מטה משה קא

ג"פ בליל שבת אחד בתפלת עמידה ואחד כשחוזר החזן ואחד בקידוש להורות שאנו מעידים שה' ברא ג' עולמות. ולכן אנו אומרים אותו בעמידה כדכתיב בעדים ועמדו ב' האנשים וקבלנו שהם העדים וכן אנו מעידים בעמידה לפי שהעדים על ה' ועל המלאכים שהם עומדים דכתיב בהש"י והוא עומד בין ההדסים. וכן המלאכים נקראים עומדים דכתיב שרפים עומדים ועל כל זה אנו מעידים ואומרים ויכלו השמים ויכל אלהים וישבות ביום השביעי עכ"ל

תכט פעם אחת שכח דודי רבי קלונימוס בן רבנא יודא ולא אמר ויכלו בבית הכנסת. ולאחר שישב על השולחן הזכיר ועמד ולקח כוס ואמר ויכלו עד לעשות ואח"כ ישב במקומו וסיים הקידוש ואמרו לו בני הבית למה עמדת. אמר שכחתי לומר ויכלו ויש לי לומר ואהיה שותף להקב"ה וע"כ צריך אני לעמוד עכ"ל הרוקח

תל ואחר ויכלו תקנו שיאמר ש"ץ בקול רם ברכה אחת מעין שבע. מפני שרוב העם באין בע"ש להתפלל בבית הכנסת ויש מתאחרין לבא ולא יספיקו לגמור תפלתן עם הציבור וישארו שם יחידים ויהיה סכנה להם מפני המזיקין. לפיכך תקנו שיאמר ש"ץ ברכה זו שיוכל מי שהתאחר להשלים תפלתו קודם שילכו הציבור משם. והר"ר נתן ז"ל כתב עוד טעם אחר דמשום מזל מאדים המשמש בע"ש תקנוה בשבת ולא בי"ט שחל בחול משום אגרת בת מחלת ליכא דאביי גזר עלה שלא תראה כלל בישוב. ואף בי"ט שחל להיות בשבת שלא לחלק. או שמא היו טרודין באוכל נפש ומתאחרין לבא. או כגון שומרי גנות ופרדסי' ואין מזכירין עניין היום בברכה זו אבל חותמין בה לעולם מקדש השבת בלבד אבל בשבת שחל יום ראשון של פסח אין אומרים אותה כלל דלילה משומר מן המזיקין הוא כדכתיב ליל שמורים הוא לה'. ויחיד אין לאומרה לפי שלא נתקנה אלא בשביל עם שבשדות מה שאינו ביחיד תשב"ץ וכתב הרר"פ בהגה לפיכך אין לו לפתוח ולחתום בברכה אלא מתחיל מגן אבות בדברו עד מעשה בראשית ע"כ

תלא ואח"כ מקדשין על היין בבית הכנסת. והטעם למנהג זה מפני האורחים שאוכלין שם בחדר הסמוך לבית הכנסת. וי"א שהמנהג משום רפוא' לפי שארז"ל פסיעה גסה נוטל אחד מחמש מאות ממאור עיניו של אדם ומהדר ליה בקדושא דבי שימשא והוא הקידוש שעושין בבית הכנסת. וי"א כי הטעם לפי שפעמים יש בציבור מי שאינו בקי בנוסח הקידוש ובשמעו אותו ילמדהו. אי אפשר לומר להוציאו בזה הקידוש אחר שדעתו לאכול בביתו. ואע"פ שהלכה רווחת שאין קדוש אלא במקום סעודה דכתיב וקראת לשבת עונג במקום עונג שם תהא הקריאה. וכן כתב רבינו נסים ז"ל מי שקדש בבית זה ודעתו לאכול בבית אחר אין צריך לחזור ולקדש בבית אתר והביא ראיה מהא דאמר מי שסכתו ערבה עליו מקדש בליל י"ט אחרון של חג בביתו ועולה ואוכל בסכתו כן כתב הכלבו בסימן ל"א. ובסימן ל"ה כתב דיש מקומות שנהגו לעמוד על רגליהם בשעה שמקדש החזן בבית הכנסת וארז"ל דמעלי לברכי כלומר לעיפות הברכים

