מטה משה קד

תמח ואומרים לאל אשר שבת. וכל המזמורים של שבת אי לא אמרן אין מחזירין אותו. אבל לאל אשר שבת אי לא אמרן מהדרי' ליה מא"ז

תמט ומתפלל שלשה ראשונות ושלשה אחרונות וקדושת היום ישמח משה פירש כשהיו אבותינו במצרים וראה משה כובד השעבוד שהכבידו עליהם בקש מפרעה שיתן להם יום אחד בשבוע שינוחו בו ונתנו לו ובחר ביום השביעי. וכאשר נצטוו על יום השבת שמח משה שבחר בו וזהו ישמח משה במתנת חלקו. ויש מפרשים משום הא דכתיב לדעת כי אני ה' מקדשכם אמר ליה הקב"ה למשה מתנה טובה יש לי בבית גנזי ושבת שמה ואני מבקש ליתנה לישראל לך והודיעם. וע"כ תקנו ישמח משה באותה מתנה. ויש בו נ"ה תיבות כנגד נ"ה אותיות שיש מאך את שבתותי תשמרו עד ויתן אל משה ככלותו וזהו שתקנו בעמדו לפניך על הר סיני שנאמר ויתן אל משה סמוכה אל פ' שבת עכ"ל טורי'. וכתב מהר"א מפרא"ג וז"ל איני מבין כי חפשתי על כל הדרכים ולא מצאתי. ואני יגעת"י ומצאתי כי צריך להיות ויש בו ק"ה תיבות כנגד ק"ה תיבות שיש מאך את שבתותי תשמורו עד ויתן אל משה ככלותו. ור"ל עד ועד בכלל כי מהפסוק אך את שבתותי תשמורו עד סוף פסוק ויתן אל משה כו' יש ק"ה תיבות וכן בישמח משה. ושמעתי כי יש ליישב גירסת הטור כי יש בו נ"ה תיבות זולת ושמרו כמו ביש מאך את שבתותי תשמורו עד ויתן אל משה ככלותו זולת ושמרו. שכנגד הפסוקים זולת ושמרו תקנו התפלה. אבל ושמרו קרא כצורתו הוא ולא תיקון תפלה ויש נ"ה תיבות עד כלם ישבעו דמשם ואילך תופס של כל תפלת שבת הוא

תן יש שואלין מה ראו חכמים לתקן בשבת שלש תפלות משונות זו מזו אתה קדשת ישמח משה אתה אחד וביום טוב לא תקנו אלא אחת אתה בחרתנו לערבית ולשחרית ולמנחה. וי"ל מפני ששבת נקראת כלה והקב"ה נקרא חתן תקנו אתה קדשת ע"ש הקדושים שנותן החתן לכלה. ואח"כ ישמח משה ע"ש שמחת החתן בכלה. ואחר כך מוסף על שם התוספת שמוסיף החתן על כתובת הכלה. או א"נ ע"ש שמקריבין קרבנות כעין סעודת מצוה. ואחר כך אתה אחד ע"ש שמתיחד החתן עם הכלה. והר"ר קלונימוס כתב טעם אחר ששלם תפלות אלו הן כנגד שלש שבתות שבת בראשית ושבת של מתן תורה דכ"ע מודו דבשבת נתנה תורה ושבת שלעתיד. וכן הוא הפי' אתה קדשת מיירי בשבת בראשית וישמח משה מיירי בשבת מתן תורה. ואתה אחד מיירי בשבת שלעתיד שאז יהיה ה' אחד ושמו אחד. ואם תאמר הא קיימא לן כי פסח שיצאו ישראל ממצרים היה ביום חמישי. וא"כ יום מתן תורה יבא ביום ששי והיכי אמרינן דבשבת נתנה תורה. ויש לומר דקיימא לן אייר דההיא שתא עבורי עברוה כלומר הוסיפו יום אחד. וטעם זה כתבו ג"כ הטור א"ח סימן רנ"ב. והטעם הראשון כתבו ג"כ האבן שועיב בדרש של שבועות. וכתב עוד אתה קדשת כנגד כבת בראשי'. ישמח משה כנגד שבת דמרה. אתה אחד כנגד שבת עשרת הדברות

תנא ומוציאין ספר תורה וקורין שבעה דתנן בפרק הקורא את המגילה כל יום שיש בו מוסף ואין בו יו"ט כגון ראש חדש וחולו של מועד קורין ד'. וביו"ט חמשה. ובשבת שבעה. ואיתא נמי התם כל יום העודף דבר מחבירו מוסיפים בו גברא לקרות בתירה. הלכך בשני וחמישי שלשה גברי. ובראש חדש ובחולו של מועד דאיכא מוסף מוסיף רביעי וביו"ט דאיכא איסור מלאכה חמשה. בי"כ דאיכא ענוש כרת ששה. בשבת דאיכא סקילה שבעה. ושמעתי רמז מאותיות שמע ישראל וגו' שמע ג' אותיות ישראל חמשה אותיות. ה' ארבע אותיות. אלהינו ששה אותיות. ה' אחד שבעה אותיות. וכולם הם כ"ה וסימן כ"ה תברכו. וכתב הש"ל בשם תשובת הגאוגים למה קורין בתורה שבעה שאם יארע לאדם אונס שלא בא לבית הכנסת כל שבעה ימי השבוע ולא שמע ברכו יאזין מפי הקורא שבעה פעמים ברכו ויוצא ידי חובתו: (מנהג קריאה עיין לעיל

) תנב כתב אבן הירחי מנהג בכל צרפת ופרובינצא לכל המסיים בתורה מהקוראים אומרים לו החזן בקול רם חזק. ויש סמך למנהג מדאמרינן בבראשית רבה לא ימוש ספר התורה הזה מפיך מלמד שהיה ספר תורה בחיקו של יהושע שא"א הזה הלא למי שתופס החפץ בידו כשסיים יהושע אמר ליה הקב"ה חזק ואמץ מכאן למסיים את התורה שאומרים לו חזק. ובספרד לא נהגו לאומרו אלא כשמסיים כל ספר וספר מחומשי התורה. ואולי סוברים למסיים התורה מן הספר ממש קארר עכ"ל

תנג ומפטירין בנביא מענינה של פרשה. ואין פוחתין מכ"א פסוקים כנגד ז' שקראו בתורה שאין פוחתין לכל אחד מג' פסוקים ואי סליק ענינה בציר מכ"א פסוקים לא בעינן כ"א. ומדלגין בנביא אחד ולא מנביא לנביא ותרי עשר כנביא אחד

תנד כתב מהרא"ש במנהגיו וז"ל לעולם כשיש שני סדרות יחד מפטירין בשנייה. חוץ מאחרי מות וקדושים שמפטירין הלא כבני כושיים שהוא נרשם לאחרי מות. לפי שהתשפוט מיירי בתועבות ירושלים ששייך לקדושים. וכשחולקים אחרי מות וקדושים מפטירין הלא כבני כושיים לאחרי מות. והתשפוט לקדושים דאותן תועבות שנאמרו בפ' קדושים נזכרו ג"כ בהתשפוט כדפרש"י. וכן משמע במרדכי וכן נ"ל. וקשה משום דשייכ' לקדושים לא יאמרו אותה ולמה יגרע מכל הפטרות דמפטירין בשנייה במאי דסליק פתח ואף אם לא שייכא רק לשני'. והשיב לי חכם אחד לפי שאותה הפטרה השייכים לקדושים מדברת בתועבות ירושלים לא בשל כל ישראל לכן דוחין הא דסליק פתח ואומרים אותה שהיא כוללת לכל ישראל. אמנם כשהן חלוקות אומרים כל אחד השייכים לפרשה הנקראת באותה שבת. ולי נראה הואיל ויש באותו בבת שתי הפטרות. הגון הוא להניח ממה שיש בהו הזכרת תועבות ירושלים ולהפטיר באחרת מדאיתא במגלה ס"פ הקורא עומד עשה באדם אחד שהיה קורא (פי' מפטיר) למעלה מר'