מטה משה קיג

הא והא איתא כמו שכתב רבינו בחיי פ' יתרו וז"ל אמרו רז"ל אסור לשתות מים בערב שבת בין השמשות הוא שנמצא במדרש שכל השותה מים בערב שבת בין השמשות הרי זה גוזל את המתים. וכוונו בזה לקבוע בנפש אמונה שיש לרשעי ישראל מנוחה בשבת בגיהנם. וכשיוצאים בערב שבת הם שותים ורוחצים ומצטננים במים עד שהשותה מים באותה שעה הוצרכו לומר שהוא גוזל אותן מהם ועשו את השותה גזלן ומחוסר אמנה. ומדרש זה לא ידעתי היכן הוא. אבל שמעתי כי נמצא לרז"ל בספר הנקרא מסכ' גן עדן או פרקי גן עדן כעין פרקי היכלות ופרק מרכבות ופרקי דרך ארץ וכן כתוב שם בנוסח אחר כל השותה מים בשבת בין מנחה לערבית תוך שנה שמת לו מת הרי זה גוזל את מתיו. ושם מפורש הטעם באותן פרקים לפי שהמתים יוצאים בשבת ושותים מים מן הנהר היוצא מעדן ולכך אין ראוי לו לגזול את מתיו. אבל לאחר שנה קבל את דינו כבר עכ"ל

תצג יט להוסיף מחול על הקודש במוצאי שבת. דאמר רבי יוסי יהי חלקי עם מוצאי שבת בציפורי שהיתה יושבת בהר והיה נראה להם יום גדול עד צאת הככבים. ולכך היו מאחרים במוצאי שבת. ומ"מ זמן יציאת השבת להיות מותר במלאכה הוא משישלים בין השמשות דר' יוסי והוא אחר בין השמשות דר' יודא שהוא ג' חלקי מיל אחר שקיעת החמ' נמצא אחר שקיעת החמה כדי להלך אלף ות"ק אמה מותר בעשיית מלאכה

תצד כ תפלת ערבית והבדלה. מתחילין והוא רחום וממשיכים הניגון בוהוא רחום וברכו כמו שכתב הרוק"ח (וז"ל ברכו במשך גדול מפני הנשמות חוזרים לגיהנם לאחר מכאן ובכל עוד שמושך אינם חוזרים. ועוד מפני טית שבת שצריך ללות למלך יש למשוך. ועוד מפני איחור להוציא שבת צריך למשוך. כן אני עושה אני הקטן. וכך שמעתי שרבינו אלעזר בן רבנא משולם הגדול היה חזן והיה מושך ברכו בכל כחו. וכן נמצא בתפלה רבנא עמרם במ"ש ימשוך אדם ברכו ע"כ לשון רוק"ח

תצה ויתפלל ויתכוון כשאר ערבית. אך בתפלת י"ח מתפלל אתה חונן וכתב באורחות חיים אין מתחילין באתה חוננתנו לפי שהמשנה מטבע שטבעו חכמים בברכה אינו אלא טועה. אלא מתחיל אתה חונן עד וחננו מאתך ומתחיל אתה הבדלת בין קודש לחול וכן כתב הרמב"ם וכן כתוב בסדר רב עמרם עכ"ל. ובהעתק מכתב יד מוהר"ר יעקב פולק מסמ"ג שלו מצאתי וז"ל נ"ל שטועים האומרים אתה חוננתנו ואתה חונן כי כל דברי אתה חונן מפורשים באתה חוננתנו. וגם בספר הגאון בן מיימוני אין בו אתה חוננתנו אלא כוללה באתה חונן ומתחיל ואתה הבדלת בין קודש לחול. וגם בתשובת הגאונים לא תמצא שום אתה חוננתנו כ"א אתה הבדלת מוהר"ר מנחם ע"כ. וכן כתב הב"י וז"ל והעולם נוהגים לומר אתה חוננתנו שאין זה נקרא שנוי מטבע שהכל ענין אחד הוא עד כאן לשונו

