מטה משה קטו

אלו דברים. אבל מבדילין על השכר אם הוא חמר מדינה. והגאונים כתבו אעפ"י שאין מבדילין על הפת חם חל י"ט במוצאי שבת מבדילין עליו כיון שמקדישים עליו הקידוש עיקר ואגב הקידוש מבדילין גם כן עליו והרא"ש ז"ל כתב שיותר טוב לעשות ההבדלה והקידוש שניהם על השכר. ומי שאין לו יין ומצפה שיהיה לו למחר לא יאכל עד למחר שיבדיל. ואם אין לו אלא כוס אחד ואינו מצפה שיהיה לו למחר יותר מוטב שיאכל קודם שיבדיל ויברך עליו ברכת המזון ואח"כ יבדיל עליו כסדר ההבדלה. ממה שיבדיל ויברך ברכת המזון בלא כוס שברכת המזון טעונה כוס אורח חיים סימן רצ"ו

תקד וכשמבדילין על הכוס שופכים מן הכוס פי' מן היין לארץ דאיתא בב"ר כל בית דלא אשתפיך ביה יינא במ"ש כמיא לית ביה סי' ברכה. גי' במרדכי פ' ג' שאכלו. ועוד טעם לשפיכה זו לפי שבשעת שמבדילין כל משמרות החול אשר זזו ממקומן בע"ש מוכנות לשוב אל מקומן כמו שכתב הרקנט פרשת קרח דסלקא מגיהנם חד כוסירא טעינ' בישא דבעא לשלטאה בשעתא דאמרי ישראל ומעשה ידינו כוננהו. ואיהו נפיק מההיא דרגא דאקרי שאול ובעי לאתערב' בזרעא דישראל ולשלטא עלייהו וישראל עבדי עובדי בהדס וביין ואמרי הבדלה ואיתפרש מנייהו וכיון דמבדלי על הכוס מאיך ההוא כוסירא ועל לדוכתיה לשאול אתר דקרח וסייעתיה תמן דכתיב וירדו הם וכל אשר להם חיים שאולה. ואינון לא נחתין תמן עד דישראל עבדו הבדל מנהון הבדלו מתוך העדה הזאת ע"כ. ומזה הטעם היות הבדלה על היין כי היין עולה ע'. וע' הם השרים החיצוני' מצד ישמעאל ועשו אינהון מריהון דקטיגרון ואנו שופכי' היין להחליש כחם לארץ. גם טעם שפיכת היין ע"ד שהרמב"ן מביא משל למי שעשה סעודה למלך וציוה המלך לתת לפלוני לחמלתו על בעל הסעודה רצה שיהיו כל עבדיו נהנין מן הסעודה שיספרו בשבחו ולא בגנותו. לכן גם בכאן צרי' ליתן לעדתו של קרח חלקם כדכתבתי לעיל בעניין מים אחרונים. ונמצא כתוב בספר חסידים אחר שבירך על מיני שתייה אסור לשפוך הימנה ע"כ יש לדקדק לשפוך קודם הברכה. ויש מדקדקי' שמתחילין לערות לתוך הכוס כשמתחילין הנה אל ישועתי ומערה והולך עד שיגיע למעייני הישועה אזי שופך שיזול היין על שפת הכוס על הארץ

