מטה משה קכ

סבורין כדרכן הן קורין שמותר להתחיל ולסיים פ' פחות מג' פסוקים עכ"ל

אך עדיין ק' למה ידלג השני ואינו דולג השלישי בקריאת הלוי שהוא אחרון בפ'. וכתב בספר תניא דאין מתחילין בפ' פחות מג' פסוקים גזירה משום הנכנסים שמא יאמרו שהקורא קורא בפחות מג' פסוקים. והכא דלא אפשר לפיכך דולג האמצעי. דמשום יוצאין ליכא למיחש. מאי איכא למיחש משום הנכנסים. מי שנכנס לב"ה ישאל היתה זאת הקריאה וישיבוהו כעניין עכ"ל. ולי נראה דאין צורך לכך דאם דולג האמצעי ליכא למיחש רק להנכנסים. אבל אם היה דולג הג' איכא למיחש להנכנסים ולהיוצאים. להיוצאים בסיף קריאת לוי שמשייר ב' פסוקים. ולהנכנסים בתחלת קריאת שלישי דכד חזו מתחיל בפסוק ששי סברי דחד מן תרי קמאי לא קרא אלא ב' פסוקים דהא לא אשתייר להם רק חמשה פסוקים. וכ"ת יתחילו לקרא למעלה מפ' צו או למטה מובראשי חדשיכם. כתב הר"ן דלאו קושיא היא שאין לנו לקרות אלא בסדרו של יום ופ' צו סדרו של יום הוא שהרי מקריבין תמידין בראשי חדשים. ושבת נמי פעמים שהוא בר"ח ולפיכך ראויות פרשיות הללו לראשי חדשים. מה שאין כן מה שלמעלה ולמטה מהן

תקכט ומתפללין תפלת הוסף ונהגו העולם לחלוץ תפילין קודם תפלת מוסף מפני שבאותה תפלה אומרי' כתר כפי נוסח ספרדית ואין נכון להיות באותה שעה כתר דתפילין

תקל מצוה להרבות בסעודה בר"ח כמו מועד דאיתקש בתורה וביום שמחתכם ובמועדיכם ובראשי חדשיכם. ובנביאים והי' מידי חודש בחדשו ומידי שבת בשבתו. וכתיב מדוע את הולכת אליו היום לא חדש ולא שבת. וכתיב והשבתי כל משושה חגה חדשה ושבתה וכל מועדה. וכתיב גבי שאול גם היום אל הלחם והשיבו יונתן זבח משפחה לנו. וכתיב ויהי בחדש השני ב' ימים היה ר"ח. ובכתובים קרא עלי מועד ודרשי' מינ' בפ' כיצד צולין דר"ח איקרי מועד. ואיתא בפ"ק דמגלה אבל סעודת פורים וסעודת ר"ח אלמא דמצוה היא דחשיב ליה בהדי סעודת פורים. ובפסיקתא כל מזונותיו של אדם קצובין לו מר"ה ועד ר"ה חוץ ממה שמוציא בימים טובים ושבתות ור"ח כו'

