מטה משה קכא

תקלד גרסינן במסכת סופרים אין מברכין על הריח אלא במ"ש כשהוא מבוש' ובגדיו נאים. וכתב בהגהות מרדכי דאם מברך בחול יש לו ללבוש בגדי שבת. וכן הוא בהג"ה מיימוני מהר"ם כשהיה מקדים לברך בחול פן יעבור הזמן אז לבש הסרבל המכובד שהיה לו

תקלה כתב בתרומת הדשן הרואה לבנה בחידושה בימי החול ואמר נמתין מלברך על חידושם עד מ"ש. אם ליל מ"ש הבא אינו לילות הרב' בחודש כגון ז' או ח' שאפי' אם יהא מעונן במ"ש וג' או ד' לילות אחריו עדיין יש זמן לברך עד ט"ו. כה"ג יפה להמתין עד מ"ש. אבל אם ליל מ"ש הבא יהא לילות הרבה בחודש שאם יהא מעונן בו וג' או ד' לילות אחריו יעבור זמן הברכה. כה"ג אין להמתין עד מ"ש עכ"ל

תקלו לדעת הר"ם יונה אין מברכין ברכת הלבנה עד שיעברו עליה שלשה ימים. לפי שקודם לכן אין אדם נהנה מאורה. והרר"י גיקטליי"א בעל שערי אורה כתב בתשובה שעל פי הקבלה אין לברך על חידוש הלבנה עד שיעברו עליה שבעה ימים

תקלו כתוב בהגהות סביב המרדכי מהר"ם שמע בשם רבי משה מכוליי"ו שאין לעמוד תחת הגג אלא בחצר או ברחוב במקום טהרה בשעת קידוש הלבנה. וכתבו התו' דלא נודע אצלינו טעם המנהג שאין לעמוד תחת הגג עכ"ל ההג"ה. ומהר"י ויי"ל שמע ממהר"א כ"ץ הטעם דהואיל והוא כמקבל פני השכינה צריך לצאת מרשות בני אדם כי היוצא לקראת רבו יוצא נגדו מרשותו ע"כ. ואני ראיתי מורי הרב ז"ל שהיה יושב בחבורה שמח וטוב לב והגיע שעת קידוש הלבנה ולא היה רוצה לצאת לחק וציוה לפתוח החלון נגד הלבנה ובירך ברכת הלבנה וקדשה

תקלח כתב עוד בהגהות סביב המרדכי אין מקדשין אלא עד שתהא זריחת' ניכרת ע"ג קרקע וכ"כ א"ז דכה"ג הוי לילה לכל דבר ע"כ. וכ"כ האגור שאין לקדש החודש אלא בלילה ומסתברא דשרגא בטיהר' למאי אהני ע"כ

תקלט כשמקדש הלבנה תולה עיניו כנגדה ומיישר רגליו ומברך ואומר ברוך "יוצרך ברוך "עושך ברוך "קונך ברוך "בוראך כי' יעקב והיא רמז לו. ורוקד ג"פ ואומר כשם שאני רוקד כו'. ואומר תפול עליהם אימתה ופחד בגדול זרועך ידמו כאבן ולמפרע ואומר כן ג"פ כ"כ הטור והרוקח כתב די"ל בעניין זה תפול עליהם אימתה ופחד בגדול זרועך ידמו כאבן עד יעבור עמך ה' עד יעבור עם זו קנית. קנית זו עם יעבור עד ה' עמך יעבור עד כאבן ידמו זרועך בגדול ופחד אימת' עליה' תיפול וכן היה נוהג מורי הגאון מהר"ש ז"ל

תקמ ואומר ג"פ שלום עליכם. ואם אין עמו ג' בני אדם נותן שלום ג"פ לאדם א'. והר"ם אומר דהמשיב כשואל וכשמשיב ג"פ די כן בהגהות סביב המרדכי. וטעם נתינת שלום זה כתב מהרי"ל בתשובה משום שמחה הואיל וקבלו השכינה ומהר"ר הירץ כתב ששמע ממרדכי צדיק שקבל מראשונים אחרי כי קלל ואמר חפול עליהם אימתה ופחד ראוי לומ' לחבירו לא עליך כ"א שלום שלום

תקמא קבלה מהחסיד מהר"ר יודא מריגינשפורג לומר קול דודי הנה זה בא מדלג על ההרי' מקפץ על הגבעות דומה דודי לצבי או לעופר האילים הנה זה עומד אחר כתלינו משגיח מן החלונות מציץ מן החרכים עכ"ל

חלק חמישי מעמוד העבודה

דיני פסח והלכותיה

תקמב שבת שלפני פסח נהגו לקרותו שבת הגדול והטעם לפי שניסן שבו יצאו ישראל ממצרים חל ביום ה' בשבת כמו שמצינו בסדר עולם ומקחו של פסח מצרים שהיה בעשור לחדש בשבת שלפני פסח היה. אמרו ישראל מה נעשה היאך נקח הפסח לעיני מצרים הן נזבח ולא יסקלונו. אמר להם הקב"ה עתה תראו הנס הגדול אשר אעשה לכם הלכו ולקחו איש פסחו להיות להם למשמרת עד י"ד יום לחודש. כשראו המצרים כך חגרו איש חרבו על יריכו ויבקשו להשמיד להרוג ולאבד את כל היהודים. והש"י ברחמיו הגין עליהם ותחלה את מצרים בתחלואים משונים ונדונים ביסורי' גדולי' ולא יכלו להזיק לישראל וע"ש שנעש' נסים גדולים לישראל בשבת שלפני פסח נק' כל שבת שלפני פסח שבת הגדול. ויש מקשים מאחר שכל לשונם היה לשון ארמי הוה להו לקרות שבת רבה כמו צומ' רבה הושענא רבה, ותירץ מורי הרב ז"ל כי לכך קורין אותו שבת הגדול ע"ש ההפטרה שקורין בההיא שבת דכתיב בה הנה אנכי שולח לכם את אליה הנביא לפני בוא יום. ה' הגדול והנורא. ובזה יתורץ גם כן מה שקורין אותו שבת הגדול ולא שבת גדול אך הקשה מורי ז"ל הוי להו לקרות שבת וערבה ע"ש התחלת ההפטרה כמו שבת חזון שבת נחמו. ונ"ל דהא והא מרומז במלת הגדול ההפטרה והנס. טעם אחר מצאתי בשם שיבולי לקט לפי שבשבת שלפני פסח מאחרים העם בבהכ"נ לשמוע הלכות הפסח ולספר בנסים ונפלאות שעשה הקב"ה עם אבותינו במצרים. ומפני האיחור הזה שמאחרים בבית הכנסת נראה להם היום גדול ועל כן הרגילו לקרותו שבת הגדול. והחכם המקובל החסיד רבינו שלמה מלכו האריך בקריאת שם זה עיין בדרשתיו דף כ"ח

תקמג כתב הר"ר אשר ז"ל בהלכות פסח נהגו כל ישראל לעשות לחם בערב שבת. הגדול. הגדול לפי גדלו והקטן לפי קטנו וקורין אותו חלת עני ובלע"ז לחם בית הכנסת ומחלקין אותו עניים ומיום שזלזלו בו נשתלחה מאירה בתבואה