מטה משה קו

הרופא ז"ל קודם שבאו להר סיני במצרים ובמרה.. ומצינו אז שהוא לשון הקדמה כמא דתימא קדם מפעליו מאז. מצאתי כל התפלות שיש בהן מן פסוקים של קרבנות המוספים מצוה להזכירם ואם לא הזכירם יצא ידי חובתו בין בי"ט ובין בשבת. מה שנאמר ישמחו במלכותך מצאתי בשם הר"ר אביגדור ז"ל שסמכו על מה שאמר וביום שמחתכם ובמועדיכם ואמר מר ביום שמחתכם זה שבת

תסא וחוזר ש"ץ התפלה ואומר קדושה רבה. ומה שנהגו לומר קדושה רבה מפני שיש בה התחלת ק"ש וסופה שאנו אומרים בה שמע ישראל ה' וגו' זהו התחלת ק"ש. וזהו מ"ש בה אני ה' אלהיכם כמו בסוף ק"ש והטעם לפי שגזרו שמד על ישראל שלא לקרות ק"ש תקנו שהיה אומרו ש"ץ בהבלעה בעמידה בכל תפלת שחרית בין בחול בין בשבת והעם עונים אחריו כדי לצאת ידי חובת ק"ש. וכשנתבטל השמד תקנו לומר כן בכל התפלות. וקבעוה לאומרה בתפלת מוסף מפני ב' דברים. הא' לפי שאין בתפלת מוסף ק"ש. והשני כדי שתתפרסם הנס לדורות ולהודות לשם על ביטול השמד כך כתבו הגאונים ז"ל

תסב ונוהגים לומר אין כאלהינו וסי' ר"ת שלהם אמן. ברוך אתה הוא לפי שאין מברכי' כ"כ ברכות בשבת כמו בחול שהרי אין מתפללי' י"ח ברכות לכך תקנו לומר אמן. ברוך אתה הוא. ואע"פ שבכל יום צריך לאומרו שהרי בכל יום מקטירי' הקטורת. מיהו רגילים לאומרו בשבת וי"ט. רוקח

תסג אמר הר"ר מורקיל שאותן שא"א פטום הקטורת היינו משום דחיישי דילמא מדלגי' אות וכתיב ביה אם חיסר אחת מכל סממניה חייב מיחה עכ"ל. וכן מצאתי כתוב בשם המטר"י אך כתב ואין המנהג כן. וכן אנו נוהגים לאומרו. אכן עכ"פ כתב מורי מהר"ש ז"ל שלא לאומרו בעל פה כי אם מתוך הכתב מהאי טעמא שכתבתי דלמא ידלג אות א'

תסד יג להשלים פרשיותיו שנים מקרא ואחד תרגום דגרסינן בפ"ק דברכות אמר רב הונא בריה דרב יהושע א"ר יונה א"ר אמי לעולם ישלים אדם פרשיותיו עם הציבור שנים מקרא ואחד תרגום ואפילו עטרות ודיבון. וכל המשלים פרשיות עם הציבור מאריכים לו ימיו ושנותיו. אפי' עטרות ודיבון פרש"י אעפ"י שאין בו תרגום. ולפי זה אפי' ראובן ושמעון וכיוצא בו צריך לקרותו ג"פ. וי"מ דנק' עטרות לפי שיש ספרים שכתב בהן תרגום ירושלמי ונקט עטרות ודיבון אעפ"י שאין צריך כ"כ תרגום ורבינו בחיי כ' לפי שים באלו עיירות שמות של ע"ז שלא תאמר כיון שהתרגום הוא פי' הכתב אין לנו לתרגם הכתוב הזה כי יש' בהן זכרון ע"ז. ועל כן באו חכמים ולומר שאף בפסוק הזה ראוי להזכירו שלא להקל בו. ולאלו הטעמים ראובן שמעון אין צריך לקרותו ג"פ ומ"מ נהגו להחמיר כפרש"י. ושמעתי הטעם למה צריך להשלים פרשיותיו הוא כנגד התורה שנתנה שלשה פעמים. פעם ראשון בהר סיני. שנית באוהל מועד. שלישית באר היטב. מש"ה אנו קורין כל פסוק שני פעמים. והשלישי תרגום כנגד באר היטב ודוק

תסה כתב הרא"ש בפ"ק דברכות. נראה דהקורא בפירוש התורה יוצא בו ידי תרגום כיון שמפרש בו כל מלה מלה. וכן כתב הטור סימן רפ"ה: וכן כתב הסמ"ג וז"ל ואני דנתי לפני רבותי שהפי' מועיל יותר מהתרגום והודו לי רבותי. וכתבו המרדכי שם והגהות בפרק י"ג מהל' תפלה דברי סמ"ג. מיהו כתבו הסמ"ג והגהות דאין נראה לר"י ולרב עמרם ורב נטרונאי שכתבו שהתרגום זכה מפני שניתן בסיני ע"כ. וכתב מהרי"ק וירא שמים יוצא את כולם ויקרא התרגום ופרש"י וכן הוא בשבולי לקט

תסו וכל השבוע מיום ראשון ואילך חשוב עם הציבור כיון שמתחילין הפ' ביום השבת במנחה. וכתב המרדכי והגהות פרק י"ג מה"ת בשם א"ז שמלמדי תינוקות אין צריכין לחזור ולקרות בפרשה בשבת שהרי השלימו בשעה שראוי להשלמה וכן כתב בהגהות אשירי פ"ק דברכות

תסז מצוה מן המובחר שישלים אותה קודם שיאכל בשבת מדאמרי' במכילתא פרש' בא שבעה דברים צוה רבי את בניו ואחד מהם לא תאכלו בשבת עד שתקראו הפרשה. ואם לא השלים אותה קודם אכילה ישלים אחר אכילה קודם המנחה. אבל משם ואילך כיון שמתחילין אחרת עבר זמנה של זאת כן כתב הטור סימן רפ"ה. והוא דעת מהר"ף בעל הגהות תשב"ץ וסמ"ג וכן כתב הכלבו סימן ל"ז בשם הר"ר פרץ. אבל מהר"ם אימר דבדיעבד יכול להשלים עד רביעי בשבת כדאמר בהבדלה כן כתב התשב"ץ סימן קפ"ד והגהות פ' י"ד מהל' תפלה והכלבו סימן ל"ז כתבו כן בשמו

תסח כתב עוד הכלבו בשם מהר"ם דלאחר שיחזור הסדרה בשבת אין צריך לחזור ההפטרה והפר' מסדרה שנייה. וכן הוא בתשב"ץ ובמרדכי סוף הל' מזוזה

תסט יד סעודת שחרית. ימהר לאכול קודם ו' שעות כדאמרינן בירושלמי רבי אחא ורבי אבהו בשם ר' יוסי בר' חנינא אסור להתענות בשבת עד שש שעות. והדרשנים אומרים אסמכתא לזה ממה שנ' וקראת לשבת ענג כתיב חסר וי"ו לרמוז שצריך לאכול קודם ו' שעות. וכתב הטור וז"ל גרסינן פרק כל כתבי וכבדתו רב אמר להקדים פירש להקדים למהר לאכול בסעודת שבת. ושמואל אמר לאחר. ונ"ל דלא פליגי אלא כל אדם לפי עניינו אם ההקדמה עונג לו כגון שנתעכל לו סעודת הלילה יקדים. ואם האיחור עונג לו כגון שעדיין לא נתעכל (לא) יאחר. אמר ליה בריה דרב פפא לרב פפא כגון אנן דשכיחא לן חמרא ובשר כל יומא במ' נשניי'. אמר להו אי רגילתו לאקדומי אחרו. ואי רגילתו לאחורי אקדימו

תע כתב אבודרהם וז"ל שמעתי בשם הרב זרחי' הלוי שאומר כל מי שאינו אוכל בסבת חמין צריך לעשות בדיקה אם הוא מין. ואם מת יתעסקו בו עממין. ויש מן האומרים על שמאל שהוא ימין. וכל המיימין. להבשיל ולהטמין. הוא המאמין.