מטה משה קיב

ביום בא גוג וגו'. וא"ר יוסי יהי חלקי עם מקיימי ג' סעודות בשבת. ומצאתי כתוב טעם ג' סעודות יתפרש על י' דברים בעבור שגורם שובע והשקאה לכנסת ישראל מן המקור העליון. וגורם ברכה בכל י' ספירות ויקבל ה"ז תוספות ברכה. ובעבורו יתברכו כל ששת הימים בעבור שאמר מרע"ה אכלוהו היום כי שבת היום לה' היום לא תמצאהו. ג"פ היום כנגד ג' י"ט שנכנסים עם כל שבת ושבת שהוא יום ז' דכתיב וישבות ביום הז' להורות על ב' שבתות שבת הגדול ושבת בראשית ושבת מ"ת עמה נמצאו ג' שבתות. ענין שני כנגד ג' אבות העליונים והתחתונים אברהם יצחק יעקב ימין שמאל וגוף. ענין שלישי כנגד ג' אותיות של חסד שאם פיחת א' ישאר סד כל הפוחת אחת מהן מונע ממנו חסד. ענין רביעי כנגד ענ"ג "עדן "נהר "גן והפוחת אחת מהן נפחת מחסד ומעונג. ענין ה' כנגד ק' ק' ק' ה' צבאות ג' קדושות שיש ביום השבת והפוחת אחת מהן הרי זה מחסר קדושה אחת ח"ו. ענין ששי כנגד בית המקדש כשהיה קיים היה מנוחה לשי"ת ולישראל שכלו שבת וכנגד בית ראשון ושני ושלישי. ענין שביעי כנגד אותיות השם יה"ו הבא בשבת לשמוח עם ישראל ולפיכך יש בו קרבן מוסף. ענין שמיני כנגד ה' אחד שנתייחד בגווניו ביום השבת. והם כתר. חכמה. בינה. והם אחד. ענין תשיעי כנגד חסד. גבורה. תפארת. הענין העשירי כנגד נפש. רוח. ונשמה שיש באדם כך השבת הוא נשמה לששת ימי המעשה וכל הפוחת אחת משלש סעודו' הללו כאלו ח"ו הורג את הנפש וטעמים הללו תמצאם מפוזרים הנה והנה בספרי הקבלה וביתר מחברים. ובשם ר' משה כהן מצאתי שכתב שזה חייבו לאכול ג' סעודות בשבת מפני שהאוכל אכילה גסה יצטרך להרחיק זמן אכילה שאחריה. וכשיראה שהוא מצוה לאכול ג' סעודות לא יאכל בשום סעודה מהם כ"א כשיעור שיוכל לאכול בהגיע זמן הסעודות שאחריה נמצאו כל סעודותיו לשם מצוה ולשובע נפשו וישאר לבו פנוי לעסוק בד"ת. ונמצא כובש יצרו בסלקו האוכל מלפניו בעודו תאב לו וכשיעש' זה ביום המנוחה כ"ש שיעש' ביום המלאכה שלא יכבד עליו לבטלו ממלאכתו. וכן אמרו בברכות על הכוס שיתן עיניו בו שלא יסיח דעתו ממנו להראות שצריך לחשוב שהותר לו לשתו' היין לצורך המצוה ולברך עליו את השם וכשיהיה בלבו כך לא יצא להשתכר ממנו עכ"ד

תפח כתב ר' נחשון מי שאוכל הרבה ואין נפשו יפה לאכול ג' סעודות אם יכול לאכול כביצה ואין מצטער יאכל ויקיים ג' סעודות. ואם כשיאכל כביצה מצטער הימנו פטור שלא תקנו רז"ל ג' סעודות בשבת אלא לכבוד השבת ולענגה. וכיון שמצטער אין לו עונג ופטיר. וכ"כ הרמב"ם ז"ל, והחכם עיניו בראשו שלא ימלא בטנו בסעודת הבקר כדי ליתן מקום לסעוד' ג'

