מטה משה קח

תורה על הצלח' המלאכה במצוה זו שהרי המקלקל פטור. רק כעם מצוה זו לקבוע בנפשותינו אמונת חידוש העולם שששת ימים עשה ה' את השמים ואת הארץ וישבות ביום בשביעי מכל מלאכתו אשר עשה. וכשם ששבת הש"י ממלאכתו שהי' מלאכת מחשבת ולא קילקול כן יש לנו לשבות ממלאכת מחשבת. ובזה יהיה קבועה בנפשותינו אמונה שלימה בחידוש העולם ואז יהיה שביתה זו תועלת גוף ונפש. לא כהחושבים שהוא תועלת גופני לבד

וזהו כוונה התורה שאמרה בעניין השמטה ובשנה השביעית שבת שבתון יהיה לארץ שבת לה' ופירש"י לשם ה' כשם שנאמר בשבת בראשית. וזהו גם כן על דרך שכתבנו ר"ל לא שיעשה שביתתו להנאת עצמו שתהיה מנוחה לארץ שנה כדי שיהיה להם כח לשנים הבאות כמו שעושין זה עובדי אדמה אלא שיהיה שביתתה לשם השבת ששבת בו הש"י בזמן הבריאה. וזהו שאמר כשם שנאמר בשבת בראשית. ר"ל כשם ששבת בראשית אינו להנאת עצמו אלא לשם בשבת בו הש"י שנאמר בו בפי' ויום השביעי שבת לה' אלהיך כי ששת ימים עשה וגומר. ואעפ"י שזאת המנוחה בשנה כשביעית ומנוחת הבריאה ביום השביעי. מ"מ כדר ימי עולם רמוז במקום הזה כי כל שביעית זכר ליום השביעי

או נאמר כי מה שכתבה תורה ובשנה השביעית שבת שבתון יהיה לארץ ובעניין היובל וספרת לך שבע שבתות שנים וגו' וקדשת את שנת החמשים הכל שורש א' להם ומבטן א' יצאו והוא השבת של יום השביעי כי חפץ הש"י שישבות בשבת אדם ובהמה ושדות וכרמים כי בו שבת מכל מלאכתו. והנה בכל שנה יש נ"ב שבתות נמצא שבששת השנים יש שי"ב שבתות שגדל בהן תבואת השדה וכרמים. וכנגדן צריכין לשבות שנת השבע שנת השמטה שהוא עולה שי"ב ימים חוץ מן נ"ב שבתות שהן בשנת השמטה לפי שאין שבת מוציא שבת כי דיין שיפקיעו את עצמן. ונ"ב ושי"ב עולה שס"ד למניין שנת החמה. ואותן נ"ב שבתות השמטה גדל בהן ספיח. כשתספור שבע שבתות שנים ז' שנים ז"פ. אזי יעלה בידך ז"פ נ"ב שבתי' שהן בז' שני השמטה והן עולין למניין שס"ד שהוא שנה תמימה. צריכין לעשות שנת החמשים שנת היובל ואותן שבתות שביובל הן תשלומין לשבתות השמטה לפי שלא היו בהם אפי' ספיח. אבל שבתות השמטה אינו תשלומין לשאר שבתות השנה. לפי שגם בהם היה ספיח וק"ל. נמצא ששבת יום השביעי ושנת השביעי שנת שבע שבתי' כולם יחדיו נצמדים. והיו לאחדים וסוד כולם הוא יום השביעי. ולפי שיומו של הקב"ה הוא אלף שנים יהיה ג"כ שבת הגדול באלף השביעי כאומרם ז"ל. שית אלפי שניהוו עלמא וחד חרוב שהוא האלף השביעי שכולו שבת לה'. כמו שארז"ל במסכת ר"ה פרק י"ט בשבת אומר מזמור שיר ליום השבת לעולם שכולו שבת ומנוחה לחי עולמים ואז כל מלאכות שובתות. ודוגמא זו אנו שובתים ממלאכה להורות על העבר ששבת ה' מכל מלאכתו. ולרמוז על העתיד אל העניין הגדול הזה וגם הוא רמז לעולם הנשמות שצדיקי' יושבים ועטרותיהם בראשיהם ונהנים מזיו השכינה ואוכלין מה שהכינו בע"ש. ובשבת שובתים. והרוצה להיות בחבורתם צריך לעשות מלאכתן בששת ימי המעשה ולשבות ביום השביעי

