מטה משה קיח

פי תקרה והתקרה רחבה ד' אז אמרינן פי תקרה יורד וסותם

תקיח כתב ר"י אותם היהודים הדרים בכרכים המוקפים חומות שיש בהם מחיצות גמורות ודלתותיהן נעולות בלילה. דאין צריכין לשכור אפילו הרבה ישראלים דרים בבית אחד שרי לטלטל בכל העיר. כיון דליכא שני ישראלים בשני' בתים שאוסרים זה על זה ומיהו מה שכתב ר"י ודלתותיהן נעולות בלילה לא נראה לרבינו מאיר דאפילו אינן נעולות בלילה נמי מרדכי פ"ח דעירובין

דיני ראש חדש

תקיט נוהגין שהשמש מכריז בערב בהכנסת ר"ח בקול רם יעלה ויבא. כתב מהרי"ל שיש מקומות שהנערים קורין כדי שלא יהא השמש צריך להפסיק בין גאולה לתפלה. והרשב"א כתב שאין לחוש לזה מאחר שתפלה ערבית רשות. וראיתי כתוב בספר שחיבר אדוני מורי אשר עדיין כמוס באוצר המלך שדחה תשוב' הרשב"א בראיו' ברורות וטעמו ונימוקו עמו ושקיל וטרי עד דמסי' שיש לנהוג שהשמש העיר יתחיל להתפלל י"ח קודם הציבור וכשיגיע ליעלה ויבא אז יאמר בקול רם תיבות יעלה ויבא

תקך שכח יעלה ויבא מחזירין אותו. ואם נזכר קודם שמסיים ברכת רצה או אפי' אחר שיסיים כל שאינו מתחיל מודים אומרו במקום שנזכר. ואם לא נזכר עד לאחר שהתחיל מודים חוזר לתחלת רצה. סיים חוזר לראש. והא דמחזירין על שכחת הזכרת ר"ח דוקא שחרית ומוסף ומנחה. אבל שכח ולא הזכיר בערבית אין מחזירין אותו שאין מקדשין החודש בלילה ל"ש חם ר"ח יום אחד או אם ב' ימים. וכשם שיחיד חוזר ש"ץ נמי חוזר אם טעה. חוץ משחרית שאינו חוזר הש"ץ מפני שתפלה מוסף לפניו כך מסיק הא"ח סי' תכ"ב. והא דמחזירין דוקא בתפלה אבל ברכת המזון אין מחזירין אותו. מ"ט תפלה דלא מצי פטר נפשיה מחזירים אותו. ברכת המזון דמצי פטר נפשיה אי בעי אכיל ואי בעי לא אכיל (פי' דבר שצריך ברכת המזון) שאפשר שיאכל פירות או ירקות. רק שלא יתענה שאסור להתענות בר"ח הלכך לא מהדרינן ליה. מ"מ כל זמן שלא פתח בהטוב והמטיב לאו חזרה היא. ואומר ברוך שנתן ר"ח לעמו ישראל לזכרון כו' וכתב הר"ר יוסף שאם נזכר קודם שפתח הטוב והמטיב אומר ברוך שנתן אפי' בלילה אע"ג דגבי תפלה אין מחזירין אותו על שכחת החודש בלילה ה"מ להחזיר' אבל להוסיף ברכה אפילו בלילה נמי כך מסיק המרדכי והטור א"ח סימ' קפ"ח

תקכא מה שאנו קורין הלל בר"ח מצאתי בשם הגאונים ז"ל מניין שאומרים הלל בראשי חדשים מצינו שרמזו דוד בתהילים הללויה הללו אל בקדשו. י"ב פעמים הללו כנגד י"ב חדשים ומשמע הללו אל בקדשו על קדוש החודש הללויה. ולפיכך אנו כופלין כל הנשמה תהלל יה הללויה על שנה מעוברת שיש בה י"ג חדשים ועל חודש שני ימים כ"כ התניא וכתב עוד ומצאתי בשם הר"ר מאיר ז"ל שמצות ההלל לקרותו מעומד. והטעם מצאתי בשם החב"ר רבי בנימין בר אברהם הרופא ז"ל ע"ש הכתוב הללו עבדי ה' שעומדים. כלומר הללו את ה' בעמידה לפי שהלל עדות שבחו של מקום ונפלאותיו ונסיו שעשה לנו ומצות עדות בעמידה שנאמר ועמדו האנשים ובעדים הכתוב מדבר. וכן היו קורין אותו בעזרה על שחיטת הפסחים בעמידה שהרי אין ישיבה בעזרה. ומה שקורין אותו בלילי פסחים בישיבה מתוך שחולקים אותו ואין קורין אותו כולו ביחד אין מטריחי' אותו לעמוד. ועוד שהרי יושב על שלחנו וכוסו בידו שמא תטרף דעתו מתוך סעודתו ויפיל הכוס מידו: ובשם הר"ר מאיר ז"ל מצאתי לפי שדרך לילי פסחים דרך היסבה וחירות אין מטריחי' אותו לעמוד עכ"ל

תקכב ובענין ברכת ההלל יש פלוגתא דרבוותא. ומסקנת ר"ת והרא"ש דבין יחיד בין צבור מברכין. וכתב הטור סי' תכ"ב דמברכין לקרא את הלל כלו' ואין מברכין לגמור וכן כתבו התוספת פרק היה קורא והר"ר יונה והרא"ש והר"ן. וכתב המרדכי פרק במה מדליקין בשם ראבי"ה דהמברך בר"ח לגמור לא משתבש דלגמור תרתי משמע וכן משמע בא"ח סימן תפ"ח. ושבולי הלקט כתב מי שטעה ובירך בר"ח לגמור אין צריך לחזור

תקכג וקורין אותו בדילוג דגרסינן במסכת עירובין אמר רבי יוחנן משום ר"ש בן יהוצדק שמנה עשר יום בשנה יחיד גומר בהן את ההלל ואלו הן שמונת ימי חנוכה ויו"ט ראשון של פסח ויו"ט של עצרת ושמונת ימי החג. ובגולה כ"א יום שמונת ימי חנוכה ובימים טובי' של פסת וב' ימים טובי' של עצרת ותשעה ימי החג. וסימן בבט"ח שני ימים טובים של פסח. ב' ימים טובים של עצרת. תשעה ימים דסוכות. שמונה ימים דחנוכה. סי' אחר שנים שנים באו אל נח. שנים שנים. שני ימים טובים של פסח ושני ימי ימים טובים של עצרת. "באו תשעה ימי החג. "אל "נח בגימט' חנוכה. וכן ימים שאין גומרים בו הלל כ"א וסימנך א"ך טוב. ראשון ניסן. ששה ימי פסח. ב' אייר. א' סיון. ב' תמוז. א' אב. ב' אלול. ב' מרחשון. א' כסליו כשהשנה כסדרה. א' שבט. ב' אדר. זהו כ"א. וימים שגומרין ושאינם גומרין הם ב"פ כ"א. וסימנך אהי"ה אשר אהי"ה שהוא ב"פ כ"א והוא שם גאולת מצרים כן יגאלנו ברחמיו שנית

תקכד טעם הדילוג כתב הר"ר דוד אבודרהם וז"ל הרמב"ם כתב קריאת ההלל בר"ח היה מנהג ואינה מצוה ומנהג זה בצבור לפיכך קורין בדילוג ע"כ. ויש מי שכתב משום דהוי יום סליחה כיום כפורים וראש השנה. לכן אין לגמור הלל כדאמר זמן כפרה לכל תולדותם דמיום שנתלו המאורות נפלה אסכרה בתנוקות. שלא יכולו לסבול האויר ונתבטלה בקרבן ראש חדש

תקכה וכיצד מדלגין. תנוקות של בית רבן יודעי' ואין צריך לפרש. רק יש לנו לפרש למה נוהגים לכפול כל פסוק מאודך ואילך. והטעם