מטה משה קיט

הוא מפני שתחלת פרשת מן המצר ענינה כפולים עד אודך כי עניתני. כנגד עוה"ז וימות המשיח ולפיכך אנו גומרים אותה בכפילה. וי"א טעם אחר לכפילת פסוקים אלו מפני שאמרום ישי ודוד ואחיו ושמואל כדגרסינן בפרק ערבי פסחים אודך כי עניתני אמר דוד. אבן מאסו הבונים אמר ישי על דוד שהיה צעיר שבאחיו ורועה בצאן ולא היה נחשב בעיניהם ולא עלה בלבם שיהיה הוא מלך. הבונים הבנים כתיב. מאת ה' היתה זאת אמרו אחיו שהוא לשון רבים. זה היום עשה ה' אמר שמואל שהיה מתנבא להם שסופם לגיל ולשמוח שיושיעם הקב"ה מיד אויביהם על ידו. אנא ה' הושיעה נא. אמרו אחיו. אנא ה' הצליחה אמר דוד שהיה מצליח ומתפלל שיצליח במלכותו. ברוך הבא בשם ה' אמר ישי כשבא דוד מן הצאן. ברכנוכם מבית ה' אמר שמואל כשקרא אותם אל הזבח. אל ה' ויאר לנו אמרו כולם. אסרו חג אמר שמואל שאמר להם שיהיו מקריבים זבח שלמים לשמוח ולזרוק על המזבח. אלי אתה ואודך אמר דוד. הודו לה' אמרו כולם. ומפני כבודם אנו כופלים אותם להראות שאנו חושבים כל פסוק מהם כפרשה בפני עצמה. ולכך אנו פוסקים אנא ה' הושיעה נא אנא ה' הצליחה נא לשנים וכופלים אותם אעפ"י שהוא פסוק אחד כך כתב האבודרהם

תקכו כיון שאין גומרין אותו ואין קורין אותו אלא בדילוג אינו חמור לעניין הפסקה כק"ש אלא אף באמצע שואל מפני הכבוד ומשיב שלום לכל אדם. אבל בעניין אחר אין לו להפסיק. ואם הפסיק ושהה בו אפילו שהה כדי לגמור את כולה אין צריך לחזור לראש א"ת סימן תכ"ב

תקכו ויחיד שלא התפלל עם הציבור טוב לו לכתחלה לחזור אחר ג' שיהיו עמו כדי שיוכל לומר לשנים הודו והם יענו אחריו. וכתב הכלבו בסי' נ"ב בשם הר"ר פרץ שטוב לאומרו עם הציבור אף קודם התפלה ע"כ. והרר"ם הוא בעל הגהות סמ"ק ותשב"ץ וכתב כן בהגה בתשב"ץ סי' ר"ח והרוקח כתב ראיתי את ר' שלא קרא הלל דר"ח עם הציבור וקרא מעצמו מיושב בשעת קריאת התורה