תלב ואח"כ אומר במה מדליקין. ואמרו הגאונים ז"ל דתקנו לאומרו כדי להמתין מאן דלא מצלי משום סכנה דבי שמשי דשכיחי מזיקים. ויש לומר שלכך תקנו אותה כדי להורות פסול שמנים ופתילו' ושאר הלכות שבו. ובי"ט שחל להיות בערב שבת או בשבת אין אומר אותו. דאם חל בערב שבת לא יכול לומר עשרתם ערבתם. ואם חל בשבת גזרינן אטו ע"ש גי'

תלג כתב במרדכי פ' ב"מ ובהגהות מיימוני פ"ה דמי שלא התפלל מנחה וענה ברכו עם הקהל כבר עשהו קודש ושוב לא יעשנה חול להתפלל תפלה של חול אלא יתפלל ערבית שתים וכתב מהרא"י בתרומת הדשן סימן ד' ובכתביו סימן קנ"ג שנמצא בתשובת מי ששהה להתפלל מנתה בערב שבת עד שענו הקהל ברכו ועדיין לא עבר זמן המנחה שאל יתפלל מנחה באותו ב"ה שבו הקהל והש"ץ מתפללין אחרי שהקהל קדשו היום לא יעשהו חול אצלם. אלא ילך חוץ לאותו ב"ה ויתפלל תפלה של חול וכן הורו כמה גדולים. וכתב הוא ז"ל דלא פליגי אהא שכתב בסמוך בשם המרדכי והגהות. דשאני התם שכבר ענה עם הקהל ברכו שהוא עצמו עשהו קודש בעניית ברכו ומ"ה לית ליה תקנתא. אבל ההיא בשלא ענה עמהם כגון שלא היה בבית הכנסת ומ"ה יכול לעשותו חול שלא בפניהם. וכתב עוד ונראה לי שאם יבא אחד לבית הכנסת סמוך לברכו לא ימתין מלהתפלל עד לאחר ברכו בשביל עניית ברכו. דכיון דשעה עוברת להתפלל מנחה אם יענה ברכו. אין להקפיד אם לא יענה ברכו. הכי איתא בהדיא בסמ"ג במצות תפלה אעניית מודים עם הציבור. ואע"פ שלא יוכל לגמור חצי תפלת המנחה קודם ברכו ונמצא מתכלל מקצת תפלת חול באותו בית הכנסת שבו הציבור ושלותם שענו כבר ברכו וקדשו היום. מכל מקום הואיל והתחיל בהיתר אין נראה דיש קפידא כולי האי. ואע"ג דפרק ע"פ פרשב"ם דהיכא דידוע שאינו יכול לגמור בהיתר הוה כמתחיל באיסור. נדון דידן נראה דאין לדמות להתם דלאו איסור והיתר שייך ביה עכ"ל בתרומת הדשן והכי נהוג. דלא כמו שכתב בכתביו סימן קנ"ג דאם יודע בודאי שלא יוכל לגמור אסור לו להתחיל. דיש לסמוך על מה שכתב בספר תרומת הדשן יותר מעל מה ככתב בכתביו דמה שאדם כותב בספר יותר מדקדק בו ממה שכתב בכתביו. ועוד דמה שקשה ממ"ש בכתביו כבר ישבו בתרומת הדשן

תלד ט לקדש על היין דגרסינן במכילת' זכור את יום השבת לקדשו קדשהו בברכה מכאן אמרו שמקדשין על היין בכניסתו. אין לי אלא בלילה. ביום מנין. ת"ל ושמרתם את השבת וגרסינן נמי בפרק ע"פ ת"ר זכור את יום השבת לקדשו זכרו על היין בכניסתו. אין לי אלא בלילה. ביום מנין. ת"ל זכור את יום. והטעם הוא מאחר שאנו אומרים שבח ושירה לכבוד השם יתברך שנתן לנו את יום השבת