תפט זמנה משיגיע זמן המנחה דהיינו מו' שעות ומחצה ולמעלה ולא קודם. הלכך אותם שמפסיקין בסעודת שחרית לחלקה לשנים ועדיין לא הגיע זמן מנחה אינן מקיימים מצות ג' סעודות. אבל הגיע זמן המנחה יכולין לעשותה מיד אחר סעודת שחרית וכן היה עושה הרא"ש ז"ל היה מברך ברכת המזון והיה נוטל ידיו מברך עליהן ומברך המוציא. והיה אומר שיותר טוב לעשות יותר כן כיון שנמשכה סעודת הבקר עד אחר המנחה ואם לא היה עושה מיד השלישית לא היה יכול לאכול אח"כ אלא אכילה גסה. וכ' בתשב"ץ סי' כ"ג שמהר"ם בחורף שהימים קצרים היה עושה סעודה ג' על השלחן מיד אחר ברכת המזון. ובדרשות מהרי"ל כתב דבשחרית כשגמר סעודתו יזמן ויקום וילך וימתין מעט כדי להחשב ב' סעודות באשר מסיח דעתו מסעודה ראשונה ויחזור ויטול את ידיו ויברך המוציא. לאפוקי מאות' אשר מזמני' על סעודה ראשונה ונשארי' שם במקום וחוזרי' וסועדים שנית לסעודה שלישית ולא הסיחו דעתם מסעודה ראשונה ונחשב כסעודה אחת עכ"ל. וכ"כ השבולי לקט בשם אביו דהיה מפליג קימע' בקריאת מזמור קטן כגון ה' רועי לא אחסר וגו'

תצ כתב התשב"ץ סי' כ"ב מהר"ם היה רגיל לבצוע בסעודה ג' בב' לחמים כי אמר שכך כ' הרמב"ם ז"ל לפי שיש ג"פ בפסוק היום. וכן הי' נוהג הרא"ש ז"ל. וכן הוא בהגהות פ"ל. והמרדכי פ' כל כתבי ור' ירוחם בח"א ותשובה להרמב"ן סי' ר"י וכ"כ הרב המגיד בשם גאון שכל זמן שהוא סועד בשבת צריך לבצוע על ב' ככרות. אכן מהר"פ כתב בהגה בתשב"ץ סימן י"ט וז"ל מיהו נהגו העולם לבצוע לעולם בלחם א' שלם עכ"ל. כן ראיתי רבים נוהגים ואפשר שטעמ' הוא משים דאיתא במכילתא ביום ו' ירד להם ב' עומרי' לכל אחד ואחד. ומעומר א' עשו ב' לחמים הרי לב' עומרים ד' לחמים אחד אכלו בע"ש בבקר. והב' בליל שבת. והג' בבקר. והד' לסעודה ג'. נמצא שסעודה ג' לא היה להם לחם משנה. וכן מצאתי בשבולי לקט בשם ר' בנימין דליכא קפידא לבצוע על ב' ככרות דמהיכי ילפי ליה לקטו לחם משנה שני העומר כיון שאכלו סעודת שחרית לא היה לחם משנה בצהרים. והמקפיד על זה שכרו אתו ופעולתו לפניו עכ"ל

תצא כתב הר"ן והמרדכי פ' כל כתבי בשם ר"ת דנשים חייבות בג' סעודות וכן נמי לבצוע על ב' ככרות שאף הם היו בנס המן. וכתב הר"ן ואין צורך שבכל מעשה שבת איש ואשה שוין וכ"כ בשבולי לקט דנשים חייבות משום דעל כולם הוא אומר אכלוהו היום ובין אנשים ובין נשים נתרבו באכילה זו

תצב מצאתי באגדה השותה מים בין השמשות כאלו גוזל את מתיו. מצאתי בשם הגאונים ז"ל כך שמענו מפי חכמים הראשונים כל בין השמשות נותנים רשות לנשמתן של מתים לשתות מים. וכל השותה מים בין השמשות אין מניחים נשמה של מת קרובו לשתות מים. לפיכך אמרו חכמים כאלו גוזל את מתיו. ודוקא ז' מתים שאדם מתאבל עליהם כגון אביו ואמו אחיו ואחותו בנו ובתו ואשתו. ודוקא בתוך י"ב חדש לפי שכל י"ב חדש גוף קיים ונשמה עולה ויורדת. אבל לאחר י"ב חדש גוף כלה ונשמה עולה ואינה יורדת ע"כ. וכתב בספר אגודה פ' ע"פ די"מ בין השמשות של ערב שבת. וכן השיב רבינו משולם לר"ת דבע"ש אמרו. והטור כתב בשם ר"ת דבשבת אמרו. ובאמת