מטה משה קג

ובשניות מוסיף וזכרת כי עבד עד כאן. ועתה בא בטוב השני טעמים זכרון למעשה בראשית תחלה למקראי קודש זכר ליציאת מצרים. ואין אומרים בקידוש אשר בחר בנו לפי ששבת ניתן במרה ועדיין לא בחר בנו לגמרי עד אחר נתינת התורה

תלח וכשמתחיל הקידוש יתן עיניו בנר כמש"כ לעיל בשם שכל טוב וכ"כ מהר"ש בשם אביו מהר"ר יצחק ובשעת הקידוש יתן עיניו בכוס כמו בכוס של ברכה. ושותה מלא לוגמיו כמש"כ לעיל דכל דבר הטעון כוס צריך לשתות מלא לוגמיו. ואחר שישתה המקדש ישתו המסובין ולא קודם

תלט ובוצע על בתי ככרות דכתיב לקטו לחם משנה ואמר רב אשי חזינא לרב כהנא דנקיט תרתי ובצע חדא פי' אוחז שתים בידו ובוצע מאחת. ומצוה לבצוע פרוסה גדולה שתספיק לו לכל הסעודה מפני שנראה כמחבב סעודת שבת שחפץ לאכול בה הרבה ולא מחזי כרעבתנות' כיון שאינו עושה כן בחול. וכתב הכלבו סי' כ"ד יש נוהגין לבצוע התחתון ולא העליון. ואנו נוהגין לבצוע העליון עכ"ל. וכן כתב הה"מ פ"ח מהלכות חמץ ומצה שמן הככר העליון בוצע. ויש נוהגין ע"פ הקבל' לבצוע התחתון ודוקא בלילי שבת. אבל ביום השבת ובלילי יום טוב בוצעים על העליונה והטעם ידוע לחכמי האמת. ומורי הרב ז"ל היה בוצע שתי הככרות ביחד. ובקשתי את שאהבה נפשי מצאתי חדושי רשב"א במסכת ברכות פרק כיצד מברכין רבי זירא בצע אכולא שירותא פרש"י ז"ל פרוסה גדולה שהיה די לו לכולה סעודה. ואינו מחוור בעיני דלא ה"ל למימר אכולה שירותא אלא בצע כולה שירותיה. ועוד דאם כן היכי פריך מחזי כרעבתנותא אדרבה היינו עין יפה דעלה אמרו בעל הבית בוצע. ועוד דבר הלמד מעניינו הוא דאמר צריך לבצוע על שתי ככרות אלא ודאי הכי פירושו בצע על כל הככרות המונחות לפניו לאכול והא ודאי מחזי כרעבתנותא. והיינו נמי דאמר רב אשי בחר הכי כי הוינן בי רב כהנא הוי שקיל תרתי ובצע חדא. וכן פי' רב האי גאון ז"ל וז"ל אי מברך איניש בשבתא אתרתי ובצע חדא כרב כהנא שפיר דמי. ואי בצע להו לתרוייהו אפי' לכולה שירותא כרבי זירא שפיר דמי

תמ כתבו התו' והמרדכי בפרק כיצד מברכים דבשבת נכון להחמיר ולברך קודם שיחתוך. שלא תשמט ידו לבצוע קודם שתכלה הברכה שאז לא יהיה לו לחם משנה וכן כתב הר"ר פרץ בהגה"ה בתשב"ץ סי' כ"ט

תמא יא עונתן של ת"ח דגרסינן בבבא קמא פרק מרובה אשר כריו יתן בעתו זהו עונתן של ת"ח מערב שבת לערב שבת. ושמעתי בעתו. רוצה לומר בעת ו'. ומי בנזהר בזה יזכה לחיים כמו שמצאתי כתוב טועמיה חיים זכו רוצה לומר טועמי טעם ביאה לילי שבת חיים זכו ע"כ. ולא עד אלא ששכרו מרובה בעוה"ב כדאיתא במדרש כה אמר ה' לסריסים הם המסרסים עצמם כל ימי השבוע. אשר ישמרו את שבתותי שהם ממתינים לשבת שהוא עיקר עונה. וישמרו מלשון ואביו שמר את הדבר ול' רז"ל שמור לי על הפתח. השכר שלהם שיתן להם לעוה"ב יד ושם טוב מבנים ומבנות שיש להם בעוה"ז