תקלא גרסינן בפ' אין נערכין ר"ח אינו אסור בעשיית מלאכה. והא דאמרי' במגלה יום שאין בו ביטול מלאכה לעם כגון ר"ח וחולו של מועד אלמא שאסור בעשיית מלאכה. ההיא לנשים קאמר שהנשים בטלות בו ממלאכה. והכי נמי איתא בירושלמי הני נשי דנהיגי דלא למיעבד עבידתא בריש ירחא. מנהגא. פי' מנהג הוא ויש להן להתנהג כן שזה המנהג מצאנו אותו בנביאים שנאמר אשר נסתרת שם ביום המעשה ותרגום יונתן ביומא דחולא שמשמע שיום ר"ח שהיו עומדים בו לא היה יום המעשה כ"כ כמו שאר הימים שהנשים לא היו עושים בו מעשה. ואמרי' בפרקי ר"ע פ' מ"ד ויאמר להם אהרן פרקו נזמי זהב אשר באזני נשיכם. ושמעו הנשים ולא רצו ליתן נזמיהם א לבעליהן אלא אמרו להם מה אתם רוצים לעשות פסל ומסכה שאין בו כח להציל ונתן הקב"ה להן שכרן בעה"ז ובעה"ב. בעה"ז שהן משמרות ראשי חדשים יותר מאנשים. ובעה"ב שהן עתידות להתחדש כראשי חדשים שנאמר תתחדש כנשר נעורייכי מכאן סמך לנשים שלא לעשות מלאכה בר"ח. ובמדרש אמר ע"ש שנזדרזו הנשים לנדבת המשכן שנאמר ויבאו האנשים על הנשים והוקם באחד בניסן ולא רצו להביא נזמיהן לעגל נתן להן שכרן שהן משמרות ראשי חדשים. והרב ר' יהודה בן הרא"ש ז"ל כתב טעם לדבר לפי שהמועדים נתקנו נגד האבות. פסח נגד אברהם דכתיב לושי ועשי עגות ופסח היה. שבועות כנגד יצחק שתקיעת שופר של מתן תורה היה בשופר מאילו של יצחק. סכות כנגד יעקב דכתיב ולמקנהו עשה סכות וי"ב ראשי חדשי השנה שגם הם נקראים מועדים כנגד י"ב שבטים. וכשחטאו בעגל נטלו מהם ונתנו לנשותיהם לזכר שלא היו באותו חטא. וכתב הרוקח בסי' רכ"ח כשר"ח ב' ימים לא יעשו מלאכה בשניהם. וכתב רבינו ירוחם נ"ל דלאותן שנהגו שלא לעשות מלאכה אין להם לעשות שום מלאכה כי ראיתי כמה נשים טועות ואומרים אין לנו לטוות אבל נעשה מלאכה אחרת והיה להן או לאשור כל מלאכה לפי מנהגן או להתיר כל מלאכה עכ"ל. והב"י כ' שנכון להם שאין לתפור אפי' בגדי כלי בית

דין ברכת לבנה

תקלב גרסינן בסנהדרין פ' היו בודקין א"ר אחא בר חנינא א"ר יוסי א"ר יוחנן כל המברך על החדש בזמנו כאלו מקבל פני שכינה כתיב הכא החדש הזה וכתיב התם זה אלי ואנוהו תנא ר' ישמעאל אלמלא לא זכו ישראל אלא להקביל פני אביהם שבשמי' דים. אמר אביי הלכך מברכי' מעומד. ועל ההיא דתנא דבי ר' ישמעאל כו' פי' הכלבו בשם הר"ר יונה כלו' שהוא נראה ע"י גבורותיו ונפלאותיו. ומהר"ר הירץ כתב שכוונתו לומר כי הא דר' יצחק לא היה צריך להתחיל התורה כי אם מהחדש הזה לכם כלומר בה ישיג האדם למנהיגו של עולם ואין עולם כמנהגו נוהג שהרי שמש בגבעון דום. גם בה ישיג גמול ועונש לכי ומעטי את עצמך גם ביאת משיח אשר יתמלא פגימה של לבנה ומלכות פרץ וזרח וסוד עטרת תפארת והמשכיל יבין

תקלג א"ר יוחנן עד מתי מברכין על החודש עד שתתמלא פגימתו אבל מכאן ואילך כבר הוא ישן ואינו ראוי לברך על חידושו. וכ' הכלבו הטעם כי החמה עומדת כנגד הלבנה בט"ו בחודש ולכך זיו הלבנה בחזקה עומד על מילואה כי חמה במערב ולבנה במזרח רק המקום ביניהם ולכך מברכין על התוספת ולא על החסרון כי על הטובה יש לנו לברך וזהו שאמרו וכמה פי' מתי תתמלא פגים. נהרדעי אמרי עד ט"ז ולא ט"ז בכלל שנעשה כולו שלם. והני ט"ז משעת המולד מונין אותם ולא מקביעת החודש כ"כ הא"ח. וטעמא משום דאמרי עד שתתמלא פגימתה וא"כ במלוי תליא מילתא ולאו דוקא ט"ו וט"ז אלא חצי כ"ט י"ב תשצ"ג זהו מלאתה כ"כ בתשובת מהרי"ל: