"פ ויאכל מיד