תצו הטעם שתקנו הבדלה בחונן הדעת לפי שאין אדם מגיע לדעת בין קודש לחול ואור לחושך אלא אחר חכמה גדולה ויגיעה רבה. ועוד כשם שאין לו לאדם לעשות מלאכה במוצאי שבת קודם שיבדיל. כך אין לו לתבוע צרכיו קודם שיבדיל ולכך קבעוהו ההבדלה בחונן הדעת שהוא ראש לכל הצרכים. והכי איתא בירושלמי אסור לאדם לתבוע צרכיו עד שעה שיבדיל עכ"ל האבודרהם

תצז ואחר תפלת לחש אומר קדיש. ואומר ויהי נועם יושב בסתר עליון וכל המזמור עד אורך ימים אשביעהו. ולמה נהגו לומר זה המזמור במוצאי שבת לפי שהשבת היא משמרת שומריה ואין צריכין לירא מן המזיקים שהרי אין חותמים בשבת שומר עמו ישראל לעד אלא חותמים פורס סכת שלום עלינו לפי שאינן צריכים שמירה מן המזיקים. לפיכך עתה שהן נכנסים לימות החול והן צריכין שמירה שכבר ניתנה רשות למחבלים לחבל גם לשר הממונה על הרוחות להשיב נפשות הרשעים בגיהנם לדונם נהגו לומר זה המזמור במוצאי שבת שיש בו תפלה להמלט מן המזיקים ומדין גיהנם. מן המזיקים כמה דתימא יפול מצידך אלף ורבבה מימינך אליך לא יגש. מדין גיהנם (מן) כמה דתימא לא תאונה אליך רעה ואין רעה אלא גיהנם כמה דתימא וגם רשע ליום רעה. ונהגו העם להתחיל ויהי נועם הוא סוף מזמור שלמעלה הימנו להתפלל על מעשה ידיהם שהרי בשבת לא עשו מלאכה. ועוד שהוא מזמור של ברכה שבו בירך משרע"ה לישראל בשעה שסיימו מלאכת המשכן. והקמת המשכן היה ביום א' לפיכך אומרים אותה בליל ראשונ' ונהגו לכפול פסוק אורך ימים אשביעהו שעי"כ נשלם השם היוצא ממנו כ"כ הא"ח. ומצאתי לכך כופלים פסוק זה כדי להזכיר שם של ד' יודי"ן בי"שועת"י בסוף המזמור ב"פ להשמר מן המזיקים ויש ב' שמות אחד של ד' יודי"ן ואחד של ג' יודי"ן עכ"ל. והצרור המור פ' ויקרא אדם כי יהיה בעור בשרו ולא אמר איש או גבר אלא אדם בא לרמז לאדם הראשון שממנו נמשכו אלו הטומאות והנגעים וכל מיני זיבה שנתהוו ממנו בק"ל שנים שהיה פורש מאשתו ונדבקו אליו פגעין בישין ונגעי בני אדם ורוחין בישין. ולכך אמר בשיר של פגעין ונגע לא יקרב באהליך. ולכך יש במזמור הזה ק"ל תיבות כנגד אלו ק"ל שנים של אדם. ולכך כופלים פסוק אורך ימים להשלים המנין עכ"ל. וכן כתב בפרשה בראשי'. והתשב"ץ בסימן רנ"ח כתב מהר"ם ז"ל כשהיה מתפלל ויהי נועם אמר לעולם אורך ימים ב"פ ואז יש בו כמנין הכהני"ם בגימט' לפי שכהני חשמונאי ובניו היו הולכים למלחמה ואמרו ז' פעמים ויהי נועם וב"פ אורך ימים אשביעהו ונצחו ולכך נעלם זיי"ן בויהי נועם לומר כל האומרו ז' פעמים אינו יכול להזיק לו כלי זי"ן. והרר"ד אבודרהם כתב וז"ל והטעם שכופלי' בתחלה ויהי נועם ובסוף אורך ימים אשביעהו יש אומרים מפני שיושב בסתר עליון עם פסוק ויהי נועם יש בו קכ"ד תיבות וכשתכפלם יהיו רמ"ח. ומן הדין היה לכופלו פעם אחרת אלא מפני טורח הצבור תקנו