תעד ויש לו למעט משיחת חולין בשבת דגרסי' בירושלמי א"ר כתיב שבת לה' אלהיך שבות כה' ומה הוא שבת ממאמר. אף אתה שבות ממאמר א"ר חנינא בדוחק התירו שאילת שלום בשבת אמר חייא בר אבא רשב"י כד הוי חמי לאימיה משתעי סגין (פי' שהיתה מרבה לספר) הוה אמר לה אימה שבת היא והיא שתקה. וכתב בת"ה סימן ס"א דלספר שמועות מענייני מלכים ושרים וערך מלחמות וכיוצא בזה אם הוא מתענג בסיפורים שרי כדברי לרוץ בחורים המתענגים בריצותם ובקפיצתם. אבל אם המספר אינו מתענג בכך אלא שעושה כן לרצון חבירו יש חשש איסור לאותה שאינם מתענגים עכ"ל

תעה כתבו התו' פ' כל כתבי דאותן מלחמות הכתובים בלשון לע"ז נראה לרבינו יודא דאסור לעיין בהם דלא גרע מכתב שתחת הצורה ואפילו בחול לא ידע ר"י מי התיר דה"ל מושב לצים. ונראה מדבריהם דווקא אם כתובים בלשון לע"ז אבל בלשון הקודש שרי

תעו טז לעסק בתורה. כדאיתא במדרש אמרה תורה לפני הקב"ה רבש"ע כשיכנסו ישראל לארץ זה רץ לכרמו וזה רץ לשדהו ואני מה תהא עלי. אמר לה יש לי זוג שאני מזווג לך ושבת שמה שהם בטלים ממלאכתם ויכולים לעסוק בך. ואיתא בתנחומא ויקהל משה בעלי אגדה היו אומרים מתחלת התורה ועד סופה אין פ' שנאמרה בה קהילה בראשה אלא פ' זו בלבד. ולמה כך. אמר הקב"ה למשה רד ועשה לי קהלות גדולים על דבר שבת כדי שילמדו כל הדורות הבאים אחריך להקהיל קהילות בכל שבת ולכנוס בבתי כנסיות ובבתי מדרשות ללמד בהן תורה ברבים. ד"א ויקהל משה אמר להן הקב"ה לישראל אם אתם נקהלים בכל שבת ושבת לבתי כנסיות ולבתי מדרשות וקורין בתורה ובנביאים מעלה אני עליכם כאלו המלכת' אותי בעולמי. שכן ישעיה הנביא מפרש ואתם עדיי נאם ה' ואני אל. אתם מעידים עלי שאני אלוה בעולם ואיתא בירושלמי ר' חגי בר שמואל בר נחמן אמר לא נתנו שבתות וי"ט אלא לאכילה ושתייה וע"י שהפה זה טרח התירו לו לעסוק בדברי תורה. ור' ברכיה בשם כ' חייא בר אבא אמר לא נתנו שבתות וי"ט אלא לעסוק בד"ת. מתניתא מסייע בין לדין בין לדין כיצד הוא עושה או יושב ואוכל או יושב ועוסק בד"ת. בתנחומא מפ' ולא פליגן מה דאמר ר' ברכיה לתלמוד תורה אלו הפועלים שהן עסוקין במלאכ' כל ימות השבוע ובשבת הן מתאספין לעסוק בתלמוד תורה. ומ"ש ר' חגי לתענוג אלו ח"ח שהם יגעי' בתורה כל ימות השבוע ובשבת הם מתענגים ושני טעמי' לדבר. הא' מה שכתב הרב בעל עקדה בשער נ"ה וז"ל. הוקבע יום א' בשבוע בו ינוחו מכל העסקים