תקה ואח"כ מברך על הבשמים ומברך תחלה על הבשמים ואח"כ על האור וסי' לדבר "בשמים "ראש. וכן תמצאם מבואר מסודרים בסדר הזה ביצירת בראשית כמו שכתב רבינו בחיי בפ' ויקהל וז"ל ברכת היין רמוזה היא בפ' בראשית במלת הארץ שהוא הגן והגפן בגן והוא היין המשומר בענביו מששת ימי בראשית ברכת מיני בשמים רמוזה במלת ורוח אלהים כי הריח באמצעי' הרוח והוא שאמר שישאף האדם האויר ויכניסו בחוטמו. ועוד ממה שידוע כי הרוחות מניעות הריח. מאורי האש נאמר יהי אור. המבדיל בין קודש לחול שנאמר ויבדל אלהים בין האור ובין החשך עכ"ל. ומאחר שפסוק ויבדל הוא כנגד המבדיל מרומז בו ג"כ כמה הבדלות עושין בשנה והם כמניין מלת ויבד"ל כמו שכתב התשב"ץ סי' פ"ד. והר"ם מרוטנבורק כשהיה מברך על הבשמים היה נוטל ההדס בימינו וכן משמע בברכות פרק אלו דברים דבר שיש לו לברך עליו יטול בימינו. שאל רבינו יהודא לרבינו אפרים למה מברכין על ההדס יותר מכל מיני בשמים כגון עשבים המריחים או פירות. והשיב לו איני מברך על הדס שוטה שלכם שלבו יבש ואין בו לחלוחית של ריח ויש לי זכוכית קטנה של בשמים ועליה אני מברך. והרב רבי ברוך כתב שמצוה מן המובחר לברך על ההדס. וסמך לדבר תחת הסרפד יעלה הדס וסמיך ליה שומר שבת מחללו לכן הרוצה לצאת ידי שניהם יהיה לו כלי מיוחד עם בשמים וגם ישים שם עלי הדס. ועל ריח הפלפלים מצאתי בקובץ ישן בשם מהרא"י דיוצאים בהם כמו בשאר בשמים ולא כיש שמפקפקים בדבר. כתב הרב רבי שמואל בר גרשם מי שאין לו עצי בשמים ולא עשבי בשמים שיכול לברך בריר הפירות שריחם מבושם ונודף. והטעם שמריחים הבשמים במוצאי שבת כדי לעשות נחת רוח לאדם על שהלכה ממנו הנשמה היתירה האבודה במצ"ש שנ' שבת וינפש כיון ששבת וי אבדה נפש

נשאל הרשב"א מפני מה אין מברכין על הבשמים במוצאי י"ט שחל להיות בתיך השבת כמו שמברכים במוצאי שבת שהרי יש נשמה יתירה ביום טוב ועל זה מברכין בי"ט שקל להיות במוצאי שבת יין קידוש נר הבדלה זמן ואין מברכין על הבשמים. והשיב נראה לי כי נשמה יתירה שאמרו הוא מפני שימיה נפעלים כפי התחלת בריאתם וכמו שאמרו במסכת תענית פר' בשלשה פרקים תנו רבנן אנשי משמ' היו מתפללים על קרבן אחיהם שיתקבל ברצון. אנשי מעמד נכנסי' לבית הכנסת ויושבי' ארבע תעניות בשבת. בשני ובשלישי וברביעי ובחמישי. בשני על יורדי מים כלומר מפני שבו נחלקו המים ועלול להיות צער במים. ובשלישי על הולכי מדברית כלומר מפני שבו נראית היבשה. וברביעי אסכרה. שלא תיפול בתינוקות מפני שבה נבראו המאורות דכתיב בהו והיו למאורות למארת כתיב. ובחמישי על עוברות ומניקות. עוברות שלא יפילו. ומניקות שינקו אח בניהם כלומר שבו נבראו העופות והדגים ולפיכך כשנגמרה מלאכת הבריאה עמד העולם שלימתו ובריאתו בשבת. וכשיצא השבת חוזרת ימות השבת חלילה להיות' נפעלים בתחילתם. ויום הראשון חלוש מכולם שממנו ההתחלה. וענין זה אמרו שם עוד שביום הראשון לא היו מתענין מפני שהוא יום שלישי ליצירה כלומר ליצירת האדם והאדם חלוש בשלישי ליצירה כתנוקות שהם חלושות בשלישי כמו שמוזכר בדברי חכמים. ואמרו ריחנו משום נשמה יתירה ופירושו כמו שאמרתי, ולפיכך צריך ריחני להשיב את הנפש ולחזקה. אבל במוצאי יום טוב אינו צריך ומ"מ כשבא י"ט במוצאי שבת אין צריך לבשמים שעונג יום טוב עולה כבשמים לנשמה יתירה ויותר. וכן כתב רבינו בחיי בפרשת וישלח: