מטה משה קכז

בטילי. ובמהרי"ל כתב דשאני הכא דחיישינן שמא לאחר האפייה מכבדים הבית ויקבצו יחד וראויה להיחשב ורבים שוגים בזה שאומרים סתמא פירורין הפקר דמשמע פירורין מסתמא הם הפקר. וזה טעות גמור הוא כדכתבינ' אך יאמר טרם שילוש כל הפירורין שיפלו מהבצק הזה יהיו בטלים והפקר כן הוא ברוקח סימן רע"ג ובמהרי"ל. וכן משמע באורח חיים

תקפ ויזהרו לאתר שנאפו המצות לכבד בית האופה ומה שנמצא לשם ישרף. דחמץ בפסח אסור בהנאה ואפי' לבהמת הפקר. ואין נכון שממהרין כל כך שלא לכבד הבית. ועוד ח"ו דלא אתי לידי מאכל בשום צד כגון שיפול מידו דבר וידבוק בו פירורי הבצק ולאו אדעתיה וכה"ג כתב מהרי"ל ומהרי"ו

תקפא האשה לא תגביה ידה מן הפת להתעסק בעסק אחר עד שתגמור כל הפת. דלכתחלה צריך שלא יניחהו בלא עסק אפי' רגע אחד וכ"ז שמתעסקין בו אכי' כל היום אינו מחמיץ. ואם הניחוהו בלא עסק שיעור מיל הוי חמץ והוא רביעי שעה וחלק ב' מן השעה. וכתב בהגה"ה מיימוני בשם רא"ם שיעור זה הוא בבית שאין בו אש אבל אם יש בו אש או יתרון חמימות משאר דברים לפי יתרון החמימות ממהר להחמיץ וצריך לתת לב לפי העניין עכ"ל. ואם יתעסק בו בידים נתחמם תחת ידים אם יניחוהו בלא עסק יחמיץ מיד עיין בתשובת הרא"ש כלל י"ד. ומהרא"י כתב בתרומת הדשן סימן קכ"ג דשהיות מצטרפות לכן יזהר כל אדם למהר בעשייתם לרדותם לתנור תכף לעשייתן דדילמא שהייות מצטרפות כדעת מהרא"י. אף שדעת האגור בשם מהר"י מולי"ן אינו כן. מי יכניס עצמו בספק איסור כרת. ומכ"ש אם יהיה במקום חם שממהר להחמיץ שאין להתעצל במלאכה. וראיתי אדוני מורי הגאון מהר"ש ז"ל שהיה עומד בעצמו ובכבודו ומזרז את העם העוסקים בעשיית המצות שלא ינוחו בלא עסק אפי' רגע א'. ומה שרגילי' העולם לשפשף עם ידיהם על גבי המצות אחר שתיקנם קודם אפייתן ואומרים לא יהיו מונחי' כנויין. אין בו ממש דאין זה מתעסק אדרבה מחמת השיפשוף יתחממו יותר ויתחמצו. וכן אותן המניחין על המצות מדקר אחד או מגלגל אחד אין בזה תועלת והמצה תעלה ותחמיץ בלי מונע. ויותר נכון אם ירא שלא תבא לידי חימוץ ישבר אותה ויחזור ויקטפנה ויגלגל אותה פעם אחרת וכן הוא במהרי"ל בשם הרוקח ואגודה

תקפב והכלים שמתקנים בו המצות והסכין שחותכין בו העיסה יגררם תמיד בשעת עשייה שלא ידבק מאומה מן הבצק. ולאחר עשייה ידיחם וינגבם היטב. ובי"ט מותר להדיחן ע"י גוי. ואם אין גוי יטילם לצונן או יתנם לתנור שיאפה הבצק שעליה. ואגן שלשו בו אם אין גוי אף ישראל מדיחו דלא הוי כמתקן לחול דהא חזיא לאנוחי בה מידי כן הורו מהר"ש ומהרי"ל. ואותן מים שרחצו בה הכלים ישפכם במקום מדרון כדי שלא יתקבצו במקום אחד ויחמיץ