תקכח בעניין קריאת הפרשה הלכת' כר' דאמר דולג. בפרק הקורא את המגלה עומד. פי' כהן קורא ג' פסוקים וידבר צו ואמרת. לוי חוזר וקורא ואמרת וזה פי' דולג שדולג לאחריו וקורא עד ההין. ישראל עד ונסכה. רביעי עד ונסכו. והטעם שהוצרכו לדלג הוא מפני שפרשה זו אין בה אלא ח' פסוקים. ואם יקראו שנים הראשונים כל אחד ג' פסוקים לא נשארו אלא ב' פסוקים. ואין משיירין בפ' פחות מג' פסוקים. ואם יקראו פ' זו בשנים ונשארו עדיין ז' פסוקים לקרות בהן שני אנשים. א"א לפי שהם נחלקים לב' פרשיות פ' וביום השבת היא משני פסוקים. ופ' ובראשי חדשיכם היא מחמשה פסוקים. ואם יקרא איש פ' וביום השבת ופסוק א' מפ' ובראשי חדשיכם אין מתחילין בפ' כחות מג' פסוקים. ואם יקרא פ' וביום השבת וג' פסוקים מפ' ובראשי חדשיכם לא נשארו אלא ב' פסוקים. ומפני כך צריכי' לקרות ג' בפ' צו ואעפ"י שאין בה אלא ח' פסוקים. כשדולג האמצעי פסוק א' ה"ל ט'. וקורא השלישי ג' פסוקים הנשארים וגם וביום השבת. והרביעי קורא ובראשי חדשיכם כ"כ הב"י סימן תכ"ג. והוא הבעי' בגמ' בפ' היה קורא וברי"ף ופשטיה רב אומר דולג. ופי' הרי"ף והגאונים אמצעי דולג כדכתבינ'. והקשה עליו הרמב"ן דא"כ מה הועילו בתקנתן והלא אותה חששה דנכנסי' במקומ' עומדת שהרואה אותו מתחיל בפסוק שלישי שבפ' יאמר הראשו' לא קרא אלא ב' פסוקים ואי לא חיישי' לנכנסין בדלא אפשר. למה דולג יקראו השנים בפ' צו. והשלישי יקרא וביום השבת ופסוק א' מפ' ובראשי חדשיכם. דמאי איכא משום דמתחילין בפ' פחות מג' פסוקים. והא ההיא אינה אלא משום הנכנסים וכיון דאפילו בדילוג איכא לההיא חששא גופא למה ידלוג נקרא כדרכו ולא ניחוש לנכנסי' כיון דלא אפשר. והרשב"א ז"ל תירץ דמשום הכי פסקינן דדולג בראשי חדשיכם ולא אמרינן שיקראו כדרכן וכדכתבינ'. משום דאמצעי דולג דהיינו שני ליכא למיחש אלא לחד נכנסים דהיינו אותן שיכנסו בתחלת קריאת השני ואלו היו קורין כדרכן ויקרא השלישי פרשת וביום השבת דהוי תרי פסוקי ופסוק אחד מובראשי חדשיכם איכא למיחש לתרי גווני נכנסים. חד לנכנסים בשעת שהוא מתחיל לקרות אותו פסוק של ובראשי חדשיכם שהוא סבור שמשם התחיל לקרות שאל"כ למה לא סיים בסוף פ' ביום השבת ואיכא למיחש לנכנסים לתחילת קריאת הרביעי דכד חזו ליה מתחיל בפסוק שני סברי דקמא לא קרא אלא פסוק א' הלכך דולג עדיף

והר"ן כתב דאין צורך לכך אלא רבני גזור דלעולם אין מתחילין בפ' ואין מסיימין בפ' פחות מג' פסוקים. והך תקנתא לא מיעקרא לעולם הלכך א"א שיקראו כדרכן בראשי חדשים דהיכי ליעבד כדלעיל שאלו היו קורין כדרכן לא לנכנסים וליוצאים בלבד אלא אפי' לעומדים שם מתחילה ועד סוף איכא למיחש לחורבה שיהיו סבירים לומר שמותר להתחיל בפ' בפחות מג' פסוקים וירגילו לעשות כן כשיזדמן להן ואיכא משום הנכנסים או אם ישייר בפחות מג' פסוקים ירגילו לעשות כן בכל השנה ואיכא משום היוצאי'. ולפיכך לא רצו חכמים לעקור א' מב' תקנות אלו עולם אפילו אי לא אפשר. שמא תאמר והא אכתי כי אמרי' נמי דילג איכא למימר שהעומדי' שם יהיו סבורים שמותר לדלג בעלמא ויבאו לעשות כן בפסוק ג' שבפ' ואיכא משום הנכנסים. הא לא קשיא שאין הדילוג מצוי ולמה יבאו לדלג אדרבא מי שהוא בב"ה מתחלה ועד סוף שואל למה הוא דולג כיון דאיכא פסוקי טוב' ומפרשי ליה שלפי שאין מתחילין ואין משיירין בפ' עושין כך ומתוך כך לא יבאו לדלג בעלמא בכיוצא כזה כדי שלא יחשבו הנכנסים שהתחילו בפ' פחות מג' פסוקים. ועוד שאין הדילוג מצוי ואינו נעשה אלא מדוחק וליכא למיחש ביה אבל אם היו קורין כדרכן העומדים בב"ה אין רואין שנו' כלל ואינן סבורין דהכא שאני משום דלא אפשר אלא