מטה משה קכח

ומיהו תרומה נקראת ותרומה שמה ואין לשנות. ועוש' אותה כזית שהפריש דק ומרחיבו כעין חררה מדקרי ליה קרא חלה ואח"כ משליכו לאור ושורפו באש. ונראה מתוך דבריו דיעשה כן כל השנה לעשות אותו כזית שהפריש עוגה קטנה לא בפסח בלבד. לא כמו שראיתי רוב העולם נוהגין בשאר ימות השנה שורפין החלה כמות שהיא בלי שום תיקון ובפסח עושין אותה כעין עוגה. ומ"ש פסח משאר ימות השנה בעניין זה ובבית מהר"ש היו שורפין את החלות גם בפסח בלי שום תיקון והנכון לעשות כרש"י גם בשאר ימות השנה

תקפה כתב עוד בשם רבו רבינו יעקב בר יקר המפריש חלה בי"ט האיך יעשה. מפריש עוגה קטנה בלא ברכה ויאפה אותה עם שאר עוגות ואחר אפייה יצטרף הכל בכלי אחד העוגות והתרומה ונראין כאלו הן מחוברות ביחד והסל מצרפן לחלה ומברך עליה ומצניעו עד חש"מ כמו בהיא אפויה וישרפנו בחש"מ. וכ"כ הר"ר שמואל מפלייז"א וכן הוא בא"ח אבל לקרא לה שם קודם שתאפה לא. לפי שמשקרא לה שם אסור לאפותה שלא לצורך אכילה. וגם אין שורפין קדשים בי"ט. ואם שכח וקרא לה שם חלה ובירך קודם אפייה תטיל לצונן שלא תחמין עד אחר י"ט ושורפה

תקפו בפ' אלו עוברין ר' אליעזר אומר לא תקרא לה שם עד שתאפה רי"ף והגאונים ור"י פרשו דווקא בחלת א"י. אבל בחלת ח"ל א"צ אך יוכל לקרות שם דחזי לכהן קטן או לכהן גדול שטבל לקריו ולא נהגו כן. אך כר' אליעזר דאמר לא תקרא לה שם אגודה וכן היה מהרי"ל דורש ברבי' שלא לתנו לשום כהן. וז"ל האגור לשון מורי אבי הר"ר יודא לנד"א בתשובה ועל עניין החלה בלילי פסחים ודאי מנהגא דידן ודרבנן קשישי שהיה בדורינו כדמסיק ר' כר"א פ' אלו עוברין. וכן נהגו רבינו יעקב בר יקר ורש"י וכן דעת הרמב"ם ואיננו מחלק בין חלת ח"ל לחלת א"י. ור"י שחלק לעצמו חלק וגם מהר"ם כתב שאותו המנהג טוב ונכון הוא כדי להסתלק מן הספק וכדי הם אלו שלשה אבירי ישראל לסמוך עליהם שלא ליתנם לשום כהן

תקפו כתב רש"י ז"ל ובשאר י"ט שאינן של פסח שאין לחוש בהם משום חימוץ יברך עליה מיד בי"ט ומפריש' ומניח אותה כמו שהיא עיסה עד לאחר י"ט ואח"כ שורפה בימות החול. וכן הוא בא"ח ומהרי"ל דרש מתי שאופין בי"ט נכון לעשות עם החלה כדפרישית לעיל ע"י צירוף להפרישה אחר אפייה דמה שנוהגין להפריש עיסה ולהחזיקה כך בלי אפייה עד אחר י"ט לאו הגון היא משום דאז נדבק העיסה במקו' הנחתה ואתי לזלזולי בחלה

תקפח ואם נאפת העיסה ושכח ולא הפריש ממנה חלה בין בי"ט בין בחול. יבצע מן העוגה לאחר אפייה ויברך עליה כאלו היה מפריש מן העיסה. וכן נמצא בתשובת הגאונים ז"ל ובאלו שלשה מצות הצריכים להיות שלימות אם שכח ליקח מהן חלה עד שנאפו השלשה מצות כגון ליל ראשון או שנייה כיצד יעשה. טוב כשיבצע מצה השנייה לאפיקומן אז יניח השני מצות שלימות ושבורות בכלי לצרפם ויכסם ויקח פרוסה קטנה מן הבצוע ומברך וישמור אותם לחה"מ ושורפה. ואפי' אם שכח ואכל קצת יפריש על המות' דחלת ח"ל אוכל והולך ואח"כ מפריש כדאיתא בהדיא בבכורות פ' עד כמה

תקפט בתשובת הגאונים ז"ל אם ספיקא לו לאדם מן הפרשת חלה אם הפרישה אם לאו. מפריש אותה בלא ברכה שבולי לקט

תקצ ואם לקח ממקצת העיסות וממקצת לא לקח ונתערבו צריך ליקח חלה מכל אחד וא' או ילוש עיסה אחרת ויקח ממנה גם כן על אותן שנתערבו. ואם מכיר מצה אחת שחייבת בחלה נוטל ממנה על האחרות

תקצא כתב מהרי"ל נכון לעשות לה מדורה בפני עצמו במקו' שאין מבשלין שם או בתנור שאופין בו המצות טרם הורדו תוכו המצות שאז ידועה לו שלא תבא לידי הנאת ישראל טרם קלייה איסורא. וכן איתא בפ"ק דביצה היכא דמקלי קלי איסורא דלא מקרי הנאה בתר הכי

תקצב תנור שאופין בו חמץ. צריך ליזהר כשיסיקוהו' כדי לאפות בו מצה שילכו הגחלים על פני כולו ואין די לו בלהבה דכמו שבולע ע"י הגחלים כך פולט ע"י הגחלים. ושיהו ניצוצות נתזין ממנו הלכך אם הסיקוהו כמה פעמי' קודם הפסח אינו מספיק אלא אם כן כיון להתירו לצורך פסח. כי שמא לא הלכו גחלים על פני כולו כ"ז שלא כיון לכך. ויש נוהגין להטיל בו קרקע חדש כדי שלא יצטרכו היסק ומנהג יפה הוא

תקצג מהר"ש הקפיד על מי שהוציא המצות קודם שנאפו ויחזירם לגמור אפיית' אולי יתחמצו טרם החזיר'

תקצד מצה שנכפלה אם הוא בערב פסח פורסין מקום הדיבוק והשאר מותר. ובפסח המצה כולה אסור כן הורה מהר"ש ומהרא"י בתרומת הדשן סימן קכ"ז. ודווקא שנדבק הכפל לגמרי אז אין האור בולט בנתיים ונתחמץ אבל אם אינו מדובק לגמרי דאז האור שולט לית לן בה. וכן חטה הנמצאת במצה בערב פסח התיר הסמ"ג המצה כולה בנטילת מקום החטה. אבל בפסח הצריך מהרי"ל שרפה לאותה מנה. והצריך מדורה לעצמה. ואם נמצאת בעיסה היה אוסר מהר"ש ומהרי"ל כל העיסה וכן נוהגין

תקצה יאמר אדם לחבירו האופה עמו אם הוחלפו מצות שלנו ביחד יהא חילוף ומתנה גמורה דחיישינן שמא ישכח אכילת אפיקומן או נאבד ואז סומכין על מצת שאכל ובלא דיליה לא נפיק וראב"ן כתב דצד גזל יש בו מההיא דנתחלפו לו כליו בבית המרחץ וא"כ הוי מצה גזולה אם לא מחל לו חבירו ולא יצא דמצוה הבא בעבירה הוא. וקי"ל כר"מ דדריש מצתכם ואף ע"י חליפי' בה"ג מתקרי גזל בירושלמי דאמר ר' יוחנן מי שנתחלפו לו כליו בבית המרחץ אסור ללובשן. וכן הוא בחזקת הבתים נתחלפו לו כליו בבית