תקפג כתב בהלכות גדולות מצה שלשה גוי חש"ו לא נפיק ביה ידי חובתו פי' במצה המשומרת. ועבד ושפחה דלא טבילי אסירי למילש מצה ביום ראשון אבל שאר יומי ברי והכי חזינן לרב כהן צדק ז"ל מיהו טוב ונכון הוא שישראלים בני דעת יתעסקו אפילו בשאר כל המצות דהא אם נאבד אפיקומן סומכין על מה שאכלו בסעודה. ומצוה לכל אדם שיעסוק עצמו במצוו' וכן נהג האשיר"י היה משתדל בהן ועומד על עשייתן ומזרז העוסקים בהן והיה מסייע בעריבתן דאמרינן במכילתא משארות צרורות בשמלותם וכי לא היו להם עבדים ושפחות אלא שהיו מחבבי' את המצוה. ועו' דמצה מתקרי לחם עוני ודרכו של עני הוא מסיק ואשתו אופה. ובמהרי"ל כתב עוד שיבטל בעצמו הפירורים בכל פעם ופעם טרם יחמצו. ולפי טעם זה היה די בעומד על גבם אף אם אינו מסייע. ולפי טעמים הראשונים נכון שיסייע כל א' בעצמו וכלל לא יעשו המצות אך בני מצוה ולא הקטנים. והא דגוי חש"ו כתב מהרי"ל אם גדול עומד על גבן שפיר דמי. מיהו אמר דנראה לו דגוי אפי' ישראל עומד על גבו אסור דגוי אדעתיה דנפשי' קעביד כדאמרי' לענין גטין כו'. ומצאתי לו עזר מתשובת הגאונים שכתבו ששאלתם אם יש רשות לישראל להשתמש בגוים בין נשים בין אנשים בפסח או בחטה של פסח או לא. כך ראינו שאסור להשתמש בפסח לעניין תבשילין ולעניין חטה של פסח אפי' בחול קודם הפסח אסור כו' ואפי' נשים של ישראל שלא למדו ענייני הפסח שהן מישראל אין מאמינין להן לעניין אפייה ולישה בפסח. משום שצונו המקום להשמר בפסח בכמה מקומות שהוא רבוי דקרא ושמרתם את המצות וכתיב את חג המצות תשמור והרבה פסוקים תמצא לענין זה. ומעשי' בכל יום שתלמידים חכמים ורוב הרבני' מנקי' את החטה בידיה' ומוליכי' אותו אל הרחיים הם בעצמן ועומדים על הרקידה ועל אפייה ועל לישת' משום שהרבה דברים יעלו על לב הנשים שהן מותרין. או שמא שוכחות ועושות דבר שלא כהוגן ואינן יודעו' שכר מצוה והפסד עבירה ואם יהא אדם עומד עליהן יותר נזהרות. כ"ש שלא ידעו הגוים ולא ישגיחו על ישראל ויותר הם שמחים אם נתחייב כרת או שום דבר. אם הביא מים מך הבור שמביאין הגוים לישראל עד פתח הבית והולכים. כגון זה מותר אבל עיסה צריכה להשמר שמא עיסת חמץ נתנה לתוכה כדי להכשילו ואין גוי נוגע בה ואין משתמשין בהן כלל ע"כ

דין חלה וברכותיה

תקפד כתב רש"י בהלכות פסח הרוצה להפריש חלה מן העיסה. מברך אקב"ו להפרי' תרומה ומפריש ממנה לכל הפחות כזית. ולא יאמר להפריש חלה דלא ברכה היא. ופי' חלה היא עוגה וחררה ואין בו שום הפרשה כלל וחלה תרימו תרומה כתיב וה"ק חלה ארם אי העוגות תרימו לכם תרומה.