תמב יב תפלת שחרית כתב המרדכי פ"ח דשבת מה שנהגו העולם שכל ימי השבוע מתעוררים בבוקר בבית הכנסת לתפלה או ללמוד ובשבת ישנים יותר בשחרית. זהו טעמא של דבר שבכל ימי השבוע נאמר בתמיד של שחר בבקר בבקר ובתמיד של שחר בשבת לא נאמר כן אלא וביום השבת ולשון זה משמע אחור כדמשמע ביומא. וטעם זה שמע הר"י בר יודא בעי' רומא מפי רב האי גאון וכן הוא במהרי"ל בשם מהר"ש שקבל כן מרבו מהר"ר יצחק מנטרהויז"ן ז"ל

תמג מצאתי כתוב דאסור לבדוק ציצית בהשכמה בב"ה בשבת לאור הנר. כי לפעמי' הם מסוכסכים וצ"ע להפרידן ולבודקן. ולא גריעי מכלים הדומין זה לזה שאסור לשמש קבוע לבודקן לגירסת רש"י ולגירסת רשב"א בשמש שאינו קבוע ע"כ

תמד ומסדרין הברכות ופרשת הקרבנות ומוסיפים וביום השבת כמו שכתבתי לעיל בתפלת חול ואין אומרים מזמור לתודה בשבת לפי שאין תודה קרבה בשבת ואינו טעם של עיקר כ"כ הטור בסימן רפ"א וז"ל. וכתב הב"י וז"ל ומ"ש רבינו שאינו טעם של עיקר נראה משום דמזמור זה אין אנו אומרי' לשם קרבן תודה אלא לשם הודאה ע"כ. וק"ל למה טרח הרב להדר למצא טעם לבאר והלא הטור עצמו כתב בסימן נ"א למה אינו טעם של עיקר דליכא למיחש דלמא אתו להקריבה כשיבנה בית המקדש דלא טעו אינשי בהכי. ומי יודע לבאר דבריו חוץ ממנו

תמה ואומרים נשמת לרמוז שיש לנו נשמה יתירה בשבת ובה אנו משיגים חכמה יתירה בשבת לפי שהוא יום מוכן לכל השגה ובפרט לצדיקים שהם חיים כענין שאמרו רז"ל סוד אמרו ובניהו בן יהוידע איש חי מפני שהוא צדיק נקרא חי כנוח תמיד עליו הרוח וזהו נשמת כל חי

תמו כתב הרר"י בס"פ אין עומדין שאין נכון לשחות בלך לבדך אנחנו מודים שאין לשחות אלא במקומות שאמרו חכמים

תמז כתב אבודרה"ם וז"ל אל אדון על כל המעשים תמצא בחרוז ראשון עשר תיבות אל אדון על כל המעשים הרי ה'. ברוך ומבורך בפי כל הנשמה הרי ה'. ואין לומר ברוך הוא ומבורך. והחרוזים האמצעים מן גדלו וטובו עד שבח נתנו לו בכל חרוז ח' תיבות ס"ה ע"ב. וחרוז אחרון יש בו י"ב תיבות שבח נותנים לו כל צבא מרום. תפארת וגדלה שרפי' ואופנים וחיות הקודש הרי י"ב לרמוז שע"י שם של ע"ב אותיות מסר את התורה שיש בה עשרת הדברות לשנים עשר שבטי ישראל כמו שנאמר במתן תורה הנה אנכי בא אליך בע"ב הענן ע"כ. וכן היה נוהג מורי מהר"ש ז"ל שלא היה אומר ברוך הוא ומבורך רק ברוך ומבורך. גם לא היה אומר חסד ורחמים לפני כסא כבודו רק חסד ורחמים לפני כבודו דצריך להיות רק ד' תיבות. ועוד דכבר אמרו זכות ומ שור לפני כסאו: