מטה משה קט

הזמניים אשר זה סבה חזקה שהמון עם יפנה לבבם להקהל ולעמוד על נפשם לשמוע מפי מלמד ולקרא כלם בשם ה' מקרא משנה ותלמוד איש לפי ערכו. והמשכילי' ימצאו נחת רוח כי יבקשו תורה מפיהם ויזהרו אותם על מצות ודורשי' להם הלכות יום ביומו ועניין שבת בשבתו כמו שנמצא בכל זה מנהג קבועה לכל בני ישראל במושבותם. כי על זה אמרו בתלמוד ירושלמי לא נתנו שבתות וי"ט לישראל אלא ללמוד בהם תורה. וזה צד מיתרון הנפש שאחז"ל שיש לאדם בשבת כי ההכנ' גדולה בו אם מצד המלמדים ואם מצד הלומדים

וזהו אחת מהכוונה שאמרו במדרש מצינו בתורה בנביאים בכתובים ששקולה שבת כנגד כל המצות. בתורה עד אנה מאנתם לשמור מצותי ותורתי ראו כי ה' נתן לכם את השבת. בנביאים דכתיב שומר שבת מהללו ושומר ידו מעשות כל רע. בכתובים דכתיב ועל הר סיני ירדת ודברת עמהם מן השמים ותתן להם משפטים ישרים ותורות אמת חקים ומצות טובים ואת שבת קדשך הודעת להם. וזה במה שבו מההכנה גדולה אל כלל האומה וכתותיה אל העסק בספרים אלהיים עם פירושם ודקדוקיהם אשר עם זה ישמעו וילמדו האנשים והנשים והטף את כל מצות ה' יעשו אותם. והרי מצינו ששקולה שבת כנגד כל המצות מצד מה שנמצא תועלתה בהתעסקם בתורה בנביאים בכתובים והיא כוונות נאותים מאד עכ"ד. השנית הוא ע"ד שכתבנו כמה פעמים שיש לו לאדם להתדמות בשבת זו לשבת העתיד. וידוע כל העוסק בתורה לשמה מסלק מעצמו כל ענייני עסקי עוה"ז רק כל מחשבתו ומגמתו להתבונן לחכמת התורה האלהית. ולרוב התפשטות החומר בשעת עסק התורה והעיון נדמה למלאך ה' צבאות כדכתיב שפתי כהן ישמרו דעת ותורה יבקשו מפיהו כי מלאך ה' צבאות הוא. ובמסכת קדושין הראני תלמוד חכם שבבבל אמר ליה דומין למלאכי השרת וזה לרוב התפשטות החומר בשעת עסק התורה. והנה זה מעין עוה"ב שאין בו ענייני גופני הצדיקים יושבים ועטרותיהם בראשם ונהנין מזיו שכינה והיא ההשגה בדברים אשר נפלאו מהם כל עוד היו במסגר נפשם. והנה השבת דוגמא העולם ההוא לזה צריך להשלים נשמתו ביום זה. והשלימות הוא העסק בתורה לשמה ואז יהיה נדמה למלאך ה' צבאות ועליו נאמר ויאמר לי עבדי אתה ישראל אשר בך אתפאר

תעז ובמקום שנהגו לדרוש בשבת אין להניח הדרשה עבור הסעודה כדאיתא בפרק השולח והבאתי לעיל בדין סעודת שבת ובמדרש משלי בפסוק אשת חיל מי ימצא א"ר חגי בר חנינא מפני מה נתחייבו שני בניו של ר"מ שמתו שניהם בשבת במנחה ביחד. מפני שהיו רגילין להניח בית המדרש במנחה ואוכלין. בפ' בתרא דתענית בירושלמי טור דשמעון למה חרב מפני שהיו משחקים בכדור ובטלים מן התורה ומשמע דלשחוק בכדור שלא בזמן בה"מ מותר וכ"כ התו' בפ"ק דביצה דמותר לשחוק בכדור בשבת וי"ט

תעח ובמקום שאין חכם הדורש מ"מ כל איש ואיש לפי ערכו יעסוק בתורה אם במקרא אם באגדה אם במדרש. "ברוב "שרעפי "בקרבי "תנחומיך ישעשעו נפשי ר"ת בשבת. לומר בשבת ישעשע עצמו באגדה רוקח

תעט יז תפלת מנחה. למנחה אשרי ובא לציון. ומה שא"א סדר קדושה בהשכמה כ"א עד מנחה לפי שמסורת בידינו שפושעי ישראל נוחים בשבת מדינה של גיהנם לכך עמדו ודחו סדר קדושה של יוצר לומר במנחה כדי לצנן אש של גיהנם לפי שפנה יום לעת ערב ע"כ צלמות ולא סדרים כך מצאתי ששם הרוק"ח. והשבולי לקט כתב בשם רש"י טעם יפה לזה כתבתיו לעיל בתפלת חול בסי' רי"א

תף ואומר ואני תפלתי כו'. ונהגו לאומרו לפי שאומר במדרש ישיחו בי יושבי שער ונגינת שותי שכר ואני תפלתי לך ה' עת רצון. אמר דוד לפני הקב"ה רבש"ע אומות העולם כששותתים ומשתכרין יושבים ומנגנים ואין מזכירין שמך. ואני אע"פ שאני אוכל ושותה אני בא להתפלל לפניך ואני שואל ממך עת רצון לככר על העולם. ודוד היה מכנה הדבר כלפי ישראל ובעבורם היה מדבר. ובי"ט לא נתקן דדוקא בשבת דלא סגי דלא אכיל משום עונג שבת אבל בי"ט דאי בעי כולה לגבוה מצי עביד לכך לא שייך מדרש זה. ובשם הר"ר נתן בר מכיר מצאתי למה אומרים במנחה בשבת ואני תפלתי לפי שצרה אחרונה שלא נהיתה כמוה תהיה בעקבי הקץ תשעה חדשים כמו שנאמר לכן יתנם עד עת יולדה ילדה והיום האחרון תכבד הצרה מכל שלפניה. ויום השבת יהיה וכל היום תהיה הצרה עד עת המנחה ואז ישראל יהיו נענין בשמחה בשעת מנחה ומיד יבא משיח ויושיענו. היינו הוא דכתיב בעת רצון עניתיך וביום ישועה עזרתיך. והיינו דכתיב בשובה ונחת תושעון שבו תגאלו. ותפלת המנחה קורא עת רצון שהרי אליהו לא נענה אלא בתפלת המנחה שנאמר ויהי כעלות המנחה ע"כ. ועוד טעמים אחרים בכלבו סימן מ'

תפא ומוציא ס"ת וקורין בו שלש עשרה פסוקים מפרשת הבאה דתניא במגילה פרק בני העיר במקום שפוסקין בו שבת שחרית שם קורין במנחה במקום שפוסקין במנחה. שם קורין בשני במקום שפוסקין שחרית בשני. שם קורין בחמישי דברי רבי מאיר רבי יהודה אומר במקום שפוסקין בשבת ש קורין במנחה בשני ובחמישי ובשבת הבאה וכן הלכה. ולאחר שקורין מחזיר ש"ץ ס"ת למקומה ואומר קדיש עד לעילא. והטעם שאין ש"ץ רגיל לומר קדיש במנחה בשבת אחר קריאת ס"ת וכן במנחה בתענית. מפני שאין אומרים קדיש אא"כ אומרים שום דבר בתחלה שכך נהגו לומר במנחה בכל יום בתחלה אשרי ואח"כ עומד ש"ץ ואומר קדיש. ובכאן אם אומר קדיש אחר קריאת ס"ת נמצא גומר תפלתו. וכשיורד לפני התיבה להתפלל ויאמר קדיש תחלה נמצא שנאמר על חנם. א"ת יעמדו צבור ויתפללו היאך יתכן הדבר. לכך נהגו שלא לומר קדיש אחר קריאת ס"ת בתורה עד שיחזור התורה. ויעמדו ויאמר קדיש ויתפללו הציבור שהוא כתפלה אחת הכל. אבל בשבת בשחרית וכן בי"ט ובר"ה